hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
לא ברמה מאוד מוגזמת או מאוד קשה, בכל זאת, בואו נזכור שאני בן-אדם ממש טוב בבסיס שלי וביסוד שלי, אבל בכל זאת.
להגנתי, הוא התחיל. אבל אני הייתי גרוע יותר.
בכל מקרה, הדבר שאני עשיתי, זה לא היה אני. זה פשוט לא היה אני, אתם יודעים? זה לא היה הבן-אדם שאני. זאת לא הייתה הצורה שבה אני מתנהג. זה לא היה כמו מה שאמא שלי גידלה אותי. אלו לא היו הערכים שלי. זה פשוט לא היה אני.
כבר מאז גיל 12, ובמיוחד מאז גיל 13, ולמרות הצמיחה בפופולאריות, יכול להיות שדווקא בגללה, בשילוב עם גורם אחר, הכסף, הייתי בהידרדרות מסוימת.
אבל הדבר הזה שקרה כשהייתי בן 15, הדבר שעשיתי, אם תרצו תוכלו לקרוא על כך בהרחבה באוטוביוגרפיה שלי לכשתצא לאור, הדבר הזה היה גרוע יותר מאשר כל מה שבא קודם לכן. זאת הייתה שיאה של ההתדרדרות, כמו גם, קריאת השכמה.
כבר מאז גיל 12, כשדברים התחילו להשתנות, התחלתי להתנהג שלא כמו עצמי, ולכן התחלתי לאבד את העצמי המוגדר שהייתי, ושאהבתי להיות, ולהפוך למשהו אחר. אבל האירוע ההוא מגיל 15, זה היה השיא.
כל אדם מוגדר על-ידי ההתנהגויות שלו, והערכים שלו, והאמונות שלו, וכשאנחנו עושים משהו שסותר את זה, כשאנחנו עושים משהו שחוצה את הקווים, אנחנו לא רק מתנהגים שלא כמו עצמנו, אלא אנחנו גם מסתכנים ממש, באובדן עצמנו, ביצירתו של משבר זהות, ובצורך לשאול ולהגדיר מי חדש, מי אנחנו? מי אנחנו עכשיו? מה הערכים שלנו עכשיו? מה האמונות שלנו עכשיו? איזה סוג של אנשים אנחנו עכשיו, אחרי שחצינו את הקווים בצורה הזאת?
כבר כמה שנים ידעתי והרגשתי שאני מאבד את העצמי האמיתי, עם ההתנהגויות, הערכים והאמונות שמאפיינים את האני האמיתי, וכבר כמה שנים ידעתי שאני מתחיל להפוך למישהו אחר, מישהו שאהבתי פחות, מישהו שלא רציתי להיות. מישהו עם התנהגויות טובות פחות, ערכים טובים פחות, אמונות טובות פחות. אבל התקשיתי לצאת מהסחרור.
ואז זה קרה. הדבר הזה שקרה. כשהייתי בן 15. זה היה היום שבו הייתי הכי פחות האני האמיתי שהייתי, והכי הרבה האני האחר שנעשיתי עם השנים, יותר מאשר אי-פעם בעבר, וזאת בעקבות הסחרור שאליו נקלעתי, ושרק החמיר עם הזמן. היום ההוא, כאמור, והמאורע ההוא, כאמור, היה גם קריאת ההשכמה שלי.
לא אהבתי את מה שקרה, ולא אהבתי את עצמי, ביום ההוא. לא אהבתי את מה שעשיתי, את מה שנהפכתי להיות, אבל הייתי זקוק לחוות דעת נוספת.
קבעתי להיפגש בביתי אחרי הלימודים עם אחד החברים, זה הקרוב אליי והנאמן אליי ביותר שהיה נוכח באירוע, שראה מה עשיתי, ושראה את אשר התרחש.
בילדותי, חדרי שבביתי היה נקודת התאספות פופולארית בעקבות הפופולאריות הגדולה שלי והיותי מלך הבית-ספר, מה שדחף תלמידים אחרים אליי ואל זרועותיי במהלך שעות הלימודים וגם לאחריהן, זאת מלבד הגודל שלו, הקומה הנפרדת שבו שכן, הדלת הננעלת והפרטיות, שכל אלו הם מצרכים נדירים בגיל הזה, אך כאלו שילדים בגילאים האלו זקוקים להם במיוחד.
בדרך כלל ילדים היו הולכים קודם הביתה, משאירים את התיקים שלהם, אולי אוכלים משהו, ורק אז באים אליי, אבל זה היה יום אחר עם מאורע אחר וקשה יחסית שקרה, אז אותו חבר בא אליי ישר מהבית-ספר. הלכנו יחדיו אל ביתי, תיקי בית-הספר על גבינו. נכנסנו הביתה. עלינו אל חדרי. הוא התיישב על המיטה שלי בשעה שאני נעלתי את הדלת.
צעדתי אנה ואנה, הידיים על המותניים, לא מביט בו, מנסה לחשוב איך לנסח את הדברים, בשעה שהוא מביט בי בדאגה.
הייתה הרגשה מאוד סמכותית ומבשרת רעות באוויר. בדרך כלל זה לא היה ככה. היה נורא כיף אצלי. זה למה תלמידים היו באים. זה והפופולאריות שלי, ושאני חתיך, ומוכשר, וחכם, ומעניין ומצחיק כל זה.
לבסוף ולאחר רגעים ארוכים מאוד של חשיבה, נכנעתי, ויתרתי על חיפוש אחר דרך טובה או מתוחכמת להגיד את הדברים, ופשוט שאלתי אותו בפשטות, "מה אתה חושב עליי?"
הוא בעצמו שתק במשך רגע ארוך, הביט הצידה, חשב ממושכות, ולבסוף הישיר אליי מבט ואמר "אני חושב שאתה...מישהו שיודע מה הוא רוצה, ושכשהוא רוצה משהו, הוא משיג אותו".
תשובתו הפתיעה אותי. מה שהוא אמר לא היה לא נכון, אבל זה לא מה שהתכוונתי, וניכר שלא הבין את כוונתי. התכוונתי בהקשר של מה שקרה מוקדם יותר באותו היום, ומה הוא חושב עליי בהקשר של הדבר ההוא, ומה הוא חושב עליי בעקבותיו.
הייתי זקוק לחוות דעתו זאת כדי לדעת ביתר וודאות ולהתחזק בדעתי שהגזמתי, חציתי יותר מידי קווים, התרחקתי יותר מידי מהאני האמיתי, ההתנהגויות האמיתיות שלי, הערכים האמיתיים שלי והאמונות האמיתיות שלי, וכעת זהו הזמן לחזור בי, לצאת מן הסחרור המסוכן שאליו נקלעתי בקיץ של 2010, שלוש שנים קודם לכן, ושהגיע הזמן לעשות שינוי, ולחזור להיות האני האמיתי, האני מפעם, האני שאני עדיין הייתי ושאני עדיין תמיד אהיה עמוק בפנים.
מיד הבהרתי לו את כוונתי האמיתית, קיבלתי תשובה חדשה שמותאמת למה שבעצם באמת שאלתי, התאימה למה שחשבתי פחות או יותר, גרמה לי להבין סופית כמה הדברים הרחיקו לכת, מה שנגמר לבסוף בזה שעשיתי שינויים משמעותיים וחזרתי להיות המאור האמיתי מפעם, אבל לא על זה אני רוצה לדבר עכשיו, וזאת לא הנקודה האמיתית של השרשור הזה. אם זה מעניין אתכם, אז אתם יכולים לקרוא על כך הכול באוטוביוגרפיה העתידית שלי, אבל אני רוצה להתרכז דווקא בתשובתו הראשונה.
למרות שתשובתו הראשונה לא הייתה בדיוק מה שהתכוונתי אליו, ולמרות שבאותו רגע התקדמנו אל מעבר לתשובתו הראשונה מהר יחסית, ולאחר שהבהרתי לו את הכוונה האמיתית שבשאלתי, בסופו של דבר, תשובתו הראשונה נשארה איתי מאז ועד היום, 11 שנים מאוחר יותר.
"כשאתה רוצה משהו, אתה משיג אותו".
הוא בעיקרון אמר שאני go getter אגרסיבי שכשהוא רוצה משהו, הוא משיג אותו, על כל המשתמע מכך-אתה נחוש, אתה חזק, אתה עושה מה שצריך בשביל לקבל את מה שאתה רוצה.
האנשים שאנחנו, אלו האנשים שאנחנו בהתבסס על איך שאנחנו מתנהגים, מהם הערכים שלנו, במה אנחנו מאמינים, אבל האנשים שאנחנו גם מבוססים על התדמית שלנו, ועל מה שאנשים חושבים עלינו, גם בגלל שהתדמית שלנו, בין אם נכונה ובין אם לא, היא חלק מאיתנו כשלעצמה, וגם כי בואו נודה בזה, לא תמיד, אבל על-פי רוב, לתדמית שלנו יש איזשהו קשר למציאות, כך שלעיתים יותר קרובות מאשר לא, אנחנו כן נהיה מה שנאמר עלינו או שנהוג להאמין שאנחנו בתוך המסגרת של התדמית שלנו.
כשהוא אמר לי את זה, כשהוא אמר לי שכשאני רוצה משהו, אני משיג אותו, חשבתי על זה מאוחר יותר, והבנתי שקודם כל, זה כנראה נכון בלי קשר לכלום, ששנית כל, אם הוא חושב ככה, בטח יש עוד שחושבים ככה, וששלישית כל, אם יש לפחות כמה אנשים שחושבים ככה, אז מעבר למה שאני כבר לבדי בהחלט חושב שזה נכון, בהתבסס על הניסיון שלי עם עצמי וכפי מה שאני מכיר את פועלי ואת חיי, אז אם יש נוספים שחושבים ככה, הוא ובטח עוד כמה, אז בטח ובטח שזה נכון.
אם להיות go getter אגרסיבי ונחוש שכשהוא רוצה משהו הוא משיג אותו, זה היה דבר שאפיין אותי כבר קודם לכן, כעת הבנתי שהדבר למעשה אפיין אותי אף יותר ממה שחשבתי מכיוון שהבנתי שזהו חלק מרכזי במה שהיא התדמית עליי, מעבר למה שאנשים חושבים שאני חכם ומוכשר וחתיך וכל זה, ועכשיו, ולאחר שלמדתי שזהו חלק מהתדמית שלי, התגלית החדשה הזאת רק גרמה לכך שהדבר הזה, והתכונה הזאת, יאפיינו אותי רק עוד יותר מאשר אי-פעם בעבר קודם לכן, מכיוון שכאשר הבנתי שלא רק שאני כזה, שזה דבר שכבר ידעתי אותו עוד קודם לכן, אלא שזאת גם חלק מהתדמית שלי, הבנתי שאני בעצם עוד יותר כזה ממה שחשבתי, מה שרק רומם את התכונה בי ובתוכי ולפי ראות עיניי בתור אחת מהתכונות הגדולות המאפיינות ומגדירות אותי, וכעת הייתי כזה יותר מאשר אי-פעם בעבר, תוך כדי נקיטת מאמצים אקטיביים יותר מאשר בעבר להיות כזה, מכיוון שעכשיו כשלמדתי שמדובר בחלק גדול מהתדמית שלי בעיני החברים, ולכן למדתי שאני יותר כזה, וזה יותר אני, מאשר מה שחשבתי תחילה, התכונה הזאת, במידה גדולה יותר מבעבר, הפכה להיות אני, ואני הפכתי להיות היא, ולכן הבנתי שיותר מאשר מה שחשבתי, התכונה הזאת מגדירה אותי כאני, ואת ההתנהגויות שלי, הערכים שלי והאמונות שלי, כמה שהם, כך שאם אאבד את התכונה הזאת חלילה, או לא אהיה כזה יותר, אאבד למעשה ההתנהגויות המאפיינות אותי, הערכים שלי, האמונות שלי, ובכך אאבד למעשה אותי עצמי, וקלע למשבר זהות נוסף וסחרור מסוכן נוסף, בדיוק מן הסוג שבו הייתי כלוא בשלושת השנים האחרונות, ושרק כעת התחלתי לצאת ממנו.
בסופו של דבר, כל זה דווקא מאוד מאוד השתלם וממשיך להשתלם. עצם זה שאני כזה. עצם זה שאמרו לי שאני כזה, ובכך רק הפכו אותי לעוד יותר כזה ממה שהייתי. עצם זה שבעקבות עצם כך שאמרו לי שאני כזה, התכונה רק עלתה והתרוממה בי כאחת מהתכונות החשובות ביותר והמגדירות ביותר שבי, לפחות בעיני עצמי, מה שגרם לי שיהיה לי חשוב שאני אהיה כזה. כי בסופו של דבר, מהן ההשלכות של כל זה? ההשלכות של כל זה, הן שכשאני רוצה משהו אני משיג אותו, כך בעבר, כך עוד יותר מאז גיל 15 מאשר קודם לכן, וכך היום יותר מאשר אי-פעם בעבר קודם לכן, כי עכשיו אני כבר לא ילד, עכשיו אני במשחק הגדול, משחק החיים, ולכן הכול תלוי על כף המאזניים, ולכן אני נותן את הכול, את כל כולי, ו"fight like hell", כמו שאומרים באנגלית.
אבל בסוף, ואחרי כל זה, יש עוד שאלה חשובה ומדאיגה למדי אחת אחרונה.
למה אני go getter אגרסיבי? למה אני כל-כך נחוש? למה אני כל-כך חזק? כי אתם מבינים, בסופו של דבר, יש שני מסלולים, ויש שני שבילים, המובילים אל ה-go getter-יות האגרסיבית, הנחישות, והחוזקה.
המסלול האחד, והשביל האחד, הוא שמישהו הוא כזה כי הוא פשוט באמת-באמת כזה בבסיס שלו, בליבה שלו ובאופי שלו-הוא חזק כי הוא חזק מתוך החוזקה של חוזקתו. זה מעגל קסמים טוב וחיובי, בניגוד למעגלי הקסימים הרעים והשליליים שעל-פי רוב אנשים מדברים עליהם.
המסלול השני, והשביל השני, הוא שמישהו הוא כזה, go getter אגרסיבי, נחוש וחזק, כי הוא בעצם כזה מתוך חולשה ולא חוזקה. הוא מקבל את מה שהוא רוצה, כי הוא לא חזק מספיק בשביל להיות מסוגל דווקא שלא לקבל את מה שהוא רוצה, וכי הוא לא חזק מספיק בשביל להיות מסוגל לשחרר, ולוותר, ולהבין שזה בסדר. אדם שכזה, יקבל את מה שהוא רוצה, ויעשה את הנדרש, בשביל לקבל את מה שהוא רוצה, מתוך חוסר יכולת שלא לקבל את מה שהוא רוצה.
השם שלי הוא מאור פז. אני בן 26. אני go getter אגרסיבי. אני נחוש. אני חזק. אני הבן-אדם הכי חזק שאי-פעם הכרתי. אבל למה? למה אני כל-כך חזק?
האם אני חזק מספיק בשביל להתגבר ולהתעלות מעל הסבל והקושי והמכשולים ולקבל את מה שאני רוצה כי אני באמת-באמת פשוט בן-אדם נחוש וחזק בבסיס שלי ובליבה שלי ובאופי שלי, או שאני חזק מספיק בשביל להתגבר ולהתעלות מעל הסבל והקושי והמכשולים ולקבל את מה שאני רוצה כי אני לא חזק מספיק בשביל להיות מסוגל דווקא שלא לקבל את מה שאני רוצה, ובשביל להיות מסוגל לשחרר, ולוותר, ולהבין שזה בסדר?
השם שלי הוא מאור פז. אני בן 26. אני go getter אגרסיבי. אני נחוש. אני חזק. אני הבן-אדם הכי חזק שאי-פעם הכרתי. אבל למה? למה אני כל-כך חזק?
האם אני חזק מתוך החוזקה של חוזקתי, או שאני חזק מתוך החוזקה של חולשתי?
להגנתי, הוא התחיל. אבל אני הייתי גרוע יותר.
בכל מקרה, הדבר שאני עשיתי, זה לא היה אני. זה פשוט לא היה אני, אתם יודעים? זה לא היה הבן-אדם שאני. זאת לא הייתה הצורה שבה אני מתנהג. זה לא היה כמו מה שאמא שלי גידלה אותי. אלו לא היו הערכים שלי. זה פשוט לא היה אני.
כבר מאז גיל 12, ובמיוחד מאז גיל 13, ולמרות הצמיחה בפופולאריות, יכול להיות שדווקא בגללה, בשילוב עם גורם אחר, הכסף, הייתי בהידרדרות מסוימת.
אבל הדבר הזה שקרה כשהייתי בן 15, הדבר שעשיתי, אם תרצו תוכלו לקרוא על כך בהרחבה באוטוביוגרפיה שלי לכשתצא לאור, הדבר הזה היה גרוע יותר מאשר כל מה שבא קודם לכן. זאת הייתה שיאה של ההתדרדרות, כמו גם, קריאת השכמה.
כבר מאז גיל 12, כשדברים התחילו להשתנות, התחלתי להתנהג שלא כמו עצמי, ולכן התחלתי לאבד את העצמי המוגדר שהייתי, ושאהבתי להיות, ולהפוך למשהו אחר. אבל האירוע ההוא מגיל 15, זה היה השיא.
כל אדם מוגדר על-ידי ההתנהגויות שלו, והערכים שלו, והאמונות שלו, וכשאנחנו עושים משהו שסותר את זה, כשאנחנו עושים משהו שחוצה את הקווים, אנחנו לא רק מתנהגים שלא כמו עצמנו, אלא אנחנו גם מסתכנים ממש, באובדן עצמנו, ביצירתו של משבר זהות, ובצורך לשאול ולהגדיר מי חדש, מי אנחנו? מי אנחנו עכשיו? מה הערכים שלנו עכשיו? מה האמונות שלנו עכשיו? איזה סוג של אנשים אנחנו עכשיו, אחרי שחצינו את הקווים בצורה הזאת?
כבר כמה שנים ידעתי והרגשתי שאני מאבד את העצמי האמיתי, עם ההתנהגויות, הערכים והאמונות שמאפיינים את האני האמיתי, וכבר כמה שנים ידעתי שאני מתחיל להפוך למישהו אחר, מישהו שאהבתי פחות, מישהו שלא רציתי להיות. מישהו עם התנהגויות טובות פחות, ערכים טובים פחות, אמונות טובות פחות. אבל התקשיתי לצאת מהסחרור.
ואז זה קרה. הדבר הזה שקרה. כשהייתי בן 15. זה היה היום שבו הייתי הכי פחות האני האמיתי שהייתי, והכי הרבה האני האחר שנעשיתי עם השנים, יותר מאשר אי-פעם בעבר, וזאת בעקבות הסחרור שאליו נקלעתי, ושרק החמיר עם הזמן. היום ההוא, כאמור, והמאורע ההוא, כאמור, היה גם קריאת ההשכמה שלי.
לא אהבתי את מה שקרה, ולא אהבתי את עצמי, ביום ההוא. לא אהבתי את מה שעשיתי, את מה שנהפכתי להיות, אבל הייתי זקוק לחוות דעת נוספת.
קבעתי להיפגש בביתי אחרי הלימודים עם אחד החברים, זה הקרוב אליי והנאמן אליי ביותר שהיה נוכח באירוע, שראה מה עשיתי, ושראה את אשר התרחש.
בילדותי, חדרי שבביתי היה נקודת התאספות פופולארית בעקבות הפופולאריות הגדולה שלי והיותי מלך הבית-ספר, מה שדחף תלמידים אחרים אליי ואל זרועותיי במהלך שעות הלימודים וגם לאחריהן, זאת מלבד הגודל שלו, הקומה הנפרדת שבו שכן, הדלת הננעלת והפרטיות, שכל אלו הם מצרכים נדירים בגיל הזה, אך כאלו שילדים בגילאים האלו זקוקים להם במיוחד.
בדרך כלל ילדים היו הולכים קודם הביתה, משאירים את התיקים שלהם, אולי אוכלים משהו, ורק אז באים אליי, אבל זה היה יום אחר עם מאורע אחר וקשה יחסית שקרה, אז אותו חבר בא אליי ישר מהבית-ספר. הלכנו יחדיו אל ביתי, תיקי בית-הספר על גבינו. נכנסנו הביתה. עלינו אל חדרי. הוא התיישב על המיטה שלי בשעה שאני נעלתי את הדלת.
צעדתי אנה ואנה, הידיים על המותניים, לא מביט בו, מנסה לחשוב איך לנסח את הדברים, בשעה שהוא מביט בי בדאגה.
הייתה הרגשה מאוד סמכותית ומבשרת רעות באוויר. בדרך כלל זה לא היה ככה. היה נורא כיף אצלי. זה למה תלמידים היו באים. זה והפופולאריות שלי, ושאני חתיך, ומוכשר, וחכם, ומעניין ומצחיק כל זה.
לבסוף ולאחר רגעים ארוכים מאוד של חשיבה, נכנעתי, ויתרתי על חיפוש אחר דרך טובה או מתוחכמת להגיד את הדברים, ופשוט שאלתי אותו בפשטות, "מה אתה חושב עליי?"
הוא בעצמו שתק במשך רגע ארוך, הביט הצידה, חשב ממושכות, ולבסוף הישיר אליי מבט ואמר "אני חושב שאתה...מישהו שיודע מה הוא רוצה, ושכשהוא רוצה משהו, הוא משיג אותו".
תשובתו הפתיעה אותי. מה שהוא אמר לא היה לא נכון, אבל זה לא מה שהתכוונתי, וניכר שלא הבין את כוונתי. התכוונתי בהקשר של מה שקרה מוקדם יותר באותו היום, ומה הוא חושב עליי בהקשר של הדבר ההוא, ומה הוא חושב עליי בעקבותיו.
הייתי זקוק לחוות דעתו זאת כדי לדעת ביתר וודאות ולהתחזק בדעתי שהגזמתי, חציתי יותר מידי קווים, התרחקתי יותר מידי מהאני האמיתי, ההתנהגויות האמיתיות שלי, הערכים האמיתיים שלי והאמונות האמיתיות שלי, וכעת זהו הזמן לחזור בי, לצאת מן הסחרור המסוכן שאליו נקלעתי בקיץ של 2010, שלוש שנים קודם לכן, ושהגיע הזמן לעשות שינוי, ולחזור להיות האני האמיתי, האני מפעם, האני שאני עדיין הייתי ושאני עדיין תמיד אהיה עמוק בפנים.
מיד הבהרתי לו את כוונתי האמיתית, קיבלתי תשובה חדשה שמותאמת למה שבעצם באמת שאלתי, התאימה למה שחשבתי פחות או יותר, גרמה לי להבין סופית כמה הדברים הרחיקו לכת, מה שנגמר לבסוף בזה שעשיתי שינויים משמעותיים וחזרתי להיות המאור האמיתי מפעם, אבל לא על זה אני רוצה לדבר עכשיו, וזאת לא הנקודה האמיתית של השרשור הזה. אם זה מעניין אתכם, אז אתם יכולים לקרוא על כך הכול באוטוביוגרפיה העתידית שלי, אבל אני רוצה להתרכז דווקא בתשובתו הראשונה.
למרות שתשובתו הראשונה לא הייתה בדיוק מה שהתכוונתי אליו, ולמרות שבאותו רגע התקדמנו אל מעבר לתשובתו הראשונה מהר יחסית, ולאחר שהבהרתי לו את הכוונה האמיתית שבשאלתי, בסופו של דבר, תשובתו הראשונה נשארה איתי מאז ועד היום, 11 שנים מאוחר יותר.
"כשאתה רוצה משהו, אתה משיג אותו".
הוא בעיקרון אמר שאני go getter אגרסיבי שכשהוא רוצה משהו, הוא משיג אותו, על כל המשתמע מכך-אתה נחוש, אתה חזק, אתה עושה מה שצריך בשביל לקבל את מה שאתה רוצה.
האנשים שאנחנו, אלו האנשים שאנחנו בהתבסס על איך שאנחנו מתנהגים, מהם הערכים שלנו, במה אנחנו מאמינים, אבל האנשים שאנחנו גם מבוססים על התדמית שלנו, ועל מה שאנשים חושבים עלינו, גם בגלל שהתדמית שלנו, בין אם נכונה ובין אם לא, היא חלק מאיתנו כשלעצמה, וגם כי בואו נודה בזה, לא תמיד, אבל על-פי רוב, לתדמית שלנו יש איזשהו קשר למציאות, כך שלעיתים יותר קרובות מאשר לא, אנחנו כן נהיה מה שנאמר עלינו או שנהוג להאמין שאנחנו בתוך המסגרת של התדמית שלנו.
כשהוא אמר לי את זה, כשהוא אמר לי שכשאני רוצה משהו, אני משיג אותו, חשבתי על זה מאוחר יותר, והבנתי שקודם כל, זה כנראה נכון בלי קשר לכלום, ששנית כל, אם הוא חושב ככה, בטח יש עוד שחושבים ככה, וששלישית כל, אם יש לפחות כמה אנשים שחושבים ככה, אז מעבר למה שאני כבר לבדי בהחלט חושב שזה נכון, בהתבסס על הניסיון שלי עם עצמי וכפי מה שאני מכיר את פועלי ואת חיי, אז אם יש נוספים שחושבים ככה, הוא ובטח עוד כמה, אז בטח ובטח שזה נכון.
אם להיות go getter אגרסיבי ונחוש שכשהוא רוצה משהו הוא משיג אותו, זה היה דבר שאפיין אותי כבר קודם לכן, כעת הבנתי שהדבר למעשה אפיין אותי אף יותר ממה שחשבתי מכיוון שהבנתי שזהו חלק מרכזי במה שהיא התדמית עליי, מעבר למה שאנשים חושבים שאני חכם ומוכשר וחתיך וכל זה, ועכשיו, ולאחר שלמדתי שזהו חלק מהתדמית שלי, התגלית החדשה הזאת רק גרמה לכך שהדבר הזה, והתכונה הזאת, יאפיינו אותי רק עוד יותר מאשר אי-פעם בעבר קודם לכן, מכיוון שכאשר הבנתי שלא רק שאני כזה, שזה דבר שכבר ידעתי אותו עוד קודם לכן, אלא שזאת גם חלק מהתדמית שלי, הבנתי שאני בעצם עוד יותר כזה ממה שחשבתי, מה שרק רומם את התכונה בי ובתוכי ולפי ראות עיניי בתור אחת מהתכונות הגדולות המאפיינות ומגדירות אותי, וכעת הייתי כזה יותר מאשר אי-פעם בעבר, תוך כדי נקיטת מאמצים אקטיביים יותר מאשר בעבר להיות כזה, מכיוון שעכשיו כשלמדתי שמדובר בחלק גדול מהתדמית שלי בעיני החברים, ולכן למדתי שאני יותר כזה, וזה יותר אני, מאשר מה שחשבתי תחילה, התכונה הזאת, במידה גדולה יותר מבעבר, הפכה להיות אני, ואני הפכתי להיות היא, ולכן הבנתי שיותר מאשר מה שחשבתי, התכונה הזאת מגדירה אותי כאני, ואת ההתנהגויות שלי, הערכים שלי והאמונות שלי, כמה שהם, כך שאם אאבד את התכונה הזאת חלילה, או לא אהיה כזה יותר, אאבד למעשה ההתנהגויות המאפיינות אותי, הערכים שלי, האמונות שלי, ובכך אאבד למעשה אותי עצמי, וקלע למשבר זהות נוסף וסחרור מסוכן נוסף, בדיוק מן הסוג שבו הייתי כלוא בשלושת השנים האחרונות, ושרק כעת התחלתי לצאת ממנו.
בסופו של דבר, כל זה דווקא מאוד מאוד השתלם וממשיך להשתלם. עצם זה שאני כזה. עצם זה שאמרו לי שאני כזה, ובכך רק הפכו אותי לעוד יותר כזה ממה שהייתי. עצם זה שבעקבות עצם כך שאמרו לי שאני כזה, התכונה רק עלתה והתרוממה בי כאחת מהתכונות החשובות ביותר והמגדירות ביותר שבי, לפחות בעיני עצמי, מה שגרם לי שיהיה לי חשוב שאני אהיה כזה. כי בסופו של דבר, מהן ההשלכות של כל זה? ההשלכות של כל זה, הן שכשאני רוצה משהו אני משיג אותו, כך בעבר, כך עוד יותר מאז גיל 15 מאשר קודם לכן, וכך היום יותר מאשר אי-פעם בעבר קודם לכן, כי עכשיו אני כבר לא ילד, עכשיו אני במשחק הגדול, משחק החיים, ולכן הכול תלוי על כף המאזניים, ולכן אני נותן את הכול, את כל כולי, ו"fight like hell", כמו שאומרים באנגלית.
אבל בסוף, ואחרי כל זה, יש עוד שאלה חשובה ומדאיגה למדי אחת אחרונה.
למה אני go getter אגרסיבי? למה אני כל-כך נחוש? למה אני כל-כך חזק? כי אתם מבינים, בסופו של דבר, יש שני מסלולים, ויש שני שבילים, המובילים אל ה-go getter-יות האגרסיבית, הנחישות, והחוזקה.
המסלול האחד, והשביל האחד, הוא שמישהו הוא כזה כי הוא פשוט באמת-באמת כזה בבסיס שלו, בליבה שלו ובאופי שלו-הוא חזק כי הוא חזק מתוך החוזקה של חוזקתו. זה מעגל קסמים טוב וחיובי, בניגוד למעגלי הקסימים הרעים והשליליים שעל-פי רוב אנשים מדברים עליהם.
המסלול השני, והשביל השני, הוא שמישהו הוא כזה, go getter אגרסיבי, נחוש וחזק, כי הוא בעצם כזה מתוך חולשה ולא חוזקה. הוא מקבל את מה שהוא רוצה, כי הוא לא חזק מספיק בשביל להיות מסוגל דווקא שלא לקבל את מה שהוא רוצה, וכי הוא לא חזק מספיק בשביל להיות מסוגל לשחרר, ולוותר, ולהבין שזה בסדר. אדם שכזה, יקבל את מה שהוא רוצה, ויעשה את הנדרש, בשביל לקבל את מה שהוא רוצה, מתוך חוסר יכולת שלא לקבל את מה שהוא רוצה.
השם שלי הוא מאור פז. אני בן 26. אני go getter אגרסיבי. אני נחוש. אני חזק. אני הבן-אדם הכי חזק שאי-פעם הכרתי. אבל למה? למה אני כל-כך חזק?
האם אני חזק מספיק בשביל להתגבר ולהתעלות מעל הסבל והקושי והמכשולים ולקבל את מה שאני רוצה כי אני באמת-באמת פשוט בן-אדם נחוש וחזק בבסיס שלי ובליבה שלי ובאופי שלי, או שאני חזק מספיק בשביל להתגבר ולהתעלות מעל הסבל והקושי והמכשולים ולקבל את מה שאני רוצה כי אני לא חזק מספיק בשביל להיות מסוגל דווקא שלא לקבל את מה שאני רוצה, ובשביל להיות מסוגל לשחרר, ולוותר, ולהבין שזה בסדר?
השם שלי הוא מאור פז. אני בן 26. אני go getter אגרסיבי. אני נחוש. אני חזק. אני הבן-אדם הכי חזק שאי-פעם הכרתי. אבל למה? למה אני כל-כך חזק?
האם אני חזק מתוך החוזקה של חוזקתי, או שאני חזק מתוך החוזקה של חולשתי?
אבל חכו, זה נעשה טוב יותר. מישהו כזה, אם הוא בוגד בי, או מאבד את העבודה שלו או מה שלא יהיה, הוא חוזר ישירות אל הרחוב, שזה תמריץ לא רע ללעשות עבודה טובה, ולנאמנות מוחלטת. וגם תחשבו על כל הנקודות שאני צובר אצל אלוהים. לקחת הומלס מהרחוב, להוציא אותו מהרחוב, לתת לו אוכל, לתת לו עבודה יציבה ולתת לו קורת גג מעל הראש? יש לכם מושג איזו מצווה מטורפת זאת?
