אנשים מענינים

[אורן...]

אנשים מענינים

בעבודה שלי (בבית הקפה- בלילה) אני נתקל בהרבה אנשים מענינים. הלילה הגיעו אלי שתי נערות ובחור צעירים. הבנות היו לבושות בצורה "מוזרה" רבנו קוראים לזה ´פריקים´. הבגדים עשויים מטלאים טלאים והון עמוסות בטכשיתים מענינים. אחת התאפרה כמו זומביט (בצורה ממש טובה) והשיער צבוע הסגול כתום לא אחיד. הם כול הזמן אמרו לי ´אתה בטח חושב אנחנו מזה מוזרים´ או ´אתה בטח נבהל מאתנו´ וכו´. דווקה לא חשבתי כך אלה חשבתי שהם אנשים מענינים הנותנים דרור לתחושותהם... את האמת, גם אני היתי כך בנערותי ומאוד הזדהתי איתם ואפילו התגעגעתי מעט לימי הנעורים שהזין היה מספיק גדול לשים אותו על כול העולם... אהבה ושלום אנשים

 

[נטע....]

אנשים מהסוג הזה....

מזכירים לי קצת את אחותי (היום בת 18). גם היא בערך כמוהם (לפי מה שאתה מתאר, אני חושבת שהם יותר "פריקים" ממנה) והאמת, גם אני די מקנאה בה על החופש שהיא נותנת לעצמה. וזה מתבטא לא רק בלבוש אלא בכל דבר אחר. להגיד מה היא חושבת, לעשות מה שהיא רוצה בלי לחשוב מה יגידו או מה יחשבו עליה. מדהים איך שתי בנות שגדלו באותו בית יצאו כל כך שונות זו מזו...

 

[פריזמה]

קסם של ילדות

כנראה שזה מה שטוב כשהזמן עובר והילדות שלך הולכת יותר ויותר אחורה אתה נזכר בחיוך משהו על החולצות הגזורות הג´ינסים המוזרים והדברים המוזרים אללו שהיוו תלויים לך בכל מניי מקומות בגוף ובו לא נדבר על השערות (מתעמיי התחשבות בעובדים של הקור הגרעיני בדימונה) אבל מה שאנחנו לא זוכרים זה את הכאבים של אז את הסיבות שהביאו אותנו לשים את הזין הענק אזה על כל העולם את הבכי את הדמעות ואולי טוב שכך אולי עם היינו זוכאים לא היינו יכולים לחייך עכשיו על כל אותם הדברים שעשינו אז בימים ההם וכנראה שבעמת מה שנשאר לנו זה להתבונן באותם ילדודס ולקנה בהם.

 

[נטע....]

לא כל כך מסכימה איתך

גם אצלי יש הרבה דברים מהילדות שאני מאוד מתגעגעת אליהם. אבל משום מה, תמיד אני מצליחה להזכר רק בדברים הרעים. אין לי מושג למה.

 

[רחל-נשמה]

למה מדברים על ילדות ......?

בלשון עבר? מה מונע מאיתנו או ממכם כי ממני כלום, לעשות מה שעשיתי כשהייתי ילדה? אני לא מרגישה חוץ ממגבלה פיזית שלי כיום שיש משהו שהייתי עושה כילדה והיום כאילו רק כאילו אני לא ילדה אני לא עושה..... מה הבעיה היום ללכת כמו פריק, אם הלכתם בעבר? מה הבעיה היום לשים זין על העולם, אם שמתם בעבר? למה האישיות, האופי , הדרך שלוקחים את החיים משתנה עם השנים? כשאני מארחת אצלי כמה ימים את האחיינים שלי אני האמת לא מרגישה שיש משהו שהם עושים ואני לא..... אז יאלה תאפשרו לעצמכם לעשות דברים כמו בימים האלה שנקראתם ילדים.....או שלפחות תסבירו לי למה לא? רחל-נשמה

 

[agness_666]

הזמן הוא לפעמים תרופה טובה

היום כמובן אני משתדלת לזכור את הטוב, אבל בינינו, אצלי לפחות הלבוש המוזר (בגדים שחורים, שרשראות והרבה גולגלות) היה חלק ממלחמה כוללת. כי לי היו 2 ברירות, להיות ילדה טובה וצייתנית, או למרוד בהכול. ובחרתי למרוד. אני בחיים לא אשכח מה היה החלום הגדול שלי: חופש. עצמאות. דירה משלי, לא חשוב איפה ולא חשוב כמה עלובה. העיקר להיות חופשיה. בשבילי העבודה היתה הכלי אל החופש. אני מסתכלת על כל הזמן שעבר מאז, ומחייכת, כי כמו שאומר השיר: אני ניצחתי. ולפעמים בא לי לחזור ללבוש המיוחד של אז, אבל היום אני יודעת, שאני כבר לא צריכה אותו, לא צריכה להוכיח שום דבר לאף אחד, ובטח לא לעצמי. אני כבר חופשייה ממה שהפריע לי אז. בכל פעם שאני רואה ילדים פאנקיסטים או רוקרים אני מחייכת. מרגישה אליהם קרבה. ואני גם מעריצה אותם, כי אני יודעת שרובם בוודאי הלכו הרבה יותר רחוק ממני, התמרדו יותר, והתקרבו אל החופש מהר יותר. היום אינ משתדלת להתחפש לחנונית. מין דרך הסוואה כזו, שעוזרת לפעמים להתקדם בסוג העבודה שלי

 

[פרוזק]

לפעמים

לפעמים אני מוצאת את עצמי שולפת מהארון את אותם בגדים מאז שומעת את המוזיקה מאז אבל אז בדרך כלל באים גם הזכרונות הכואבים כל חולצה כל שיר מזכירים לי משהו שאני כל כך מנסה לשכוח יש אנשים שעוברים את מרד הנעורים מה שנקרא בצורה חלקה אחרים תיפה משתוללים אבל לא יותר מדיי ויש אנשים כמוני שהם המופרעים בעמת אלה שהמורים עוד לא סגורים על זה אם זה טוב או רע שהם מבריזים מהכיתה חברה שלי פעם ניסתה להסביר לי שללבוש יש משמעות כששאלתי אותה מה החור בג´ינס אומר אז היא אמרה שזה קשור לקרע שיש במדינה ביןהיהודים לערבים , נו שיהיה . אבל כן בגדים אומרים אליינו משהו וגם המוזיקה שאנחנו שומעים והכל אני למשל בתור סטודנטית לאמנות יכולה להרשות לעצמי לצאת מהבית לאוניברסיטה עם פיג´מה ואף אחד לא יגיד לי כלום כי לך תסביר לאמנים איך להתלבש , אף אחד גם לא יבוא ויגיד לי שאני נראת כמו פועלת בניין כשאני יוצאת מסדנת פיסול . אבל זה הפריבילגיות של המקצוע. ובנים תיסלחו לי אבל מי אמר שחייבים להסתובב עם חזיה? אבל אז יכולתי להרשות לעצמי היום כשאני מסתובבת באוניברסיטה עם אוזניות בפו ווליום של מטליקה אנשים מסתקלים עליי כאילו נפלתי מהירח וכשהיינו בבית ספר בביקור והלכתי לשחק כדור רגל עם הילדים )נערים) ואחר כך לעשן המרצה שלי היה מאושר חברות שלי הסתכלו עליי כאילו אני מופרעת לפעמים זה נחמד אבל ראבק אנחנו כבר גדולים מצפים מאיתנו שנהייה מבוגרים ונתנהג ככאלו ולך תישבור ציפיות של אנשים בכל זאת צריך למצוא עבודה

 

[שם ים]

אורן ../images/Emo122.gif

מכירה את זה. היום נסעתי באוטובוס וגם ראיתי משהי עם תספורת שהייתה קצת זומביט, חשבתי לעצמי, זה הלבוש שלה, הדרך שלה לבטא את הראש שלה, לבוש לא הופך בן אדם לשהו ייחודי, אלא האישיותת שלו שנפרשת מולינו. אהבתי את הגישה שלך. בד"כ כשאני נתקלת במשהו שביזארי לאישיותי הדיי שמרנית, תמיד קופצת לה בהתחלה השיפוטיות, והתכונה הדפוקה שלי לקבוע מה יפה ומה לא, אך אני דיי משנה גישה, ולא בכעס, ולא כועסת על שבעיניי זה לא יפה, אלא מקבלת את זה שבעיניי האחר זה כן יפה. תהליכים פנימיים. תודה שהעלית את זה. שם ים

 

[אורן...]

היי מיסטר היינקי.....(???)

מתי שקשה להביע את הפנמיות ואת היחוד שלנו אנו מציגים זאת בצורה חיצונית. להבנתי זה נובעה מסביבה שלא מאפשרת את ההבעה הפנימית של האדם. חברה שמנסה לדחוס לתבנית מה שלא מתאים לה. כואב לי על מי שלא היתה לו האפשרות להביעה את עצמו. אישית אני עדיין נושה על גופי מזכרות מימי הנעורים, מספר קעקועים שעשיתי לא לשם יופי אלה להביה את עצמי. אחד הוא ´פרח שבוי´ (כינוי שהשתמשתי בו בפורום) והשני הוא השחף. פעם היתי בשתי הקצוות הללו. היום אני במקום טוב באמצע. אורן

 

[אילנה.]

רגע לא הבנתי...

מה קרה לזין?

 

[פרוזק]

התכווץ בכביסה

 

[אילנה.]

אני דווקא חשבתי על משהו אחר..