אנשים טובים באמצע הדרך
סתם סיפור שקרה לי בתחילת שבוע ועשה לי אותו טוב יותר.
יום ראשון בבוקר, נסעתי באוטובוס לטבריה לשיעורי נהיגה על אופנוע.
היו אחלה שיעורים, תודה.
היות והתחבורה הציבורית לרמה"ג מדהימה בתדירות שלה, החלטתי לנסוע חזרה הביתה דרך חצור.
עוד אני יורד בחצור ומתחיל להתארגן, אני מבין שהחוגרון לא עליי.
בקיצור - מצאתי את עצמי בחצור, על אזרחי, בלי חוגר, בלי כסף, בלי אשראי ובלי כלום בעצם (הכל בחוגרון...)
לא מצב נעים.
התקשרתי לחברת אוטובוסים לדווח על העניין, וכמובן שאמרו לי ש"יחזרו אליי".
עוד אני מנסה להבין איך אני מצליח להתארגן על לעלות לרמה ולהגיע בזמן לבסיס (היה באותו יום קפ"ק די חשוב שהייתי חייב להיות בו),
ויותר חשוב - איך אני מתחיל לשחזר את כל הדברים שהיו בחוגרון ולבטל את כל הכרטיסים וכל הבלאגן שזה יעשה (על האשראי היו כבר חיובים ראשוניים על הטיסות לאיסלנד לאחרי השחרור...)
פתאום אני קולט רכב שבא מהבסיס שלי לחצוא להוריד את אחד הקצינים ועכשיו חוזר למעלה לרמה. כמובן שעליתי עליו.
אבל זה בקטנה, כי אחרי 10 דקות נסיעה קיבלתי טלפון ממספר לא מזוהה.
על הקו הייתה חיילת שמצאה את החוגרון.
במקרה היא גם הייתה מש"קית שלישות, ככה שהיא הצליחה די מהר לברר את הטלפון שלי.
ובמקרה היא גם משרתת באחד המוצבים ברמה"ג.
אז באותו יום נסעתי להביא את האבדה והכל שם למקומו בשלום.
אז חבר'ה - דברים טובים כן קורים. רק תשמרו על אופטימיות.
faith in humanity - restored.
(כמובן שחברת האוטובוסים עוד לא חזרה אליי)
סתם סיפור שקרה לי בתחילת שבוע ועשה לי אותו טוב יותר.
יום ראשון בבוקר, נסעתי באוטובוס לטבריה לשיעורי נהיגה על אופנוע.
היו אחלה שיעורים, תודה.
היות והתחבורה הציבורית לרמה"ג מדהימה בתדירות שלה, החלטתי לנסוע חזרה הביתה דרך חצור.
עוד אני יורד בחצור ומתחיל להתארגן, אני מבין שהחוגרון לא עליי.
בקיצור - מצאתי את עצמי בחצור, על אזרחי, בלי חוגר, בלי כסף, בלי אשראי ובלי כלום בעצם (הכל בחוגרון...)
לא מצב נעים.
התקשרתי לחברת אוטובוסים לדווח על העניין, וכמובן שאמרו לי ש"יחזרו אליי".
עוד אני מנסה להבין איך אני מצליח להתארגן על לעלות לרמה ולהגיע בזמן לבסיס (היה באותו יום קפ"ק די חשוב שהייתי חייב להיות בו),
ויותר חשוב - איך אני מתחיל לשחזר את כל הדברים שהיו בחוגרון ולבטל את כל הכרטיסים וכל הבלאגן שזה יעשה (על האשראי היו כבר חיובים ראשוניים על הטיסות לאיסלנד לאחרי השחרור...)
פתאום אני קולט רכב שבא מהבסיס שלי לחצוא להוריד את אחד הקצינים ועכשיו חוזר למעלה לרמה. כמובן שעליתי עליו.
אבל זה בקטנה, כי אחרי 10 דקות נסיעה קיבלתי טלפון ממספר לא מזוהה.
על הקו הייתה חיילת שמצאה את החוגרון.
במקרה היא גם הייתה מש"קית שלישות, ככה שהיא הצליחה די מהר לברר את הטלפון שלי.
ובמקרה היא גם משרתת באחד המוצבים ברמה"ג.
אז באותו יום נסעתי להביא את האבדה והכל שם למקומו בשלום.
אז חבר'ה - דברים טובים כן קורים. רק תשמרו על אופטימיות.
faith in humanity - restored.
(כמובן שחברת האוטובוסים עוד לא חזרה אליי)
