אסא כשר וליבוביץ

[יוסי אבישר]

אסא כשר וליבוביץ

נכון הציטוט שנכתב באתר הבית שלכם מפי אסא כשר שאולי חמישה שישה אנשים נבינים את הגותו של ליבוביץ בכנס השני שעשתה העמותה למחשבה וביקורת על הגותו של ישעיהו ליבוביץ( ראיתי בחומר מצולם שנמצא בידי) את אסא כשר מפתח משפט אחד שמצא בשיחות של מיכאל ששר עם ישעיהו ליבוביץ . את המשפט הזה "הטעם לחיים הוא המאפשר את החיים. אחרת לא היינו מסוגלים לחיות" הסביר הפרופסור כשר במשך דקות רבות וליבוביץ שישב על הבמה הגיב באי נחת. כאשר סיים פרופסור כשר לשאת את דבריו וזכה למחיאות כפיים סוערות הרעים הליבוביץ ואמר שהוא מצטער שאמר את המשפט הזה "הפסוק הזה הוא פסוק שנפלט מפי ומיכאל ששר כלל אותו בין דברי. הפסוק הזה איננו מוצלח ביותר ואילו היה בידי ומתוך חשיבה לא הייתי משתמש בו. אני חושב שאין דוגמא יותר מוצלחת מזאת כדי לאושש את הציטוט מדברי אסא כשר שאין בארץ יותר מחמישה שישה אנשים שמבינים את משנתו של ליבוביץ. זו אולי הסיבה שליבוביץ עצמו לא נלאה לחזור ולחזור ולחזור על האמיתות שלו.

 

[אלי.נ]

נכון מאוד.

תחושה זו ליותה גם ליבוביץ. וראה קטע ממכתבו של ליבוביץ לאליעזר גולדמן. במאמרו ´ליבוביץ מבנה העומק´ מופיע בקובץ ´יהדות פנים וחוץ´ בעריכת: אבי שגיא, ידידיה שטרן, ודודי שוורץ.

 

[ירון ניסן]

צריך לזכור שכדי להבין את ליבוביץ´

לכל אורך הדרך צריך להסכים אותו, מכיוון שרק כך אפשר לפרש כל דבר שהוא אומר ע"פ השקפתו, מבלי שתהיה השקפה אחרת שתעמוד למכשול (אני כמובן לא מתכוון למכשול פילוסופי אלא טבעי). מהתרשמותי, פרופ´ אסא כשר לא מסכים עם ההפרדה בין דת למוסר. אגב, לעניות דעתי הוא מתנגד למשפט שצוטט בגלל ש"על כרחך אתה חי".

 

[אלי.נ]

אין צורך להסכים

על מנת להבין הגותו של ליבוביץ או כל הוגה אחר אין צורך להסכים עימו.אדרבא, פעמים דוקא המתנגד לשיטה , או מי שאינו מסכים מצליח לדקדק יותר בדברים. כך למשל ליבוביץ, לא תמיד מסכים לעמדת הרמב"ם, האם זה אומר שאינו מבין?

 

[ירון ניסן]

לזה התכוונתי כשכתבתי שהמכשול אינו

פילוסופי.

 

[אלי.נ]

קטע ממכתבו של ליבוביץ

בהערה לדבריו של יוסי אבישר, ציינתי למאמרו של אליעזר גולדמן,ובו מכתב של ליבוביץ על תחושתו כי מתי מספר היורדים למשמעות דבריו.גמלה בליבי ההחלטה להביא בפני הפורום את הקטע המצוטט, מתוך הנחה שמאמר זה אינו זמין,ונדמה לי שגם הקטע ממכתב זה לא פורסם בספר ´רציתי לשאול אותך ליבובי´ץ.ואם שגיתי איתי תלין משוגתי. גולדמן מציין כי את המכתב קיבל מליבוביץ, סמוך להופעת ספרו ייהדות עם יהודי ומדינה´ואלו דבריו: "לכאורה מה יתאונן מחבר כמוני על ההד שהיה לספרו:ההד רב מאוד,הן בכתב הן בע"פ - בעתונים ובכ"ע,במכתבים אלי(גם מאנשים בעלי רמה)ובשיחות מרובות, ובדרך כלל היה החיוב מרובה מן השלילה. זכיתי להרבה דברי הסכמה (ודווקא מפיהם של אנשים אותם אני מחשיב), ואף לתהילות ותשבחות בצדם של דברי בקורת. לכאורה, כל זה טוב ויפה, ואף על פי כןעיפה נפשי ממיעוט ההבנה שבו נתקלתי(לפעמים בדבריהם של המחייבים והמסכימים) (ההדגשות אינן במקור. א.נ.)

 

[זיו777]

ליבוביץ ושאלות רגשיות

בעניין התגובה של ליבוביץ על הניתוח שהציע אסא כשר למשפט "הטעם לחיים הוא המאפשר את החיים. אחרת לא היינו מסוגלים לחיות": המשפט המנותח מופיע בפרק שנקרא כולו "טעם החיים", בספר הראיונות של ששר עם ליבוביץ "על עולם ומלואו", עמודים 191-193. חלק גדול מן הפרק עוסק במוות, נושא שליבוביץ מיעט מאוד לעסוק בו, גם לאחר שהלך לעולמו אחד מבניו וגם לאחר שהלך לעולמו עוד אחד מבניו. המשפט המנותח מופיע בהקשר הזה. הניתוח של כשר חשף למאזינים שמץ מן החיים הפנימיים של ליבוביץ, שיש להם גם אופי ריגשי, מה שליבוביץ עצמו נמנע כל חייו מלעשות, מטעמים הנוגעים לאישיותו ולתרבות סביבתו ולא לעמדותיו הדתיות או האחרות. אי הנחת של ליבוביץ לא היתה מתוכן הניתוח של כשר, אלא מהחשיפה של חייו הרגשיים. לכן הוא הגיב כפי שהגיב, בלי לפרט, בלי להתעמק, אלא רק כדי לנער את חוצנו. זה לא היה רגע מרשים בחייו הצבוריים של ליבוביץ ובוודאי שאין לו שום קשר לשאלת מספר האנשים המבינים את ליבוביץ. על האפיזודה הזאת אפשר לומר שהניתוח של כשר את המשפט ש"נפלט" לליבוביץ הראה שהוא הבין אותו "יותר מדי", עד כדי כך שחשף חלקים סמויים של עולמו, שהוא לא רצה לחשוף.