עד לא מזמן
הייתי סטודנטית במשרה מלאה, לומדת רפואה מחקרית בת"א. אז לא היה זמן לנשום בטח לא לעבוד, אבל עכשיו.... השביתה הזאת מטריפפפה אותי. לא שאני לא נהנית, כי באמת כבר המון המון זמן שלא היו לי חיים, אבל עכשיו יש יותר מידיי זמן! ואני לבד כל היום. נכון זמן איכות עם עצמך זה חשוב אבל אני צריכה קצת ספייס מעצמי
![Smile :) :)]()
אני מתפללת כל יום שיבטלו את הסמסטר, כי אני רוצה לנסוע סוף סוף לירח דבש.... דברים מוזרים. מצחיק, פעם הייתי מגדירה את עצמי כאשם מוזר, אפילו חברות שלי הגדירו אותי כמוזרה בגלל זה סקאלי היה הכינוי שלי כל התיכון והצבא. היום נראה לי שאני דיי רגילה. אולי בכל זאת אני אספר 5 דברים: הכרתי את בעלי באתר היכרויות שלושה חודשים אחרי סיום מערכת יחסים של שנה וחצי עם אדיוט מדופלם,ו אחרי תשעה חודשים היינו מתחת לחופה
![Smile :) :)]()
מאוד רציתי להיות וטרינרית כי חיות זה אהבת חיי, אבל זה כבר לא יקרה (כי יש לנו ארץ נהדרת ומלאת הזדמנויות... not) אני יודעת שאסור להגיד לעולם לא, אבל בנינו - נראה לי שאני לא רוצה ילדים. ואני מתכוונת לזה שאין בי אפילו טיפה של זיקה ... זה כשלעצמו דבר נדיר ומוזר אני חושבת... הנשיקה הראשונה שלי הייתה בגיל 18 (מאוחר לא?) ולקינוח - לאחרונה יש לי נטייה לדבר לעצמי. באנגלית! (בעלי אמריקאי) עכשיו תורכם....