אנשים

[ramar]

אנשים

אני חדשה כאן. פעם כתבתי לכם שיר על "חתול בר" לא יודעת אם אתם זוכרים. אז ככה : אני בת 22 ויש לי הפרעת אשיות גבולית.ואני סובלתתתתתתתתתתתתתת!!! כל הזמן יש לי מחשבות אובדניות ואני מחפשת דרכים כיצד מתים. ניסיתי כבר מלא פעמים להתאבד ולא הצלחתי, אפילו הרופאים עמדו פעורי פה על כך שאני חיה. וזה מבאס אותי, כי אני רוצה ללל-מממ-ווו-תתתת!!!!! רע לי. יש לי עולם מסריח. קשה לי בבית ואף מקום לא מוכן להחזיק אותי, בגלל שאני אובדנית. נמאסססססססססססססססס לי מהחיים.אין לי כוח בשביל לחיות, פשוט אין לי כוח וזהו אני מיואשת!נמאססססס לי מהכול. בא לי לצרוח, לצרוח ולצרוח ואני לא מצליחה, כי אני חסומה נפשית. אפילו הדבר הפשוט ביותר שזה לבכות, אני לא מצליחה. רע לי, דפוק לי ומ-ג-ע-י-ל. למה אני לא מתה??? בשביל מה אני חיה??? אם אמות - מה יקרה? למה א"א למות???למה???אני זועקת את השאלה! אתם שומעים??? רחל

 

[Michallllllllll]

רחלוש.. קשה.. קשה לקרוא את זה.. ועצ

צוב.. תזכרי תמיד שמהרע הזה את לומדת אפילו שזה כל כך קשה ובלתי אפשרי.. כשתרגישי טוב אני בטוחה שיצאו ממך המון כוחות ותוכלי אפילו ליהיות שם בשביל אחרים.. לי עזרת המון!! תמצאי את הכוחות האלו שיש לך בפנים.. ותזכרי שזה יעבור בסוף.. ותבוא הרגיעה.. ולא צריך למות בשבילה.. צריך למצוא כלים.. את זו ששולטת על הדחפים האובדניים! קשה.. קשה.. אי אפשר שיהיה יותר עכשיו צריך להתחיל לטפס ולא להתיאש כשקורות נפילות.. מחזיקה אצבעות ולא עוזבת.. אוהבת.. מיכל.