אנשים מציקים לי בבלוג קולנוע שלי

[בחבח]

אנשים מציקים לי בבלוג קולנוע שלי

לא שהוא פעיל או משהו כזה. אבל הם עדיין בחרו להציק לי מתוך ההבנה שצריך להציק לי בבלוג שאינו פעיל. יום אחד אני אבין את ההגיון מאחורי זה. היום הזה לא כאן עדיין. מכיוון שאני בטטה כרגע מבחינת היכולת להוציא מעצמי משהו פרודוקטיבי, אני אזרוק הערה לגבי הטקס של מחרתיים - האם את/ה מתכנן לקום באמצע הלילה בשביל לראות את הסרט (תושבי ארה"ב, תניחו שאתם נמצאים בארץ לצורך הדילמה) והאם את/ה רואה את הדבר הזה מתוך צורך היסטורי (לדעת מה קורה כשזה קורה), צורך אמנותי (הטקס מעניין), צורך קולנועי (זאת גולת הכותרת השנתית) או צורך חברתי (מחר בבית הספר/המשרד/בית התמחוי אפשר יהיה להשוויץ על זה ולדבר על זה עם כל שאר המגניבים שקמו בלילה). תשובות שליליות גם תתקבלנה.

 

[בחבח]

הכוונה לטקס האוסקר. לא לסרט אקראי

 

[בוגונביליה]

לא.

 

[דיסונאנסנס]

ת'אמת

ביטלתי את הכבלים לפני 3 שנים וחודש. הסדרות המיובאות המדובבות עושות לי פריחה (נסו פעם לצפות באי. אר. בקמצ'טקית עממית ותבינו) וגם אחרי צפיה בדיווחים של סי.אן.אן. אירופה אני נזקק לחוקן ארוך (פיזית וכרונולוגית). באשר לטקס האוסקר, זה מקביל אצלי לצפיה ב"מיס יוניברס"* - תמיד יוצא שאתה לא מבין מה עבר לשופטים האידיוטים בראש לפני שהחליטו להעניק את הפסלון/התואר לסרט הכי מעאפן/בחורה הכי כונייפה. גם בילי קריסטל לא יצליח להקים אותי בלילה בשביל זה. * להגנתי, צפיתי בזה רק פעם 1 כשהייתי חולה ולא מסוגל להתרכז בספר

 

[קפת]

למה?

 

[בחבח]

למה לראות ? למה לא ?

ציינתי ארבע סיבות טובות למה אנשים עושים זאת.

 

[קפת]

למה בכלל לשבור את הראש?

כתבתי כבר מה דעתי על פרסים וכיבודים, על תעשייות שנותנות לעצמן תוקף ומתחזקות את עצמן באמצעות יצירת מדרגים מלאכותיים ועל סמך קטגוריות מזויפות. וכמו שכתבה נינטוש, יציר כפיו של צביקה הדר ובית המדרש "שעשועים להמונים הרעבים והדפוקים": יש לנו פה עוד כמה דברים קטנים שמדירים מעינינו שינה, לפני שנחליט להקדיש לילה לבן לטקס חלוקת פרסים נוצצים, עלאק, באיזו אוטופיה בידיונית. הוליווד זה לא פאסה? אני מוטרדת מפרשת טננבוים. ומלה אישית לנינטוש: שינאתך לתל אביב וייצוגיה מעבירה אותך על דעתך. אבל טוב לדעת שיש לך דעתך. קני לך תפוחים ותמרים בשוק הכרמל, נשמה.

 

[אחות נחמה]

תושבי ארה"ב מתבקשים להשאר סגורים

עד שתשמע אזעקת אמת. באיזה ערוץ זה יוצא בעצם? משהו שמשלמים עליו במיוחד?

 

[נינטייב]

תושבי תל-אביב בטוח יקומו

הסאקרים. רק כדי להוכיח כמה פרובינציאליים הם. בהוליווד יחגגו, והנייטיבז במידל איסט יביטו בהם בעיניים טרוטות. בקרית-גת וביתר המחוזות, ינומו אנשים על מיטתם, ויחלמו על המשכורת שסוף סוף תיכנס, ווי ווי איזה בוחטה זו תהיה. ישר הם יכסו את האובר בבנק, ירוצו לסופר לפוצץ אלפייה על שתי עגלות עמוסות, יקנו לאשה פרחים על התמיכה (בטח, תמיכה "מצידי תנקה מדרגות, רק תביא אוכל הבייתה" הן צרחו עליהם), ובבוקר הם ייציצו באוטובוס לדפי האמצע של זה שכן קונה עיתון, ויראו איך שר הטבעות זיין את כולם, ואחר כך יעברו לידיעה על עוד גבר שרצח את אישתו בעזרת מוט כהה. עניתי לך, בחבחון?

 

[KT13]

אני באמת מנסה להבין

ואני לא מצליחה. מה זה עושה לכם ללגלג וללעוג לאנשים שרואים את האוסקר? זה גורם לכם להרגיש אדם עליון? יותר טובים מהם? לגלגתם ל-"כוכב נולד", צחקתם על יהורם גאון ועל פרס ישראל, אבל מעניין שאתם יודעים על זה כל פרט ופרט. למה לא הסתכלתם באותו זמן בערוץ ההיסטוריה או בניישונל ג'יאוגרפיק? סקרנות אנתרופולוגית, עאלק?? מזכיר לי שורה בשיר "ישנן בנות" - "...אני קוראת "לאשה", אבל יודעת שזה בלוף". זה בדיוק מה שאתם. מה נותנת לכם ההתנשאות הזאת ומה היא באה להוכיח? שאתם יותר טובים מעלוב הנפש מקרית גת שבסך הכל רוצה להכניס לחייו למשך שעה, קצת אשליות וקצת אבק כוכבים?? אתם לא מבינים שאתם פתאטיים ולא הם?? אתם לא נהנים משום דבר חוץ מהשמצות, על כל דבר וכמה שיותר. שימו לב, בבקשה, ממה אתם נהנים : להשמיץ וכמה שיותר, הזין של אודי עם היהלום בקצהו, עופר רפאלי, מידות קטנות מ-38, חוקן. ממש התגלמות האינטלקטואליות. או.קיי, כתבתי את זה בלי לחשוב הרבה ואני לא מתכוונת אפילו לבדוק מה כתבתי. אני יורדת למחתרת בגלל הפחד מזעמה של קפת.

 

[קפת]

איפה ראית שצוחקים

על אנשים שנהנים לראות את האוסקר?

 

[אודיסאוס2]

זין?

אני אף פעם לא אמרתי זין. אני אמרתי יהלום, עם אודי בקצה.

 

[קפת]

ואני עדיין מנסה להבין

מה יש בקצה היהלום...

 

[אודיסאוס2]

מן הסתם

יש אודי, שמה, בקצה.

 

[קפת]

זהו, שאיכשהו...כאילו. וגם. לפעמים.

 

[אחות נחמה]

בולבול.

 

[יס באך]

"זעמה של קפת" או אולי צחוקנו המלגלג

 

[קפת]

היה לי יום ארוך מדי, ורע מדי

בשביל שאני אזעום. יותר עדיף אני אלך לישון מוקדם. וחוץ מזה, באך, ראיתי את התכנית של מודי בר-און, ונהניתי הנאה צרופה, מזוקקת ומזככת. אם כבר פרס ישראל, אוסקר יופי או פוליצר - אז למודי חמודי. אין על האיש הזה, שאחד ממבקרי הטלויזיה כינה אותו פעם "המנחה עם השיער הכי מצחיק בטלויזיה". מודי בר-און, סוג של גאון. הוא וענת זלצר, העורכת הקבועה שעובדת איתו משהו כמו 10 שנים.

 

[אחות נחמה]

אה, צחוקים? זה מה שהיה עד עכשיו?

מעניין, כי לי אפילו לא זע נים בלחי שמאל. מה שנינט רצתה לאמר פה, פזטוקס יקירה, זה שאותו אומלל מקרית גת, לא מקבל את אבק הכוכבים שלו מהוליווד שיש בה 3 ווים שלמים. כשהוא צריך אבק כוכב, נינטייב היא די והותר לו. העובדה שיש אנשים אמיתיים שחיים ככה, והוא, שהלחם הטרי שיש לו גם הוא משלשום לא נותנת לו נחת אלא להפך. למה שהטקס יגע לו אם חצי מהסרטים בכלל לא הגיעו לארץ והחצי השני יקרים מדי מכדי לראות? כשהוא באמת רוצה אבק כוכבים, הוא פונה לערוץ ויוה, שם יש לו אפילו סיכוי פעם בשנה, לגעת בטיפת אבק כזו. אני הייתי רוצה לדעת, וברצינות, למה את כועסת? הסדנה לפריקת לחצים שלנו לא עוזרת לך? אנא משבי אותנו. ואגב, אנחנו באמת יותר טובים מכולם, בהשוואה לעצמנו ולא ביחס לשאר.

 

[עין הנץ1]

אני דווקא אוהב את הטקס

(וכולם יחד במדריגל: כולנו אוהבים אותך עין!) מה שמטריד אותי הוא: למה? האם אכן מדובר באיזו מתקפה ממוקדת ואימתנית של פרוביניציאליות כפי שהגדירו קודמי? אינני יודע, ואינני מתכוון להתחקות אחר המניעים. אני רואה את זה מפעם לפעם בשידור החי אך לא באדיקות. וכן, אני אוהב את הסכריניות ואת הצביעות, את השטיחים ואת המחשופים, את הזיקוקים והליקוקים. יש לי צוהר של כמה שעות לחיים של האנשים מרובי הפרצופים שעוטים לפרק זמן קצר את הפנים הפסאודו-אמיתיים שלהם, וכחובב קונספירציות מוצהר אני מעביר בראשי את התסריט האמיתי של החיים שלהם ושל מה הם חושבים באמת. סיינפלד אמר פעם שהוא היה רוצה שיתמקדו בפנים של המפסידים לאחר שרואים את פניהם של כל המועמדים בכוורת התצלומים ומכריזים על הזוכה. זה היה יכול להיות מעניין. ולמרות שכל תלתל מתוזמר, וכל שיהוק מתוסרט, ואפילו הבלופרס מהונדסים למילימטר, אני מניח למספר שעות לציניות (וזה קשה-קשה), ומתערסל בקרניהם המלטפות של הריץ' & פיימוס. מי יודע, אולי תיפול עלי איזה בריג'יט בארדו.