אנשים טובים באמצע הדרך...

ענתי44

New member
אנשים טובים באמצע הדרך...

כבר נכתב בפורום על כל החברים הנוטשים, גם חברים של החולה וגם אלו של שאר בני המשפחה וכאה הלב שזה גורם! אבל מה לגבי כל אותם האנשים "הטובים" באמצע הדרך: ברחוב, בקניות, או בתור במרפאה? לפעמים זה פשוט בלתי נסבל וגורם לך להסתובב כל היום עם עצב, כאילו שחסרים סיבות. ומילא אני, אני יכולה להגיב או לבחור לא להתרגז אבל מה לגבי החולה, זה שהוא דמנצי לא אומר שהוא חרש. קורע אותי לפעמים רק המחשבה שלא מספיק שהיא סובלת ועדיין ברגעים רבים מבינה מה קורה וזה קשה לה גם לשמוע הערות כאילו היא מצורעת או לדבר אליה דרכי? אפשר להשתגע! הלכתי לפני מס' דקות ליד שרה, להחליף לאמי כיסא גלגלים והשארתי אותה בבית עם אחי. מרחוק אני רואה אישה שהתיידדה איתנו ברחוב לאחר שראתה אותי מטיילת עם אמי. אני מחייכת לקראתה. כולי שמחת חיים ומרץ חדש. הלילה ישנתי ללא הפרעה, ובדרך ראיתי פרחים וגורי אדם שחייכו אלי מתוך העגלה. היא בתגובה מרצינה פניה אליה ומבט של תוככה נדלק בעיניה. "איפה אמא?", היא נוזפת בי כאילו זה עתה ביתרתי את גופתה של אמא. " אמא?", אני משיבה לה, "נראה לי שהיא נפלה לי בדרך ואין לי זמן להרים אותה" והלכתי אבל העולם כבר לא חייך אלי יותר באופטימיות. נחתתי למציאות. אני לא מתכוונת להפסיק לקחת את אמא שלי, לקניון, לאכול גלידה, להצגה באידיש או בכל דבר שישמח אותה, כל עוד היא מצליחה ליהנות מכך, ולו חלקית ו...שימותו הקנאים!!!
 

אנימו

New member
התופעה הזו של דיבור בקול רם לחולה

מוכרת. לפעמים הערתי ואמרתי: האיש לא חרש!!!!!!!!! פעם אפילו אמר לי החולה שלי על מישהו ש"הוא מדבר אלי כאילו הייתי מפגר!". מאידך, מי שלא מתנסה למזלו לא מבין ולאיודע מה לעשות עם עצמו כשהוא מתייחס לחולה. גם זה מובן. תעשי מה שבראש שלך! אם זה תורם לך לקחת אותה לקניון - צאי לדרך. ואם לא יתחשק לך - גם זה בסדר!
 

אירילה

New member
ענתי..הרשי נא לי להצדיע לך ../images/Emo45.gif

כאחד שמלווה את החולה ולא מטפל בו במחלה (חמי הוא החולה) ,אולי יהיה זה יותר קל עבורי מאשר לחמותי לומר ,שהבעיה הטמונה היום בציבור בישראל היא חוסר המודעות הבסיסי של מחלת האלצהיימר. כבר כתבתי כאן בפורום שזו דעתי ,לאחר שלוויתי את חמי למשרד הבריאות למסור את רשיון הנהיגה שלו שנשלל ויצאתי מזועזע מהיחס שניתן ע"י פקידת הקבלה אשר הודיעה לו קבל עם ועדה על השלילה ,מול המון אדם ולא בחדר סגור וכולם מסביב הסתכלו על חמי כאיזה חולה רוח. וחמי עדיין בשלבי תובנה ,איך הוא הרגיש???????. מאותו היום לקחתי על עצמי להתנדב לעמותת אלצהיימר בתחום ההסברה (אולי גם משום שכמדריך טיולים אני יכול לחדור פנימה יותר לאנשים). ההסברה עדיין לוקה הרבה בחסר ,זה מתחיל במוסדות הציבור ויורד על העם ,אל אותה אישה שמדברת בקול רם ,אל אותם ה"מתעלמים" מקיומו של החולה. ולעיתים אם יורשה לי לומר ,גם לנו כבני המשפחה יש לעיתים חלק באשמה. עצם הסתרת המחלה מהכלל נותנת למעשה למחלה את הסטיגמה הנוראית שהודבקה לחולי אלצהיימר : "אהה ,זה שהולך לאיבוד...." ,לעיתים גם בני משפחה מתביישים לצאת עם החולה בגלל התנהגותו החריגה ,זה לא נעים שאחרים יראו אותו איך הוא מתנהג אנחנו חושבים ,כלום באמת גם לנו אין אשמה בכך? ומה היה אם כן היינו מספרים ,לחברים,לשכנים ,לבעל הסופר ,לחברים מהעבודה לשעבר ,לבני המשפחה מדרגה שניה והיינו מספרים להם על המחלה ,שהיא לא מחלת נפש ,שלא נדבקים מהמחלה ,בכך שנרבה לספר לאחרים נקל על החולים ועל עצמנו ,הסביבה תהיה מודעת יותר למחלה ,תדע איך להתייחס לחולה ,איך להגיב להתנהגותו ,בטוח אני שזה עדיף על פני הלחשושים מאחרי הגב "משהוא איתו לא בסדר" ,הציבור מתנהג כך כי הוא לא מודע דייו וככל שנפנים ולא נדבר על המחלה ,מי יודע אולי אנחנו עצמנו הבריאים היום ,עלולים לקבל את הבומרנג הזה עלינו אישית (חס וחלילה ושלא נדע -אבל אף אחד לא מחוסן בפני זה). ולכם ענתי אני מצדיע לך ,תוך טפיחה חברית על השכם ,המשיכי ככה , כל הכבוד!!!! גרשון
 

ענתי44

New member
שלום גרשון

כל מילה שלך בסלע! אולי אנחנו צריכים באמת לקחת את העינינים בידיים בתחום ההסברה, התעלמות המוסדות והניצול של גורמים רבים כלפי החולים, שרובם קשישים, שכבר גמרו לתרום את חלקם הרב בבניית המולדת ועכשיו אמא מולדת, ע"י בניה ובעיקר שליחיה , יכולה לתת להם בעיטה בישבן ולהורות להם את הדרך להר הקרח של האסקימוסים. ביחד אולי נצליח לשנות. לפחות את יחס הסביבה. ענת
 

מני בר

New member
הכל נכון אבל הם כן חולי נפש...

בשלבים המתקדמים..הפסיכוזות..הפרנויה דמיונות השוא,האלימות הפיזית והמילולית. ונכון שמותר גם לחולי נפש תחת קונטרול כמו לחולי אלצהיימר לטייל בקניון. הסביבה הקרובה ובמיוחד החברים וזה נכון יותר לגבי חולי אלצהיימר קשישים,מפחדים נורא. הפחד מובן : לאבד את צלילות הדעת! בבתי אבות מעורבים האוכלוסיה הבריאה ממש נרתעת מהדימנטיים.
 

אנימו

New member
יש מאפיינים דומים אבל הגורמים עד

כמה שידועים אינם דומים ולא הייתי מגדירה את חולי הדימנסיה כחולי נפש. לחולי נפש יש גם תקווה ואילו החולים שלנו נעים במסלול one way שסופו ידוע.
 

מני בר

New member
לא הגורמים שונים נכון

חולי סכיזופרניה ומניה דיפרסיה לא נרפאים .. זה נכון חולי אלצהיימר נעים במסלול תלול מטה...
 

אירילה

New member
לא כך נטען לפחות בכנס האלצהיימר

בכנס אלצהיימר האחרון שהתקיים בארץ ,נטען ע"י רוב הרופאים כי מחלת האלצהיימר אינה במפורש מחלת נפש ,אכן ישנם סימנים של מחלות נפש כמו דמיונות ,אלימות,בלבול ,אולם כל אלה נובעים בגלל מות התאים במוח בשלבים המתקדמים של המחלה ומות התאים הוא למעשה מחלת האלצהיימר ולכן היא מחלת גוף לכל דבר ואינה מוגדרת כמחלת נפש. במהלך הכנס הוצגו גם שקופיות המראות את רקמות המוח הנגועות במחלה. כמובן שאת המחלה עצמה ניתן סופית לאבחן רק בניתוח שלאחר המוות. עפ"י מחקרים אחוז הנפטרים מהמחלה עצמה הוא לא גבוה ,אולם אלה שמגיעים לסוף דרכם ומתים מהמחלה סבלם גדול מאוד עד כדי שיתוק מערכות המשימה והמוח.
 

מני בר

New member
אוקיי אבל בתכלס הסימפומים

ויחס החברה דומה. גם הטיפול בתרופות הרגעה דומה
 

אירילה

New member
ולכן יש עוד לעשות הרבה בקרב החברה

בתחום ההסברה ולא להרים ידיים.
 

מני בר

New member
מסכים. הקבלה של החריג בכלל

גם חולה נפש,גם חולה בניון שרירים או פרקינסון וכו. ניתן להבין את החברה.אני ללא קשר אישי למחלה הייתי מתנהג בהתאם. כשחולה אלצהיימר נכנס לאטרף זה נורא מפחידדד שחולה מבולבל מעורר גיחוך וכו
 

zs1957

New member
תגובה לאירלה

אלצהיימר היא מחלה ניוונית של המוח. היא אינה מחלת נפש.יש סימנים של דיכאון אלימות מילולית, בלבול אבל הם נגרמים ממותם של התאים במוח וכן היא מחלה מוחית פיזיולוגית ולא מחלת נפש. אני בטוחה שכך נאמר בכנס. זהבה שחם- עמותת אלצהיימר
 
למעלה