שוקולדמנטה
New member
אנשים טובים באמצע הדרך...
היום עברתי שוב שאיבה, כל הדרך לבית החולים הייתי מלאה במחשבות שליליות:
שלא מסוגלת לעבור שוב את כל הדרך אם לא יצליח, חשש מסבב נוסף של זריקות, בדיקות, המון פחדים מהכאב וההתאוששות. לא יודעת עם זה רק ההורמונים. אבל נפשית הסבב הזה קשה מהרגיל.
מעריכה את אלה שמצליחות לעבור טיפול ועוד טיפול, אני רק בסבב השלישי, ובאמת לא יודעת אם יהיו לי הכוחות להמשיך (מקווה שלא אצטרך).
לחדר של השאיבה נכנסתי חיוורת לגמרי, ולחוצה ברמות...
הייתה שם אחות נחמדה שהחזיקה את היד והרגיעה כמעט עד שנרדמתי, וגם בהתאוששות המשיכה ללוות ולדאוג.
ועכשיו קיבלתי שיחת טלפון מהרופאה שהתקשרה לראות שאני בסדר (לא הייתה כשהתעוררתי), אבל דאגה לי כי הייתי מפוחדת, וכי היתה שאיבה קצת קשה.
אז רוצה להודות אפילו על הדברים הקטנים האלה. שממש לא ברורים מאליו.
מקווה מאוד שזה הסבב האחרון ושההיריון המיוחל יגיע. ובכל זאת מודה על כך שאת הדרך הקשה עוברת עם אנשים אנושיים, ושבאמת אכפת להם.
היום עברתי שוב שאיבה, כל הדרך לבית החולים הייתי מלאה במחשבות שליליות:
שלא מסוגלת לעבור שוב את כל הדרך אם לא יצליח, חשש מסבב נוסף של זריקות, בדיקות, המון פחדים מהכאב וההתאוששות. לא יודעת עם זה רק ההורמונים. אבל נפשית הסבב הזה קשה מהרגיל.
מעריכה את אלה שמצליחות לעבור טיפול ועוד טיפול, אני רק בסבב השלישי, ובאמת לא יודעת אם יהיו לי הכוחות להמשיך (מקווה שלא אצטרך).
לחדר של השאיבה נכנסתי חיוורת לגמרי, ולחוצה ברמות...
הייתה שם אחות נחמדה שהחזיקה את היד והרגיעה כמעט עד שנרדמתי, וגם בהתאוששות המשיכה ללוות ולדאוג.
ועכשיו קיבלתי שיחת טלפון מהרופאה שהתקשרה לראות שאני בסדר (לא הייתה כשהתעוררתי), אבל דאגה לי כי הייתי מפוחדת, וכי היתה שאיבה קצת קשה.
אז רוצה להודות אפילו על הדברים הקטנים האלה. שממש לא ברורים מאליו.
מקווה מאוד שזה הסבב האחרון ושההיריון המיוחל יגיע. ובכל זאת מודה על כך שאת הדרך הקשה עוברת עם אנשים אנושיים, ושבאמת אכפת להם.
