הוא לא היה החבר הכי טוב אבל.....
הוא היה חשוב לי עזר לי לעבור את החצי שנה ויותר הראשונה בבית הספר. עד שרבנו לא משהו מוגדר פשוט הקשר כבר לא היה שם כבר לא ישבנו ודיברנו יותר כבר לא ביקשתי עצה או מילה טובה, ולא בגללי זה היה הוא. הוא הפסיק לבוא לבקר הסתובב עם חברה שלי. ואני עוד ניסיתי כל כך רציתי להשלים לחזור למה שהיה פעם,אבל זה לא קרה השיחות שלנו לא עזרו הוא היה מתנצל מבטיח להתייחס ותוך וימיים כבר עוד פעם התכסחנו, כמה בכי כמה דכאון במבט לאחור עשיתי מזה עניין גדול מדי. אבל היום כשאפילו שלום או חיוך אין וגם לא מבט ישיר עוד פעם התחלתי לחשוב עליו, כי אולי הוא עוד חשב לי למרות שאני לא חשובה לו. אני מודה לו בליבי עד היום על הזמן שהקדיש לי,על העצות שלו,על השיחות שלנו. אבל לא יותר מזה אולי הגיעה הזמן להגיד לו שלום מה דעתכם? הבהרה-לא היה כלום רומנטי ואני לא מרגישה כלפיו שום דבר כזה. רק אהבה של אדם לאדם לחבר לידיד תגדירו איך שתגדירו.