אסף - אתה מייבש אותנו ?

[מתושלח הצעיר]

אסף - אתה מייבש אותנו ?

 

[lupland]

אני כאן...

ידידי היקר שלום. הייתי כאן כל יום וכל רגע כמעט.מאז שעברתי לאינטרנט המהיר אני.כישראלי מצוי "מראה להם מה זה" ומשאיר את המחשב פתוח רוב היום.בין אם אני לייד ובין אם אני נוסע לאנשהוא.אם יש פחד לפעמים זה רק מהמחשבה שפתאום יצא לי עשן מהמודם והוא יעלה באש... בכל אופן אני חייב להיכנס להתקלח כרגע.המים חמים.הפיצה בדרך.והסרט כבר מוכן לצפייה.אני אחזור מאוחר יותר...כשכולם כבר ישנו... אז ערב טוב בינתיים. נב: בנוגע לבולדוג.הייתי אצל ההורים באחד הימים שהוא דיבר על המבנה שנבנה על הים ובו גרים..."אנשים חשובים".אמא זעמה.אבא קצף.ואני....חייכתי..."מה שהיה הוא שיהיה..."

 

[lupland]

בחיים כמו בחיים...הכל כמעט מושלם...

הכל "דפק" כמו שעון.מקלחת+גילוח.הפיצה הגיעה מייד.אבל הסרט.אך איזה סרט. "רוקדת בחשכה".ממש מוציא ממך את החשק להתפרע קצת על המקלדת אחרי. בכל אופן נשתמע

 

[lupland]

סיפור משעמם שהיה א

הכל החל בשיחת טלפון ביום רביעי שעבר. "אז מה.אם אני לא מטלפנת אז אין קשר" נפתחה השיחה בשורת מחץ. "מה פתאום" עניתי."הייתי עסוק בכל מיני דברים" מצאתי את עצמי מנסה למכור את השקר הזול ביותר שהיה בהישג פה באותו רגע. "עסוק.עסוק.מה כבר יכול לגרום לבחור שכבר שלושה חודשים חי על חשבון הביטוח מנהלים שלו תחת הסעיף "ירידת כושר עבודה זמנית" להיות עסוק" היות וגיבורנו שולט בשוק בנות חוה אמנו ומן הסתם כבר נתנסה בעבר לא פעם בסיטואציות כגון אלו בידיעה כי אלו נובעות תחת סעיפים כגון:הבוס שלי הביא לי את הג'ננה היום.או.המטומטמת שעובדת איתי עשתה כך וכך.או.המפלצת שכבר אמורה הייתה לעזוב עדיין שם ועוד ועוד סעיפים שהדף קצר מלהכילן.ולפיכך ענה הוא בקול רגוע שקט ובוטח מתחנפן ומלוקק "אז במה זכיתי לכבוד הזה?" ובתגובה נשמעה שתיקה מהצד השני ולאחרי אנחה קלה.ואז השיחה עברה למיי מנוחות עד לאותה השאלה שכה חשש גיבורנו כי תבוא: "אז מתי אתה מגיע לכאן (לתל אביב) ?".גיבורנו שתמיד שולט בכל מצב מצא עצמו משתהה לכמה שניות עם התשובה עד שלפתע נשמע מהצד השני של השפורפרת ההכרזה "טוב.מחר כשאני אחזור אני ארים אלייך טלפון.ולפי השתיקה שלך אני מבינה כי תגיע אז לילה טוב" גיבורנו סגר את הטלפון ונתקל במבטו של כלבו בו."אך" אמר בעודו מסתכל אליו "נפלנו חזק לופ.במקום לשבת כאן לצפות במסחר ולהתעדכן צריך לנסוע לקפה מחר..." לא הייתה עוד נפש חיה בכל העולם כולו אשר הבינה אותו כמו כלבו הנאמן אשר תוך נסיון להגיד בדרכו כי הוא מבין את בעליו החל לכשכש בזנבו ונתן את אחת היללות הידועות שלו (אשר מן הסתם היה חוזר עליה כמעט כל יום בערב ואשר משמעה היה "אז מה יש במקרר בשבילי היום") ערב חמישי הגיע.והטלפון השמיעה את צלצולו בדיוק כמו טלפון שוויצרי."טוב.תגיע ב 21:30...יאללה ביי" כבר בתחילת הערב חל שינוי רב בגיבורנו בנוגע לשאלה הנצחית של האם קיימים ניסים בעולמנו.ומכיוון שהכין עצמו לשיטוטים של חצי שעה במקרה הטוב לטובת חנייה סתר הגורל על פניו בחוזקה כאשר נמצאה החנייה המושלמת כבר ברגע הראשון שנכנס לרחוב.מהי מושלמת תשאלו? ובכן.כאשר מהצד האחד יש תמרור עומד על המדרכה ולפיכך אין אפשרות כי במרחק של כמה אלפיות המילימטר יחנו מאחורייך.ומלפנים יש את האפשרות להשאיר מרחק של מטר וחצי מהאוטו שלפנייך בידיעה כי גודל של מכונית סטנדרטית אינו נופל מפחות משני מטרים ולפיכך אין סיכוי כי תחסם מלפנים. "תרגיש כמו בבית" היא אמרה.שמשמעו בלשון פשוטה-אני צופה כרגע בטלויזיה אז אל תעיז לחשוב לרגע שאני אקום להכין לך את הקפה.וכך מצא עצמו גיבורנו מדדה לכיוון המטבח.מדליק את הקומקום.שולף כוס מהארון.מוציא את הקפה תוצרת חוץ (כשבתוכו הוא נאנח שוב מצער על כי לא החכים שוב להביא בשקית ניילון קצת מ הנס קפה הפשוט העממי והערב לחך שלו) עד שלפתע נשמעה זעקה מגרונו-"היי.אין סוכר".התשובה לא אחרה לבוא-"אל תדאג.אני כבר מרימה טלפון ל נועה.היא בדרך לכאן" ענתה ומייד החלה מחייגת."מה נועה?" שאל גיבורנו בעודו נכנס לסלון."מי זאת נועה?" ולאחר שסיימה את השיחה ענתה לו "הא.הזמנתי את נועה לכאן.וגם קרן אולי תבוא ואני מחכה לטלפון משלומי בנוגע למסיבה".מבלי דעת מצא עצמו גיבורנו חוזר על אותם תרגילים שלמד בקורס להתנהגות גברים במצבי לחץ ושלח את ידו לכיס מכנסיו הוציא את חפיסת הסיגריות ושלף סיגריה בודדת והציתה.לאחר שחזר מבלי משים על הטקס שסיים אז בציון מעולה.ובו נלמד כי עלייך לפמפם כמה שאיפות ונשיפות על מנת להסדיר מחשבה שתוביל להגיית המילים הנכונות.בקול נמוך ורגוע אשר נועד להסתיר את הלחץ שאליו נכנס ואשר למזלו היו פניה מכוונות למסך הטלויזיה שאלמלא כן הייתה מבחינה באגלי הזעה הקרה שעטפה אותו."מה מסיבה?" פלט לעברה."ומי אלו נועה וקרן.ומאיפה נפל עלינו שלומי הזה פתאום?" שאל תוך כדי שהוביל עצמו למצב ישיבה על אחת הכורסאות מחשש פן יכשילו אותו רגליו. ואז.ברגע של חסד הוסתו עיניה מהמסך ונפנו אליו."נועה היא הבת של הבוסית הקודמת שלי והיא חברה טובה מאוד שלי.וקרן היא חברה טובה מהעבודה העכשוית.הם מקסימות אתה תאהב אותן.וחוץ מזה הגיע הזמן לקצת שינוי בחיים שלך.קצת ריקודים לא יזיקו לך.יהיו שם ים בה בנות חווה בלבוש חוותי.מה רע?" שינוי? חשבתי לעצמי.מי רוצה שינוי.מי דיבר על שינוי.מה פתאום להתחיל להשתנות בגילי המופלג.מה יש להן.לבנות חווה הללו שתמיד רוצות שינוי.פתאום נזכרתי בארוחת יום שישי האחרונה.כאשר אימא החליטה לעשות "שינוי" במרק עוף הטוב והיקר אשר לפתע גיליתי בו גן ירק.הכל מהכל היה בו.ואז.בהסכמה שבין גברים נעצנו אבא ואני עיניים אחד בשני שאמרו משהוא כמו "תספוג.תשתוק.תברך ותאכל" כשכל מה שרצינו היה לטעום שוב מהמרק הטוב והיקר שאכלנו ב-30 שנים האחרונות...פעם כבר אמר לי אבא "אל תהייה גיבור...אחרי הכל אתה הולך ואני...נשאר..." כבר באתי לענות ולהגיד את משנתי בנוגע לשינוי כשלפתע נשמעה דפיקה קלה על הדלת ועוד לפני שנשמע ה "כן" נפתחה הדלת ונכנסה נועה כשבידה חבילת הסוכר המיוחלת.לאחר שלום נימוסי חטפתי מידייה את הסוכר וחזרתי לי למטבח כשברקע נשמעו הלחשושים המוכרים.ואז.מתוך תענוג מוכר החלטתי לקטוע אותם עם שאלה של "להכין גם לכן משהוא?" ומתוך הסלון שמעתי את התשובה הידועה מראש-"לא.לא תודה...אנחנו נשתה אח"כ" ולאחר מכן כבר יכולתי לשמוע את הסיפורים על נהג האוטובוס.על המוכר בפיצוחיה אבל לא עוד ...לחשושים...כמובן שחייכתי.

 

[lupland]

התחלה של חלק ב

חזרתי עם כוס הקפה והתיישבתי על כורסא בודדת מול נועה.יש דברים שלא ניתן לשנות אצל האדם.מעיין ריטואל.או אם נכנה זאת אחרת נקרא לזה "המשחק". ב "משחק" כאשר נפגשים אנשים זרים.וכמובן.הדבר מתייחס לבחור ובחורה בסיטואציה כגון זו.על השחקנים לשחק שוב ושוב את מה שכבר למדו בעבר.הדבר נתחיל בהגנבות מבט.חובה על השחקן/השחקנית לנעוץ מבט בשני ולהסירו מבלי שהנ"ל יתפוס אותו.כמובן שאותו אובייקט מסוגל להרגיש שהמבט ננעץ בו בחטף וזה בזכות החוש השישי שלנו (חוש הקירבה) שלפתע חוזר לחיים לאחר עשרות אלפי שנים שהלך לאיבוד מהאדם ונשאר רק אצל החיות.מסתבר כי בתווך של מטרים ספורים יש ביכולתנו "להרגיש" בהתמקדות בנו.אך היות ומדובר במשחק אסור בתכלית האיסור לגרום לצד השני להיות מובך ע"י כך שניתפוס אותו במבטו.באותם מבטים חטופים אנו "אומדים" את "הזר".להווה ידוע כי גברים ונשים שונים הם ולפיכך לא מן הנמנע כי כל צד יתמקד במקומות שונים אצל הצד האחר מאחר וכי מדובר כבר בעניין כבד מאוד ושמו גנטיקה ותוספת דיבור על כך כרגע...נוותר. לאחר סיום פרק א עלינו לעבור לפרק ב אשר בו נדע אם אכן נוצרה "כימיה" ולו הקלה שביותר.ואז.ברגע מסויים שבו ידידתי קפצה לשרותים החליט גיבורנו לזנק למים מתוך סקרנות טבעית לעמוד את עומקם.יש לזכור כי במידה ותקבל תשובה לכל שאלה שתשאל כשמבטה נשאר על המסך...רצוי כי לא תשאל שאלה נוספת.אך אם מבטה הוסר.ואפילו ננעצו עיניה ב וזה שעל הקיר שלידך...יש המשך.מה רבה הייתה שמחתי למשמע כי לפנינו יושבת סטודנטית גם למחשבים וגם ל...קולנוע.הומני וריאלי חברו להם יחדיו...היות והידע שלי במחשב מסתכם באותו כפתור של און ו אוף החליט גיבורנו לעבור לצד ההומני שלא מעט הודות לשלושה חודשים האחרונים עם השינוי בצורת חייו הובאו כאן לידי ביטוי לאחר שצפה בשיא של למעלה מ 50 סרטי די וי די ולפיכך העשיר את עצמו. גיבורנו ויתר מייד על האפשרות כי מפיו ישמע כאילו בין 50 הסרטים היו גם סרטי פעולה הולוודיים ועל מנת לשוות את עצמו כאינטלקטואל מפותח החל זורק בזה אחר זה שמות סרטים כגון "המטבח של מרתה" או "רקוויאם לחלום" "מגנוליה" וגם "הכל אודות אימא" רק לא "זהות כפולה" (וואחד סרט אקשן.) ואכן.כאשר חזרה ידידתי מהשרותים מצאה עצמה יושבת ומקשיבה לזוג הזרים עד לא מזמן שמשבחים ומהללים את הבמאי/שחקן/המקומות/הנופים/המסר ועוד ועוד קאט. עלי להגיע עוד חצי שעה לחתונה בתל אביב של חבר טוב.היות וכולנו כבר יודעים שאם בהזמנה ביקשו להגיע ב 19:30 משמע הכלה לא תרד/תגיע לפני 20:30כך שלא צריך למהר כל כך אבל בכל זאת. מישהוא/מישהיא רוצה שאביא משהוא משם? נשתמע יותר מאוחר.

 

[adi greene]

ככה, בשיא המתח?? מחכה להמשך...

 

[ritosh]

../images/Emo9.gifשכחתי להחליף שם משתמש....

 

[עדית יואב פז]

נו, מה הלאה???!!../images/Emo3.gif

 

[lupland]

תחזיקו מעמד...אני מגיע...כבר

טוב מצטער...זה יקח עוד קצת זמן. חזרתי כרגע מהחתונה ואני רוצה להספיק לבצע בדיקת דם עוד הבוקר לפני החג שיכול להוביל גם ל "קרב הענקים" אשר בו יופיעו בקולוסיאום שלנו הגלדיאטור נתניהו כנגד הגלדיאטור פרץ.זה מניף את חרב הקיצוצים וזה מניף את חרב השביתה.שתיהן חדות וכואבות.והיות ומדובר בשני פוזלים לא מן הנמנע כי מי שיחטוף את המכות יהיה האספסוף שלא מרצונו ובעל כורחו חוייב להופיע שם גם.לכן אני לא לוקח ריזיקה וכבר מחר נעשה עוד בדיקת דם. נשתמע כבר מחר...כלומר במשך היום יום נעים לכולם שלכם בזאבות לצמיתות אסף

 

[lupland]

חלק ג ???

לא להרבה זמן יכלה ידידתי לשבת בחיבוק ידיים ולהמשיך להאזין.ואז.משום מקום לפתע שלפה משפט מחץ שהעיף את השיחה ב 540 מעלות כולל נחיתה קשה על הקרקע."רק שתדעי" אמרה."הגיבור שלפנייך אינו מאמין במערכות יחסים פתוחות" ואז השתררה שתיקה לכמה שניות עד שתפשה נועה את המושכות ואמרה "כלומר?" וידידתי הוסיפה."ובכן.הגיבור שיושב כאן איתנו הערב חזר לחיי אחרי כמה שנים טובות שבהם נעלם וכל זה מכיוון שהייתי עם בן זוג והוא טען ועדיין טוען כי אין טעם להיות בקשר כאשר נכנסים ונמצאים בתוך מערכת יחסים" שוב שתיקה קלה.פטיש במשקל 5 ק"ג היה כאין וכאפס לעומת מה שנחת על גיבורנו.נאמן ובעל זכרון חזק מאותו הקורס לגברים ידע כי עליו לשתוק תחילה על מנת שיברור טוב טוב את מילותיו.כל משפט שיצא מפיו כרגע הוא בעל משמעות אדירה לסיטואציה הנוכחית.מטבע הדברים שהאדם המקשיב יקשיב ויברור רק את מה שירצה לשמוע בתחילה ולא ירד לעומקם של הדברים.והחשוב מכל.הוא הבין והטמיעה את העובדה כי הוא יושב כרגע בטבורה הליברלי של מדינתו."האומנם" אמרה נועה והישירה מבטה אליו."ובכן" התחיל עונה "הדברים לא כל כך מדויקים" מצא עצמו אומר ומתכחש לדרך תפישתו את העולם אשר בה החיים הם שחור ולבן.יש כן.ויש לא.גמגומים הם השטח האפור שנועד לערפל ואשר בסופם התוצאה היא הגרועה ביותר מאחר והיא מובילה לעוד ועוד ועוד גמגומים.הוא כל כך רצה להגיד את האמת ולהשתמש בדוגמא הכי חיה וטובה אך ידע כי לאחר השימוש בדוגמא סף הדלת יהיה המקום הבא שבו ישתמש.אותה דוגמא הייתה מקרה שקרא שנים קודם לכן.כשגיבורנו כבר אז אחז בתפישה זו.ידידתו הטובה שיושבת כרגע לפניו גרה אז עם חברו לצבא תקופת מה בטבורה של הליברליות.באחד הימים נתבשר גיבורנו כי ידידתו החלה בלימודים.כמובן שהוא ברך אותה ושמח בשבילה.אך בשיחות הטלפון שלאחר נשמע שוב ושוב על חבורת האנשים שאיתה התכנסה ללמוד שוב ושוב.בחבורה היו עוד 3 בנות ו...גבר אחד. שמו של הגבר עלה שוב ושוב."הוא מצחיק"."הוא משעשע"."הוא כזה"."והוא ככה". גיבורנו.שכבר ידע כי כל מה שנדרש כרגע הוא משבר קטן בחיי הזוג על מנת שהחבר החדש מהלימודים יוכל להיכנס חופשי באין מפריע.כמו כן.פרט נוסף שעזר לגיבורנו לעמוד על טיבם של אותם "התכנסויות" לטובת לימודים היה באחד הפעמים שבו היה נוכח.שלושת הבחורות האחרות היו בלשון המעטה...מושכות בשעה שידידתי נראתה קצת...יותר מושכת.אבל כמובן על טעם וריח לא ניתן להתווכח ואולי אחרי הכל גם הייתי קצת משוחד. ואכן הדברים התרחשו כמו שראיתי בעבר.בחיים סביב לי.בסרטים.בספרים.ואפילו גם פעם בחיי (עד לאותו הזמן).מסתבר שוב שלא ניתן להמציא את הגלגל ואחרי הכל...ההיסטוריה חוזרת על עצמה.ואכן המשבר הופיעה.לאחריו באה פרדה "זמנית".ידידי מהצבא התנחם בשיחות איתי ועם חברים אחרים.וידידתי בין המנחמים מצאה עצמה עם...ידידה מהלימודים.והיות והמדובר באנשים בוגרים בני 23 לא עבר זמן רב עד שנמצאה דירה במרכז הליברליות לחלוק בה אותם.והנה אני כאן.שנים אחרי.רוצה להזכיר אך מודע להשלכות.ולכן אמר גיבורנו לבסוף..."אכן".אך נועה לא ויתרה והוסיפה "נמק.פרט.הסבר"."ובכן" הוסיף גיבורנו."כשבחור או בחורה.נכנסים למערכת חדשה ואיתם ידידים או ידידות משכבר הימים "הסכנה" קיימת אך ברמה נמוכה.אך כאשר בתוך המערכת מוצאים לעצמם הגיבורים "חברים" חדשים מהמין האחר והקשר מתחיל לצבור תאוצה מעבר לסיבה הראשונית שבה החל (לומדים יחד באותו מקום.עובדים באותו מקום וכו') רמת הסכנה לקשר מתגברת." אמר."אם נצא מנקודת הנחה כי לאדם.ברוב מגרעותיו קיים צורך תמידי להיות נאהב.נערץ.נחשק ועוד מילים כאלו ואחרות שמתייחסות לרוב לצורך הנפשי שבו נוכל להבין כי כאשר קיים חסר באחד מאלו יש "סכנה" כי אותו אדם חדש שנכנס לחיים בשלב זה נועד לספק את אחד המחסורים" ומבלי לתת לה זמן לקטוע את חוט מחשבתו המשיך "האגו.הדימוי העצמי שלנו דורש כל הזמן חיזוקים עוד ועוד.אך כאן אנו נכנסים לבעייה נוספת שנקרא לה-הבנת הדברים כהילכתם.לא פעם.הצד שניסה "להשלים" חסר מסויים עלול להיתקל ב אי הבנה נכונה של הצד האחר ולפעול על פי הבנתו זו בשעה שהצד הראשון רצה או התכוון אחרת." "אז מה השורה התחתונה שלך" הוסיפה."אסור לשום צד להחזיק או להכיר אנשים נוספים מהמין השני?.אסור להיפגש עם ידיד חדש בבית קפה לאחר הלימודים/עבודה וכו' אם יש לי חבר שאני גרה איתו?" שאלה."ובכן" השיב "אין דבר כזה אסור.לפחות לא למי שבחר לחיות דרך חיים חילונית ולפיכך הסיר מעצמו את תרי"ג מצוות עשה ואל תעשה.אך יש לשאול את עצמך טוב טוב למה אתה זקוק לאותו אדם "חדש" בחייך.כי לרוב תמצאי כי הוא משלים חסר מסויים שקיים בחייך עם בן הזוג הקיים.וכבר נאמר כי לא ניתן לאחוז את המקל משני קצותייו ובשלב מסויים אם נרצה או לא נגיע לצומת אשר בה תמיד יש מחיר לשלם." "אם כך" הוסיפה "למה שלא תמצא לך בחורה דתייה או חרדית.תעבור לצד השני כמובן וחייך יהיו כמו שאתה מדקלם כאן לפני" ואז רכנה לכיוון השולחן ולקחה סיגריה והציתה.קראתי פעם כי אנשי רפואת הנפש מייחסים זאת לעצבנות מסויימת אך אם כך הדבר האם בגלל שגיבורנו עישן רוב הזמן ניתן לייחס זאת לעצבנות?ואולי זו התמכרות? או כוח רצון חלש? אך היות ולא בכך עסקינן כרגע נחזור לסיטואציה הנוכחית. "אין לי שום דבר נגד התפישה האחרת.אני מכבד אותה וגם משיג עליה לא פעם.ההסתברות כי שם יקרה דבר מסוג זה היא נמוכה אבל תמיד קיימת וגם שם כמו שאת יודעת דברים מסוג זה קורים.ומכאן ניתן להבין כי זו לא הדרך או השיטה כי אם...האדם ויצרייו.אותם אלו שנכתב עליהם באותו ספר קדוש כי לעולם יהיה עליו לגבור עליהם.הם בחרו בדרך של הכתבה למותר ולאסור בזמן שאנו בחרנו להאמין ולשמוך על כך כי האדם לבדו יבין ויבחר את דרכו.הוא יקבע מה מותר ומה אסור.מה כדאי ומה לא..." צלצול טלפון קטע את השיחה שיכלה להימשך עוד שעות על שעות אם לא ימים וגם חודשים.להווה ידוע כי הדרך הנכונה היא כמו האדם עצמו.היא אף פעם לא מושלמת אך המאמצים הבלתי פוסקים להגיע לדרך הנכונה ביותר אף פעם לא פוסקים.

 

[lupland]

חלד ד ???

"האה"."האה" השיבה ידידתי לקול מהצד השני של האפרכסת."אין בעייה אנחנו כבר נגיע לשם" ונעצה בגיבורנו מבט שכל כוונתו הייתה -שב ושתוק אני תיכף אסביר.ואכן לאחר ה ביי ביי היא הודיעה לנו בקול חגיגי "קדימה צריך לאסוף את קרן.אני קופצת רגע לשרותים" אמרה והחלה צועדת לכיוון."רגע רגע" השיב גיבורנו."מה קרן.איזו מסיבה? השעה כבר 2:00 בבוקר.המסיבה שלי בבורסה בניו יורק כבר נגמרה לפני שלוש שעות מבלי שהייתי שם.אני חוזר לראו מי נשאר שם" הוסיף.אבל ידידתי אפילו לא עצרה להקשיב לו.והוא הבין כי גורלו לשעות הקרובות כבר נקבע.וכאילו המדובר היה בארוחה שחסרו לה תבלינים שונים הוסיפה נועה "מה איכפת לך.אל ת'שחק אותה כבד.יאללה בו נלך להשתולל קצת" אמרה משועשעת ובתגובה קיבלה מבט שגרם לה להרגיש כמו חייזר באותו הרגע."אחותי" אמר "אני כבר זקן לדברים האלה.הייתי זקן להם בגיל 18.ואני זקן להם גם היום.מילא תגידי פאב בו אפשר לשמוע מוסיקה וגם לראות ולהתחכך.או אפילו בית קפה לזקנים כמוני.אבל דיסקוטק? לא סוסים ולא נעליים" אמרתי בוטח בעצמי."מה הבעייה" חזרה ידידתי לחדר."אתה בא איתנו.ברגע שלא תרצה.תקום ותעזוב" אמרה בשיא הפשטות.רק שהיא שכחה "להזכיר" לי כי נוסעים איתי ברכב שלי ומן הסתם אני עדיין מושבניק מהדור ההוא שברגע שלוקח מהבית דואג גם להחזיר הבייתה.והיא ידעה זאת.אז כמו תמיד.נשארתי גבר (צייתן) עד הסוף ונסענו לכיוון ג'וחה אי שם בכיוון דרום תל אביב שלא הייתה מתביישת גם לו כינינו אותה בשם מערה.בדרך אספנו כמובן את קרן וידידתי.שהצטיידה מבעוד מועד בכמות בלתי נדלית של מלח הוסיפה וזרעה עוד קצת באומרה "תראה איזה שאקל אתה.רוב החברה באים לשם לבד.אתה מגיע עם שלושה..." מה שלושה ומה נעליים רצה לאמר לה.מי צריך לחזור הבייתה ב 5:00 ולקום בצהריים.לרגע התעוררה בגיבורנו מחשבה שהעלתה על פניו חיוך.אולי ידרשו בכניסה מחיר בומבסטי שיגרום לנערות הללו לשנות את דעתן.אחרי הכל מדובר בילדות טובות שעובדות/לומדות נון סטופ עם מאמצים עילאיים להשלים את חשבון השכירות כל חודש עם אוכל למקרר ועוד תוספות המיוחדות לבנות חווה.הוא אפילו מצא עצמו עוסק בפרדוקס קטן שהרגע גילה.איך זה שכמעט אצל כולן נשמעה אותה טענה של בקושי מגרדים את החודש אך כאשר מדובר בבילוי נראה הדבר כאילו המדובר הוא שוב במצוות עשה ואל תעשה.והרי בילוי זה חובה כי...צריך לחיות...ולעשות חיים כי...זו תמצית החיים... אךלשמע קולו של שלומי בכניסה למועדון אשר קרן מאושר באומרו כי סידר לנו מחיר טוב של 30 ש"ח בלבד התנפצו תקוותיו ומחשבותיו של גיבורנו.אבל אם להיות כנה.חייב לאמר כאן גיבורנו כי מצא קצת סיפוק בערב זה.הדבר היה בצפייה תוך כדי השתתפותו בטקס השבטי של קופי הבבונים שאליו השתייך ברגע זה.למרות החושך ששרר במערה.ולמרות המוסיקה שנתיימרה להיות קצבית נטולת קיטועים אך שיר של לאונרד כהן יכול היה להטיס אותך לטראנס לעומתה מצא עצמו גיבורנו צופה בכללי הטקס שנשתמרו להפליא מאז הפעם הראשונה והאחרונה שבה היה.שזה 15 שנים לפני.משהוא בסגנון לפני הספירה.כמו אז גם עתה.הזכרים.שלא יכלו להבליט את התחת האדום (מעצם היותם בבונים) עשו מאמצים עילאיים ואף לעיתים נואשים להבליט את חלק גופם העליון תוך לבוש מינימלי הנקרא בשפת בני האדם גופייה.פרי עמלם לאחר שעות רבות בחדרי הכושר למיניהם (אך בסיפורים בינם לבנות חווה יספרו כי מדובר בפרי פיתוח של טכנאי מחשב שבמשך היום מעמיסים על עצמם עשרות מחשבים ולפיכך התוצאה).בנות חווה לעומת זאת דאגו להשויץ בינם לבנות חווה האחרות כשהמטרה הסופית היא כי בנייו של אדם יבחינו ב- למי מהן יש את התופרת עם הכי פחות חוטים במכונת תפירה.וכאילו לא מספיק בכך הוסיפו לעצמן חתיכות ברזל שמצאו בזמן ששוטטו ביער והצמידו זאת לגופן.חלק מהברזלים בלטו לעין.חלקם בשפה.חלקם באף.ובגבות.האמיצות יותר אף הצמידו זאת ללשונם.וכאשר שאל גיבורנו.בן הכפר את ידידתו העירונית לשם מה לחבר ללשון אם לא ניתן להשויץ בזה השיבה לו זו בשיא הפשטות כי "כשתגדל...תבין". מאוחר יותר סיפרה לו ידידתו על מקומות מסתור נוספים בגופה של האשה אך היות והמדובר הוא בפורום לבוגרים אינני מתכוון להתעסק בפרטים נלוזים ובלתי רלוונטים כגון זה. למעט חסיד בראסלב שהיה שם (נשבע לכם.עם הכיפה הגדולה והלבוש המיוחד) ואשר הוא היחיד שאכן היה בטראנס אמיתי (למרות שידידתי טענה כי מדובר במאחז עיניים וכי לפני שהגיע למועדון.בעודו שקוע בקריאת הכתבים לקח כמה כדורים שנועדו לקרב אותו בשיא הטראנס לבורא עולם.וכמו כן הוסיפה כי אם יקח עוד כמה כדורים נוספים הוא אכן יגיע לבורא עולם...ומן הסתם גם ישאר שם ולא יחזור לרחבה שלפנינו).ובכן מבלעדיו.היו עסוקים רוב אחי הבבונים והבבוניות באותו טקס מוכר וידוע.טקס החיזור.האמתלה היא כמובן האהבה לריקוד אך בפועל גופם זז בשעה שענייהם עסוקות היו בשיטוטים בלתי פוסקים אחר המין השני.(ישנה השערה כי היו גם כאלו שחיפשו את בני מינם עצמם אך היות ומדובר רק בהשערה לא אוכל להוסיף על כך).כמו כן נצפה שם טקס נושן.ואשר בו זכר מסויים.לעיתים לבד ולעיתים שיירה נשרכת מאחוריו היה פורץ לעצמו דרך בין כל המתנוענעים.מטפס החוצה מהמערה ותוך שנייה נכנס חזרה ביודעו כי לא מעט עיניים נשואות לכיוון המצטרפים החדשים. בפעם הראשונה בחייו הרגיש גיבורנו כי על אף היותו מעשן "כבד" חובת היציאה לטובת אויר צח לא פסחה גם עליו.כאשר בכל פעם משלושת הפעמים שיצא שאלה אותו ידידתו "אתה רוצה שנלך?" והוא בשיא הנונשלנטיות ענה "לא מה פתאום.דווקא נחמד כאן" ביודעו כי השימוש בהגדרה שקר במצח נחושה מתגמד לעומת תשובתו הוא.ואז הגיע הרגע המיוחל שבו בישרה לו ידידתו כי בצער רב עליהם לעזוב כי דווקא היום בבוקר.בסבב של ימי שישי.חלה עליה המשמרת.והיות וכבר השעה הייתה 4:00 בבוקר מכאן שנישארו לה שלוש שעות מלאות אם נצא עכשיו.גיבורנו החמיץ פניו ואמר כי חבל אבל אם כך הדבר.נלך. "בשבוע הבא" הוסיפה "נלך למועדון הרבה יותר טוב.אתה תראה" אמרה. "אין שום בעייה הוסיף.רק תגידי מתי והיכן " וכל זאת אמר על מנת שיוכל להכין את עצמו מבעוד מועד למועד.

 

[lupland]

דה פינאלה

קרן נטשה אותנו לטובת "ידיד" שזה אך פגשה.הנסיעה בחזרה יכלה לעבור על מי מנוחות אלמלא שאלה נועה שאלה קטנה ונחמדה. "נו.ראיתה שם מישהיא שמוצאת חן בעינייך?" ועוד לפני שהספיק גיבורנו להשיב ענתה במקומו ידידתו "את שואלת את השאלה לאדם הלא נכון.הבחור שלפנייך לא מחפש כרגע חברה".לא יכולתי להבחין בהבעת פנים של נועה מכיוון שישבה מאחור וגיבורנו .מושבניק.בתוך טבור הלברליות שאינו יודע משמאלו וימינו ממוקד ברמזורים שלפניו רק יכולתי לחייך לעצמי כשאני כבר מכין עצמי לשאלה המתבקשת שנשאלה לא יאוחר משלוש שניות לאחר שניתנה התשובה.... זהו.נוסיף רק שהחזרנו את ידידתי לביתה.כמו כן הורדנו את נועלה בדרך החוצה מטבור הליברליות.וחזרנו לביתנו הקט והנחמד ב 5:00 בבוקר.הדלקנו את המחשב לראות בקצרה מה היה ואיך נגמר.אך האם בכך הסתיים יומי הרווי הרפתקאות חשבתם? לא לא.להוא שלמעלה רצונות משלו.כמו מתוך חלום.בשעה 5:45.שמעתי דפיקות בדלת.עוד פעם.ועוד פעם.לאחר שצבטתי וסטרתי לעצמי ועדיין נשמעו דפיקות בדלת הבנתי כי אכן יש מישהוא שם."מי זה" שאלתי ותשובה אין."מי זה" שוב שאלתי ושוב תשובה אין.לקחתי את ידידי בעל ה 9 מ"מ והתחלתי צועד לכיוון הדלת.ואז.כשעמדתי בסמוך לדלת.כשיד אחת מסובבת את המפתח.והיד השנייה אוחזת ב סמית' שאלתי שוב מי שם.ומהעבר השני נשמעה תשובה."זו אני" ענתה בת חווה.מייד סילקתי את ידידי והבנתי גם מדוע לא שמעתי את לופ הכפוי טובה שאמור למנוע מלהגיע לדלת ביתי בשלום.לאחר שהתיישבנו כבר על קפה של בוקר אמרה לי "הייתה לי הזדמנות לחזור לפני הזמן.ובין כל השלומים שעשיתי ב12 שעות האחרונות עברתי גם כאן ב 1:00 בלילה וראיתי שאתה לא כאן.אז קדימה ספר..." זהו להפעם חברים.הספגטי כבר מוכן.ובזמן שכתבתי כאן גם מצאתי את פשר התעלומה מדוע הפריזר שלי מגיר מים למקרר שמתחתיו.כבר כשעברתי לכאן רצו ההורים שיהיה לי מקרר חדש במקום זה שבעל הבית השאיר לי.אבל עם הזמן התאהבתי בישן.כל פעם.אחרי כמה חודשים.יש לי טבע פרטי משלי בתוך הבית.תאמינו או לא אבל איזה תענוג זה לפתוח את הפריזר מדי פעם ולגלות מערת נטיפים משלך...רק שלצערי עם הנטיפים או בנוסף לנטיפים מתווצרים קרחונים.תחילה בתוך הפריזר ואז הם מתחילים לגלוש לכיוון הדלת ואז כמובן מתבטלת האטימה והמקרר עובד שעות נוספות עד שהגבר שבבית מבין כי יש בעייה.טוב.אז תוך כדי הכתיבה מצאתי עצמי חוצב בקרח.לא רע דווקא.השתדלתי לשמור על הנטיפים למרות שכמה עדינים מבניהם נשברו... עד כאן סיפורי המשעמם על חיי רווק בעל שגרת חיים משעממת להחריד. נשתמע בהמשך

 

[lupland]

כמעט ועלה לי בבריאות

דרך אגב.תוספת קטנה למען שלום בית.אני מקווה כי מובן לכולנו כי כל הארועים הללו נגרמו לא במעט בשל העובדה כי יעלי לא הייתה פנויה באותו ערב ולמרות שבאותה פגישה הוגד לי כי היא נצפתה בחברת בן ארצי אמרתי לבנות כי מדובר בידיד בלבד אם אכן כך היה ולא דבר מעבר לזה.אני עדיין מאמין לה לאחר שאמרה כי בשל לוח הזמנים הצפוף שלה הדבר מקשה עליה להגיע לכאן.אלי.ואני כידוע לכם.גבר אמיתי.אמרתי לה "קחי ת'זמןאחותי.אני כאן".

 

[ritosh]

אסף,

לא הבנתי."אני לא מאמין במערכות יחסים פתוחות". הסתירה חוגגת. או, שרק ל"יעלי" אתה מרשה?! ועוד עם מי!! עם זה שמיילל "אני אפס, אני אפס".....

,אתה נהדר.

 

[lupland]

כל אחד הוא קצת אפס...

ריטה ריטה היקרה לי מכל. ביננו ריטה.נראה לך שאני מתנהג כמו שאני כותב??? מה אסור לשתף אתכם בחלומות שלי??? אחרי הכל תגיע יעלי.תספר כי נשארה מאוחר כי ישבה עם פיי גוטמן באיזה בית קפה ואני אכעס עליה??? חליק ריטה.את כבר אמורה לדעת שבדיבורים אנחנו מקום ראשון... ואם היא תלך עם המיילל אז ליבי ישבר.אבל אז אוכל להגיע לשיא השיאים של היצירתיות שבי.להווה ידוע כי על מנת להיות אמן מצליח עלייך להגיע למצב דיכאוני ברמה הגבוהה ביותר.אז מה את אומרת? שווה? יאללה.מלאנו את המיכסה החודשית נשתמע אסף

 

[ל3]

ממעללי אסףףףףף

אספי- כרגיל היה מעניין מאוד לקרוא את מעללך. חשבתי לעשות מינוי לעיתון הארץ השבוע אך עם כל הסיפורים שלך למי ישאר זמן לקרוא עיתונים? תמשיך לכתוב לנו מהגיגך- זה תמיד מרתק

 

[lupland]

הונטפו הנטיפים...

דרך אגב.על מנת לסיים חלק מהסיפור אוסיף כי שעה לאחר ששלחתי לפורום את "הגיגיי" הופיעה כאן אימא עם 2 עוגות לחג ואמרה שמכל הילדים אצלי המקרר בדרך כלל ריק (מעניין למה).ואז לאחר שמצאנו בעמל לא רב מקום לשני המגשים שאלה אמא מה אני מחזיק בפריזר.ועוד לפני שעניתי היא כבר פתחה את הפריזר ואז "אלוהים ישמור.מה זה כל הקרח הזה.אתה לא נורמלי.תוציא מייד את השטקר מהחשמל.שפוך מים חמים תפשיר אותו ותוציא את כל הקרח הזה.באמת השתגעתה." וכל זה ברצף מבלי לעצור לשנייה.וכך.בצער רב.עברה חלפה לה תקופת הקרח עם הנטיפים היפים...ועכשיו.לא טבע ולא נעליים במקררי.רק רוחות קרות...ידעתי שהייתי צריך לנסוע אליה לקחת את העוגות ולא לאפשר לה לבוא לכאן....

 

[מתושלח הצעיר]

מצטרף לכל מילה

רך יש רק ב-חלב