אסירות תודה וגם כאב ופחד בהגיע שנה של נקיון
חברים יקרים, חברות יקרות, שלום וברכה. אני מתנצל מראש על המגילה הצפויה. אני כותב אותה ומתפלל שאזכור כי אני עושה זאת ראשית למען ההחלמה שלי. אם זה יעזור גם לאחר, מה טוב. אני די חדש כאן בפורום.. לא יצא לי לכתוב למעט פעם או פעמיים לפני כמה שבועות. אני נכנס לכאן עכשו כי קשה לי לספר על עצמי בחדרים... אני סגור וביישן ותמיד נראה לי שאני לא מעניין או לא יודע לעניין, זוכרה ללעג או לחוסר קשב, חסר בטחון וחריג. פה קל לי יותר, גם אם לא אקבל תגובות או שאותקף, זה עדיין מקום מגונן יותר. היום לפני שנה בדיוק, 8.8.07, התנקיתי לראשונה משימוש אובססיבי בסמים ("קלים"). אני מכור ברמ"ח אברי ונשמתי ולצערי ההתמכרות הפעילה שלי היא לא רק לסמים אלא גם, ואולי בראש ובראשונה, לאנשים ולמין. מאז גיל הילדות ובעיקר כנער, אני זוכר את עצמי מנסה לברוח. בשני העשורים האחרונים זה התבטא בעיקר במין אובססיבי, במחשבות על זה, בעשיה של זה, בחוסר יכולת לעשות את הדברים שידעתי שהם נכונים.. הרבה אינטרנט, שוטטות ברחובות, חיפוש אובססיבי. והכל במקביל לחיים "נורמליים". הייתי מיסטר ג'קל ומיסטר והייד והפער הזה היה משבש לי את הנשמה. תודה לאל, לא פגעתי באף אחת ולא עשיתי דבר בניגוד לרצונה של מישהי. זה ההיפך מהאופי שלי שהוא עדִין באופן אירוני.. אני אפילו פמיניסט ברבות מאמונותיי.. אבל מצד שני בפנטזיות ובפעילות העצמית אני חסר שליטה ולצערי מתייחס אליכן כאל חפץ שמטרתו לשרת אותי- זהו יחס חולני. אני משתדל לראות אותו ככזה ופחות כ- "לא מוסרי", כי משם הדרך לאשמה חסרת תוחלת היא קצרה ולא הביאה אותי לשום מקום. ההתמכרות למין היא אכזרית ונוראית. אין לי מילים לתאר עד כמה קשה לי להתמודד איתה ביום יום. לקראת גיל גיוס הכרתי את הגראס והחשיש ורק להיום, אני נקי בדיוק שנה משימוש אובססיבי בהם, שעזר לי לברוח מכאבים אחרים. היום אני גם נקי כ- 8 חודשים מאוננות ו/או מפעילות מינית עם מישהי שאיננה בת הזוג.. עוד מספר ימים אהיה גם 7 חודשים ללא עישון סיגריות ואני משתדל גם להקפיד על אוכל בריא יותר ועל גישות חיוביות יותר. כל זה הושג תודות לאלוהים ולחברים תומכים בשתי קבוצות תמיכה שונות המתבססות על 12 הצעדים (N.A. , S.A.). בקרוב תהיינה כנראה גם קבוצה מסוג שלישי (KODA, לתלויי- יתר בבני אדם). אני מבקש להביע את אסירות תודתי לאלוהים שעזר לי לעשות את רצונו עבורי, ככל שאפשרתי לנס הזה להתרחש. אני מבקש להודות לחברים שתמכו, לבת הזוג, למשפחה. ולעצמי. ועכשו בעצם למה שרציתי לפרוק מלכתחילה, לסיבה העיקרית שבגללה נכנסתי לכאן היום: פחד מנפילה. בזמן האחרון אני מרגיש ירידה כללית בתפקוד: שלא מרצוני, נאלצתי להפסיק (לפחות זמנית) לקחת כדורים שהיו מרגיעים לי קצת את האובססיה המחשבתית (OCD). בשבועיים האחרונים התחלתי להרגיש התחזקות של גישות שליליות כלפי הדרך ובעיקר כלפי הקבוצות- "אני לא שייך", "אני שונה", "הם לא באמת מקבלים אותי", "צוחקים עלי", "אין לי חברים ולא יהיו", "אני יכול בלי" ועוד מיני חרטות מאת הראש בע"מ.... מכירים אותו?
. הפסקתי כמעט ללכת לחדרי ה- N.A. ואת ציון הדרך לשנה אני לא עושה. כמו שקרה אצלי גם בעבר, גישות חולניות שלא מטופלות מתבטאות מהר בהתנהות חולנית. בימים האחרונים אני מוצא את עצמי הרבה באינטרנט באתרים חולים (מבחינתי) ועל גבול השימוש. גם מחשבות על סמים מתגברות ואני מתקשה לכתוב או לקרוא בספרות. ברשותכם, אני רוצה להודות בכל זה.
להודות שאני חסר אונים מול המחלה שלי ששולטת בי ואוחזת בי כעת בצוואר. בכך שאני מחפש קומבינות לשימוש. אני מספר את כל זה ומודה שגם החלוקה כאן הם אולי עוד אחת מהדרכים של המחלה שלי לריכוז עצמי. אני מבקש סליחה אם בשיתוף שלי פגעתי ברגשות של מי מהמשתתפים/משתתפות בפורום. שבת שלום. אוהב, דניאל
חברים יקרים, חברות יקרות, שלום וברכה. אני מתנצל מראש על המגילה הצפויה. אני כותב אותה ומתפלל שאזכור כי אני עושה זאת ראשית למען ההחלמה שלי. אם זה יעזור גם לאחר, מה טוב. אני די חדש כאן בפורום.. לא יצא לי לכתוב למעט פעם או פעמיים לפני כמה שבועות. אני נכנס לכאן עכשו כי קשה לי לספר על עצמי בחדרים... אני סגור וביישן ותמיד נראה לי שאני לא מעניין או לא יודע לעניין, זוכרה ללעג או לחוסר קשב, חסר בטחון וחריג. פה קל לי יותר, גם אם לא אקבל תגובות או שאותקף, זה עדיין מקום מגונן יותר. היום לפני שנה בדיוק, 8.8.07, התנקיתי לראשונה משימוש אובססיבי בסמים ("קלים"). אני מכור ברמ"ח אברי ונשמתי ולצערי ההתמכרות הפעילה שלי היא לא רק לסמים אלא גם, ואולי בראש ובראשונה, לאנשים ולמין. מאז גיל הילדות ובעיקר כנער, אני זוכר את עצמי מנסה לברוח. בשני העשורים האחרונים זה התבטא בעיקר במין אובססיבי, במחשבות על זה, בעשיה של זה, בחוסר יכולת לעשות את הדברים שידעתי שהם נכונים.. הרבה אינטרנט, שוטטות ברחובות, חיפוש אובססיבי. והכל במקביל לחיים "נורמליים". הייתי מיסטר ג'קל ומיסטר והייד והפער הזה היה משבש לי את הנשמה. תודה לאל, לא פגעתי באף אחת ולא עשיתי דבר בניגוד לרצונה של מישהי. זה ההיפך מהאופי שלי שהוא עדִין באופן אירוני.. אני אפילו פמיניסט ברבות מאמונותיי.. אבל מצד שני בפנטזיות ובפעילות העצמית אני חסר שליטה ולצערי מתייחס אליכן כאל חפץ שמטרתו לשרת אותי- זהו יחס חולני. אני משתדל לראות אותו ככזה ופחות כ- "לא מוסרי", כי משם הדרך לאשמה חסרת תוחלת היא קצרה ולא הביאה אותי לשום מקום. ההתמכרות למין היא אכזרית ונוראית. אין לי מילים לתאר עד כמה קשה לי להתמודד איתה ביום יום. לקראת גיל גיוס הכרתי את הגראס והחשיש ורק להיום, אני נקי בדיוק שנה משימוש אובססיבי בהם, שעזר לי לברוח מכאבים אחרים. היום אני גם נקי כ- 8 חודשים מאוננות ו/או מפעילות מינית עם מישהי שאיננה בת הזוג.. עוד מספר ימים אהיה גם 7 חודשים ללא עישון סיגריות ואני משתדל גם להקפיד על אוכל בריא יותר ועל גישות חיוביות יותר. כל זה הושג תודות לאלוהים ולחברים תומכים בשתי קבוצות תמיכה שונות המתבססות על 12 הצעדים (N.A. , S.A.). בקרוב תהיינה כנראה גם קבוצה מסוג שלישי (KODA, לתלויי- יתר בבני אדם). אני מבקש להביע את אסירות תודתי לאלוהים שעזר לי לעשות את רצונו עבורי, ככל שאפשרתי לנס הזה להתרחש. אני מבקש להודות לחברים שתמכו, לבת הזוג, למשפחה. ולעצמי. ועכשו בעצם למה שרציתי לפרוק מלכתחילה, לסיבה העיקרית שבגללה נכנסתי לכאן היום: פחד מנפילה. בזמן האחרון אני מרגיש ירידה כללית בתפקוד: שלא מרצוני, נאלצתי להפסיק (לפחות זמנית) לקחת כדורים שהיו מרגיעים לי קצת את האובססיה המחשבתית (OCD). בשבועיים האחרונים התחלתי להרגיש התחזקות של גישות שליליות כלפי הדרך ובעיקר כלפי הקבוצות- "אני לא שייך", "אני שונה", "הם לא באמת מקבלים אותי", "צוחקים עלי", "אין לי חברים ולא יהיו", "אני יכול בלי" ועוד מיני חרטות מאת הראש בע"מ.... מכירים אותו?
