פילוסוף רוחני33
Well-known member
היגיון הוא בסיס מחייב לכל. המסומל קיים במציאות, והאדם המציא סמלים. כמויות קיימות בטבע, והאדם המציא מספרים. המושגים קיימים במציאות, והאדם המציא מלים. לכל מושג רק משמעות אחת, שכולם מבינים גם אם אינם יודעים לנסח אותה, וצריך להבדיל בין משמעות הגיונית בסיסית לבין משמעויות נלוות שמתווספות אליה. יש מושגים שאי אפשר להגדיר כמו יחידות מרחק. את רוב המלים אפשר להגדיר בעזרת מלים פשוטות יותר, ואת המלים הבסיסיות אפשר להגדיר בעזרת מתמטיקה והיגיון. הרבה מלים מנסות לחקות את קולות הטבע ואת אופי המשמעויות בעזרת הצלילים, ומצליחות בזה במידות שונות. שפה שמצליחה לחקות את המשמעות, היא טובה יותר.
זהות של כל דבר היא רק אחת, כי כששני שמות מתכוונים לאותו דבר וגם שם שלישי מתכוון אליו, השם הראשון מתכוון גם לשם השלישי. כשיש זהות יש אותן תכונות, אבל זה שהתכונות זהות לא תמיד יוצר בעצמו זהות. זהות היא עובדה מופשטת, שלפיה מדובר בדבר יחיד שלא יכול להיות משהו אחר. זהות פירושה שתמיד יהיו אותן תכונות באותו זמן, בכל מצב היפותטי אפשרי. יש זהות לחומר, לאנרגיה, למקום, לעצם המופשט ולמודעות. הבעיה בזהות החומר היא שהיא גם משתנה ע"י העברת חלקים ממקום למקום ולכן קשה להגדיר אותה, אבל זהות המולקולה היחידה קבועה.
העולם בנוי באופן שאפשר לחקור ע"י המדע ההגיוני, אבל החיים מטרה סופית והכול צריך לפעול בשבילה. החיים חשובים כי לכל יצור יש עולם פנימי של רגשות ורצונות שחשובים לו, ועולמו פועל בהתאמה לעולם החיצוני. אין עולם אחר להשוות אליו, זה העולם שיש ושמבוטא ביצור. האמנות והיופי נועדו להנעים ולהיטיב לנפש האדם. ככל שהיצורים מרגישים טוב, הושגה מטרת העולם. המודעות הרגשית של יצורים נותנת ערך נוסף ורגשי לעולם שהיא מכירה. האדם התעלה בכך שהצליח לצאת מתוך עצמו ולפתח ערכים נעלים כמו מוסר, ידיעה, יופי ואמת.
אמנות צריכה לבטא הבנות מקוריות לרגשות דרך החשיבה, ע"י ביטוי ברור ומדויק של רעיונות אישיים של האמן בקשר למושגים ועצמים שהכיר מהעולם או מעולם הדמיון, והדמיון מושפע תמיד בעקיפין או במישרין מהעולם האמיתי. האמנות מבטאת בעזרת כלי השפה שלה, שמשתמשים בתכונות מדעיות, במבנה המוח האנושי שמושפע מהתכונות המדעיות, ובתרבות. יש לדבר על דברים במונחים הפשוטים, למשל: מוזיקה היא רצף צלילים שמנעים לשומע בדרך כלשהי, גם אם בדרך מזעזעת שמבוססת על ביטוי רגשי חשוב. הדיבור במונחים בסיסיים ועובדתיים מאפשר להבין ברור על מה מדברים, לדבר בחופשיות על דבר ככל שרוצים ועדיין להתייחס אליו באופן מדויק.
מדע הוא חקר העולם. האדם רוצה לדעת איך פועל העולם, אולי כדי לדעת איך נכון לחשוב על העולם. היגיון פנימי הוא מחייב, גם כשמדובר בדברים אקראיים. יש משמעות בסיסית, אבל עדיין איננו יודעים אותה. דבר יכול להתקיים כאמת במציאות, גם בלי שידעו אותו. אמת היא כל דבר נכון, בין אם הוא עובדה או דעה.
יצורים רוצים וצריכים לחיות כדי שיוכלו לעשות דברים שמשמחים אותם ונותנים להם הרגשה טובה. אם ימותו, לעולם לא יוכלו לחזור לחיות כדי לעשות דברים ולשמוח. החיים כל שיש ליצור, ובלעדיהם לא יהיה לו כלום לנצח. הרצונות חשובים ליצור ולכן רוצים להרגיש. פוחדים מכאב, כי הכאב מעצים תחושה ומסכן את המרגיש באופן אובייקטיבי באפשרות שלא יוכל להתמודד אתו ויתמוטט נפשית.
כיוון שכל יצור חשוב לעצמו ולכן חשוב למשמעות העולם, חובה להיות מוסרי אליו ולהתחשב ברגשותיו וברצונותיו. ככל שיצור מפותח יותר אבולוציונית, מוחית ונפשית, הוא חשוב יותר. עובר בתחילת היריון הוא פשוט כמו חרק ולכן מותר להרגו. חיי אדם חשובים מחיי חיה, כי לאדם יש נשמה ורוח שנותנים ערך נוסף לנפשו. לכן יותר חמור להרוג אדם מלהרוג חיה, אבל אסור להתעלל בחיה כי גם לה יש נפש, רגשות ותחושות. הזהות של האדם או החיה נקבעת ע"י הזהות החומרית של המוח כמכלול, כלומר רוב החומר של המוח.
כשאוהבים אדם, מרגישים שהוא נהדר באופיו, ורוצים לעשות לו דברים טובים ונעימים כפרס על אופיו הטוב כדי שירצה להמשיך בו. לפעמים האהבה אנוכית ואז אוהבים את הטוב לנו באדם, ולפעמים האהבה מתחשבת באהוב, שאז היא טובה יותר ואוהבים באדם את הטוב לאחרים. אדם אוהב את עצמו ורוצה להרגיש טוב, ולכן הוא רוצה שיאהבו אותו וייטיבו לו. צריך להיות טובים עם בני אדם ובמיוחד עם בני אדם שאנחנו אוהבים, ולתת להם דאגה כנה, מלים טובות וכנות ומעשים טובים וכנים. צריך לדבר על דברים שעושים ביחד ועל דברים שעושים בזמן הפנוי, כדי לדעת מה מיטיב לחבר ולהוכיח לו שחשוב לנו שיהיה לו טוב בחיים. יש סוגים שונים של אהבה. אהבה אמתית חזקה מהתאהבות, וכשיש אהבה והתאהבות האהבה גוברת. אהבה משמחת. אהבה היא הצורך הכי ערכי, כי היא צורך בהטבה. אהבה המלה שעוזרת הכי הרבה להבין את תכונות האלוהים.
זהות של כל דבר היא רק אחת, כי כששני שמות מתכוונים לאותו דבר וגם שם שלישי מתכוון אליו, השם הראשון מתכוון גם לשם השלישי. כשיש זהות יש אותן תכונות, אבל זה שהתכונות זהות לא תמיד יוצר בעצמו זהות. זהות היא עובדה מופשטת, שלפיה מדובר בדבר יחיד שלא יכול להיות משהו אחר. זהות פירושה שתמיד יהיו אותן תכונות באותו זמן, בכל מצב היפותטי אפשרי. יש זהות לחומר, לאנרגיה, למקום, לעצם המופשט ולמודעות. הבעיה בזהות החומר היא שהיא גם משתנה ע"י העברת חלקים ממקום למקום ולכן קשה להגדיר אותה, אבל זהות המולקולה היחידה קבועה.
העולם בנוי באופן שאפשר לחקור ע"י המדע ההגיוני, אבל החיים מטרה סופית והכול צריך לפעול בשבילה. החיים חשובים כי לכל יצור יש עולם פנימי של רגשות ורצונות שחשובים לו, ועולמו פועל בהתאמה לעולם החיצוני. אין עולם אחר להשוות אליו, זה העולם שיש ושמבוטא ביצור. האמנות והיופי נועדו להנעים ולהיטיב לנפש האדם. ככל שהיצורים מרגישים טוב, הושגה מטרת העולם. המודעות הרגשית של יצורים נותנת ערך נוסף ורגשי לעולם שהיא מכירה. האדם התעלה בכך שהצליח לצאת מתוך עצמו ולפתח ערכים נעלים כמו מוסר, ידיעה, יופי ואמת.
אמנות צריכה לבטא הבנות מקוריות לרגשות דרך החשיבה, ע"י ביטוי ברור ומדויק של רעיונות אישיים של האמן בקשר למושגים ועצמים שהכיר מהעולם או מעולם הדמיון, והדמיון מושפע תמיד בעקיפין או במישרין מהעולם האמיתי. האמנות מבטאת בעזרת כלי השפה שלה, שמשתמשים בתכונות מדעיות, במבנה המוח האנושי שמושפע מהתכונות המדעיות, ובתרבות. יש לדבר על דברים במונחים הפשוטים, למשל: מוזיקה היא רצף צלילים שמנעים לשומע בדרך כלשהי, גם אם בדרך מזעזעת שמבוססת על ביטוי רגשי חשוב. הדיבור במונחים בסיסיים ועובדתיים מאפשר להבין ברור על מה מדברים, לדבר בחופשיות על דבר ככל שרוצים ועדיין להתייחס אליו באופן מדויק.
מדע הוא חקר העולם. האדם רוצה לדעת איך פועל העולם, אולי כדי לדעת איך נכון לחשוב על העולם. היגיון פנימי הוא מחייב, גם כשמדובר בדברים אקראיים. יש משמעות בסיסית, אבל עדיין איננו יודעים אותה. דבר יכול להתקיים כאמת במציאות, גם בלי שידעו אותו. אמת היא כל דבר נכון, בין אם הוא עובדה או דעה.
יצורים רוצים וצריכים לחיות כדי שיוכלו לעשות דברים שמשמחים אותם ונותנים להם הרגשה טובה. אם ימותו, לעולם לא יוכלו לחזור לחיות כדי לעשות דברים ולשמוח. החיים כל שיש ליצור, ובלעדיהם לא יהיה לו כלום לנצח. הרצונות חשובים ליצור ולכן רוצים להרגיש. פוחדים מכאב, כי הכאב מעצים תחושה ומסכן את המרגיש באופן אובייקטיבי באפשרות שלא יוכל להתמודד אתו ויתמוטט נפשית.
כיוון שכל יצור חשוב לעצמו ולכן חשוב למשמעות העולם, חובה להיות מוסרי אליו ולהתחשב ברגשותיו וברצונותיו. ככל שיצור מפותח יותר אבולוציונית, מוחית ונפשית, הוא חשוב יותר. עובר בתחילת היריון הוא פשוט כמו חרק ולכן מותר להרגו. חיי אדם חשובים מחיי חיה, כי לאדם יש נשמה ורוח שנותנים ערך נוסף לנפשו. לכן יותר חמור להרוג אדם מלהרוג חיה, אבל אסור להתעלל בחיה כי גם לה יש נפש, רגשות ותחושות. הזהות של האדם או החיה נקבעת ע"י הזהות החומרית של המוח כמכלול, כלומר רוב החומר של המוח.
כשאוהבים אדם, מרגישים שהוא נהדר באופיו, ורוצים לעשות לו דברים טובים ונעימים כפרס על אופיו הטוב כדי שירצה להמשיך בו. לפעמים האהבה אנוכית ואז אוהבים את הטוב לנו באדם, ולפעמים האהבה מתחשבת באהוב, שאז היא טובה יותר ואוהבים באדם את הטוב לאחרים. אדם אוהב את עצמו ורוצה להרגיש טוב, ולכן הוא רוצה שיאהבו אותו וייטיבו לו. צריך להיות טובים עם בני אדם ובמיוחד עם בני אדם שאנחנו אוהבים, ולתת להם דאגה כנה, מלים טובות וכנות ומעשים טובים וכנים. צריך לדבר על דברים שעושים ביחד ועל דברים שעושים בזמן הפנוי, כדי לדעת מה מיטיב לחבר ולהוכיח לו שחשוב לנו שיהיה לו טוב בחיים. יש סוגים שונים של אהבה. אהבה אמתית חזקה מהתאהבות, וכשיש אהבה והתאהבות האהבה גוברת. אהבה משמחת. אהבה היא הצורך הכי ערכי, כי היא צורך בהטבה. אהבה המלה שעוזרת הכי הרבה להבין את תכונות האלוהים.
