אסף...2
שלום.. אני כותבת לך.. באי ידיעה אם קיבלת את המכתב הראשון.. כתבתי כבר פעם את.. ואני מקווה שהמכתב התקבל. אם לא אז השם שלי רוני דבש בת 15 עוד חודש. גרה במצפה רמון.. איפשהו בדרום משום מה אני מרגישה צורך לכתוב שוב.. גם כדי להיות בטוחה שתענה לי.. וגם כי אנ מרגישה שאני רוצה/צריכה תקרא לזה איך שבא לך! אני כותבת מידי פעם.. קצת.. כי קשה לי להוציא לכתב את כל מה שאני מרגישה.. וזה הרבה! אממ בהתחלה אני אכתוב שהיה לו חיוך מדהים. אני לא אכתוב כמו כולם "עקבתי אחרי כל פירסום עליו" כמו הרבה אנשים.. כי זה יהיה שקר. לא עקבתי.. לא ממש עניין אותי בהתחלה. אז כן קצת התרגשות כי עדיין האסטרונאט הישראלי הראשון זה עדיין קצת "וואו" אבל לא יותר מידי.. באותו יום ישבנו כל המשפחה מול הטלוויזיה.. וחיכינו ואז זה קרה..ההורים היו המומים והאחים ישבו בשוק.. אני לא הייתי שם בהתחלה.. הייתי על המחשב. ואז שמעתי. והתקרבתי למסך..וראיתי. אחרי כמה שעות כולם כבר הלכו לישון אני נשארתי לראות. אתה מכיר את זה שאתה רואה משהו.. ולא מצליח לעכל..? זה מה שקרה לי באותו זמן. אולי תחשוב "מי זאת מה היא רוצה מהחיים שלי.." לא יודעת.. תחשוב מה שבא לך.. רק בבקשה...תקרא עד הסוף.. ותגיב.. אפילו תגובה "תודה על התעניינות אנני רוצה להמשיך לדבר " העיקר תגובה. אני עדיין מבולבלת ולא יודעת מה לכתוב.. איך להוציא הכל. שראיתי את התמונה בעיתון של המשפחה שלך הרגשתי .. לא רחמים.. לא יודעת מה הרגשתי. רציתי להפגש איתכם. בשבעה באזכרה לא יודעת איפה. אבל לא באתי. כי זה רחוק. וכי ידעתי שגם אם אני אבוא אני אשתוק ולא אגיד כלום.אז העדפתי לא לבוא.. בקרוב אתם תחזרו ליוסטון.. "אני די בטוחה שיהיה לך קשה.. להיות רחוק מהקב מהדבר היחיד שיקשר בינך לבין אבא שלך הדבר המוחשי היחיד" מישהי כתבה את זה איפשהו לא יודעת אם זה מתאים למה שאני חושבת.. הרי שמיים יש בכל מקום.. ורק אם תסתכל למעלה.. תוכל להתגאות באבא שלך.. אני לא יודעת מה עוד לחשוב או לכתוב.. את המכתב אני אסיים כאן... אני מעדיפה להמשיך את זה באייסיקיו או באיימיל.. 170684752-אייסיקיו [email protected]איימייל.
שלום.. אני כותבת לך.. באי ידיעה אם קיבלת את המכתב הראשון.. כתבתי כבר פעם את.. ואני מקווה שהמכתב התקבל. אם לא אז השם שלי רוני דבש בת 15 עוד חודש. גרה במצפה רמון.. איפשהו בדרום משום מה אני מרגישה צורך לכתוב שוב.. גם כדי להיות בטוחה שתענה לי.. וגם כי אנ מרגישה שאני רוצה/צריכה תקרא לזה איך שבא לך! אני כותבת מידי פעם.. קצת.. כי קשה לי להוציא לכתב את כל מה שאני מרגישה.. וזה הרבה! אממ בהתחלה אני אכתוב שהיה לו חיוך מדהים. אני לא אכתוב כמו כולם "עקבתי אחרי כל פירסום עליו" כמו הרבה אנשים.. כי זה יהיה שקר. לא עקבתי.. לא ממש עניין אותי בהתחלה. אז כן קצת התרגשות כי עדיין האסטרונאט הישראלי הראשון זה עדיין קצת "וואו" אבל לא יותר מידי.. באותו יום ישבנו כל המשפחה מול הטלוויזיה.. וחיכינו ואז זה קרה..ההורים היו המומים והאחים ישבו בשוק.. אני לא הייתי שם בהתחלה.. הייתי על המחשב. ואז שמעתי. והתקרבתי למסך..וראיתי. אחרי כמה שעות כולם כבר הלכו לישון אני נשארתי לראות. אתה מכיר את זה שאתה רואה משהו.. ולא מצליח לעכל..? זה מה שקרה לי באותו זמן. אולי תחשוב "מי זאת מה היא רוצה מהחיים שלי.." לא יודעת.. תחשוב מה שבא לך.. רק בבקשה...תקרא עד הסוף.. ותגיב.. אפילו תגובה "תודה על התעניינות אנני רוצה להמשיך לדבר " העיקר תגובה. אני עדיין מבולבלת ולא יודעת מה לכתוב.. איך להוציא הכל. שראיתי את התמונה בעיתון של המשפחה שלך הרגשתי .. לא רחמים.. לא יודעת מה הרגשתי. רציתי להפגש איתכם. בשבעה באזכרה לא יודעת איפה. אבל לא באתי. כי זה רחוק. וכי ידעתי שגם אם אני אבוא אני אשתוק ולא אגיד כלום.אז העדפתי לא לבוא.. בקרוב אתם תחזרו ליוסטון.. "אני די בטוחה שיהיה לך קשה.. להיות רחוק מהקב מהדבר היחיד שיקשר בינך לבין אבא שלך הדבר המוחשי היחיד" מישהי כתבה את זה איפשהו לא יודעת אם זה מתאים למה שאני חושבת.. הרי שמיים יש בכל מקום.. ורק אם תסתכל למעלה.. תוכל להתגאות באבא שלך.. אני לא יודעת מה עוד לחשוב או לכתוב.. את המכתב אני אסיים כאן... אני מעדיפה להמשיך את זה באייסיקיו או באיימיל.. 170684752-אייסיקיו [email protected]איימייל.