אסיר בעולמך..
אתה אסיר. אסיר בתוך העולם שלך. בתוך המחשבות הנוראיות שלך. מסביבך אנשים מדברים, צוחקים, מתרגשים.. אבל אתה לא. בך זה לא נוגע. אולי נולדת ככה? אולי הרגש שלך נפצע בדרך והוא לא מתפקד? אולי זו מחלה? אתה לא יודע. הדבר היחיד שאתה יודע שזה הורג אותך. שזה אוסר אותך. אתה בכלא של עצמך. אתה ישן בלי חלומות. אתה לא נותן לכנפיים שלך לגדול. חיברת את רגלייך בברגים אל האדמה, כדי שהרוח לא תישא אותך. חסמת את הכניסה ללב שלך, למוח שלך, לגוף שלך. הכניסה לשם היא עם קוד בלבד, קוד שאתה בעצמך שכחת. השארת את עצמך מחוץ לגופך. איבדת אותך איפשהו בדרך. הנשמה כבר לא שם, רק הגוף מגיב. רק הגוף מתפקד, רק האינסטינקטים מניעים אותך. כמו כלב. זה מה שהפכת להיות. סוג של חיה. רק התשוקה לשרוד מניעה אותך. שגם היא דועכת ונעלמת. הכאב שלך הפך לבכי. הבכי הפך למציאות שלך. המציאות הפכה למועקה, השינה הפכה למקום המוצא שלך, והרגעים המפרידים בין השניים הפכו לרגעי המחילה שלך. לרגעי התפילה שלך. לרגעים שבהם אתה מייחל שזה ייגמר. לרגעים שבהם אתה מייחל לצאת לחופשי.
אתה אסיר. אסיר בתוך העולם שלך. בתוך המחשבות הנוראיות שלך. מסביבך אנשים מדברים, צוחקים, מתרגשים.. אבל אתה לא. בך זה לא נוגע. אולי נולדת ככה? אולי הרגש שלך נפצע בדרך והוא לא מתפקד? אולי זו מחלה? אתה לא יודע. הדבר היחיד שאתה יודע שזה הורג אותך. שזה אוסר אותך. אתה בכלא של עצמך. אתה ישן בלי חלומות. אתה לא נותן לכנפיים שלך לגדול. חיברת את רגלייך בברגים אל האדמה, כדי שהרוח לא תישא אותך. חסמת את הכניסה ללב שלך, למוח שלך, לגוף שלך. הכניסה לשם היא עם קוד בלבד, קוד שאתה בעצמך שכחת. השארת את עצמך מחוץ לגופך. איבדת אותך איפשהו בדרך. הנשמה כבר לא שם, רק הגוף מגיב. רק הגוף מתפקד, רק האינסטינקטים מניעים אותך. כמו כלב. זה מה שהפכת להיות. סוג של חיה. רק התשוקה לשרוד מניעה אותך. שגם היא דועכת ונעלמת. הכאב שלך הפך לבכי. הבכי הפך למציאות שלך. המציאות הפכה למועקה, השינה הפכה למקום המוצא שלך, והרגעים המפרידים בין השניים הפכו לרגעי המחילה שלך. לרגעי התפילה שלך. לרגעים שבהם אתה מייחל שזה ייגמר. לרגעים שבהם אתה מייחל לצאת לחופשי.