תודה =)
היה .. אמ... המסע של החיים שלי...ואני לא מגזימה.. אני ממליצה לכל אחד ואחד להגיע לשם לפחות פעם אחת בחייו. את הרגשת הגאווה כשהלכנו 8 אלף יהודים במצעד החיים עם דגלי ישראל מאושוויץ למשרפות בבירקנאו אי אפשר אפילו לתאר במילים. זה היה מרגש.. להרגיש שייכת למשהו כל כך עצום. כן.. היה גם קשה.. לא כל אחד יכול לעבור במקומות שבהם רצחו המוני יהודים רק לפני 60 שנה, ולראות את השערות, הבגדים, הנעליים.... אבל הרגשתי שמחובתי לראות את זה.. והטקסים.. הדלקת הנרות.. הצמרמורות שאני בטוחה שכולם הרגישו כשנכנסנו לתאי הגזים, לקרמטוריום.. או כשעמדנו ליד הר האפר.. את כל אותם הדברים שרק מלמדים אותנו בשיעורי היסטוריה ניתו לקלוט ובאמת להרגיש רק כשאתה שם.. ורואה את הכל בעצמך.. למען האמת... אני לא בכיתי הרבה... לפחות לא כמו שחשבתי שאני הולכת לבכות.. אבל עכשיו.. כמעט שבוע מאז שחזרתי.. הכל יוצא.. כל דבר קטן שמזכיר לי את פולין אני נשברת ובוכה..זאת תקופה שהיא גם ככה לא קלה בשבילי והמסע הזה, לפחות מבחינתי, גרם לי להכניס את הכל לפרופורציות המתאימות.. לקחת את החיים בערבון מוגבל, אני באמת מרגישה שהתבגרתי לאורך השבוע שהייתי בפולין.. ואת ההרגשה הזאת.. אני מקווה שירגישו עוד אנשים... אני מצטערת שזה יצא ככה.. חח פשוט אני מרגישה עצובה כל פעם שאני חושבת על מה שעברתי שם =) מי שיכול... תסעו לשם.. זאת נקודת פתיחה מצויינת לעתיד... התבגרות.. =)