אסור. [אוח,הדבריםשאניעושהלעצמי]:|
אניחייבתלהפסיקלחשובעל אררר. [אני לא מאמינה. זה כל כך פתאטי, מה שעובר עלי.] הקטע הראשון משיר של אפרת גוש, "מה שקרה". כל הקטעים קשורים זה לזה, בסופו של דבר. למרות שלא נראה. בחלק הכמעט אחרון, מעלה הצלעות - ma'ale לקרוא לאט. --------------------------------------------------- אסור. אני חושבת עליך כל הזמן, כל הזמן על מה שאמרת קודם כשעוד היית כאן. התקוות שלי כל כך גבוהות שהן פורטות על השמש את כל השירים השקטים ובדומייה, כורכות לי קרן חשאית על הצוואר. אני נשמטת לתוך עיניים שלא יראו בי [אסור.] לתוך ידיים שלא יאחזו בי [אסור.] -כמה קטנה היד שלי תראה- את המחשבה הזו שצולפת בי כמו באיילה פצועה -כשתנוח שם בתוך היד שלו- אני משתיקה, כסוסת ציפורניים. השם הזה שאני לוחשת לעצמי שוב ושוב ללא קול הוא כל כך אסור. במלעיל או במלרע. -- אסור לי לכתוב על אסור לי לחשוב על אסור להכיר או לראות או לומר את כל אלו שאני מרגישה והנה שוב אני מתעדת רגעים ש אסור שיקרו. אני אעמוד שם רועדת אתקפל מבושה ושפוכה, רק אומר שהייתי כ ל כ ך טפשה. -- הצחוק שלי נפרס ברכות כמו שטיח על רצפת חדר ריק - הבדיחות שלך פשוט כל כך מצחיקות. גם כשאני זו ש מספרת אותן ככה, לעצמי. ------------------------ פעם עוד היתה בי יציבות. מרגלי הג'לי שלי ועד מעלה הצלעות כמו סוכריה עטופה בגלימה מנצנצת שקופה. ניצבת, תומכת נתמכת כמו שני צידי המשקוף והדלת הפועמת כבנקישה לא היתה חורקת בי היתה כמחרישה – אז כשלא היה בה יוצא ולא היה בא. אנא. סגור את הדלת. מנשב בי רוח פרצים מעצים בי קורע קרעים, מתפרצים כתפילה. אכול אותן בפה סגור, את כל הסוכריות לאט לאט אחת אחת עד אשר תעבור בי בחילה.
אניחייבתלהפסיקלחשובעל אררר. [אני לא מאמינה. זה כל כך פתאטי, מה שעובר עלי.] הקטע הראשון משיר של אפרת גוש, "מה שקרה". כל הקטעים קשורים זה לזה, בסופו של דבר. למרות שלא נראה. בחלק הכמעט אחרון, מעלה הצלעות - ma'ale לקרוא לאט. --------------------------------------------------- אסור. אני חושבת עליך כל הזמן, כל הזמן על מה שאמרת קודם כשעוד היית כאן. התקוות שלי כל כך גבוהות שהן פורטות על השמש את כל השירים השקטים ובדומייה, כורכות לי קרן חשאית על הצוואר. אני נשמטת לתוך עיניים שלא יראו בי [אסור.] לתוך ידיים שלא יאחזו בי [אסור.] -כמה קטנה היד שלי תראה- את המחשבה הזו שצולפת בי כמו באיילה פצועה -כשתנוח שם בתוך היד שלו- אני משתיקה, כסוסת ציפורניים. השם הזה שאני לוחשת לעצמי שוב ושוב ללא קול הוא כל כך אסור. במלעיל או במלרע. -- אסור לי לכתוב על אסור לי לחשוב על אסור להכיר או לראות או לומר את כל אלו שאני מרגישה והנה שוב אני מתעדת רגעים ש אסור שיקרו. אני אעמוד שם רועדת אתקפל מבושה ושפוכה, רק אומר שהייתי כ ל כ ך טפשה. -- הצחוק שלי נפרס ברכות כמו שטיח על רצפת חדר ריק - הבדיחות שלך פשוט כל כך מצחיקות. גם כשאני זו ש מספרת אותן ככה, לעצמי. ------------------------ פעם עוד היתה בי יציבות. מרגלי הג'לי שלי ועד מעלה הצלעות כמו סוכריה עטופה בגלימה מנצנצת שקופה. ניצבת, תומכת נתמכת כמו שני צידי המשקוף והדלת הפועמת כבנקישה לא היתה חורקת בי היתה כמחרישה – אז כשלא היה בה יוצא ולא היה בא. אנא. סגור את הדלת. מנשב בי רוח פרצים מעצים בי קורע קרעים, מתפרצים כתפילה. אכול אותן בפה סגור, את כל הסוכריות לאט לאט אחת אחת עד אשר תעבור בי בחילה.
(נו הייתי חייבת)
