מיכל שפונד כספי
New member
אסרטיבית? אני?
החיים שלי הם בריאות. בריאות זה תזונה מאוזנת, הרבה פעילות גופנית שאני אוהבת ועשיית דברים רק כשאני שלמה איתם. עברתי הרבה עד שקיבלתי אומץ לעשות זאת. מי שרוצה יקרא זאת כאן. הבנתי גם שאיני צריכה לעשות זאת למען קבלת תקן של "את בסדר" מהחברה, אלא למען בריאטותי והרגשתי הטובה. לכן אני ממש לא מתרגשת ממשקל מסוים. ע"פ הספר אני שוקלת 10 ק"ג מה"משקל האידיאלי". המשקל ה"אידיאלי" ב*** שלי. אני מרגישה טוב ולא חיה על פי ספרים. או קיי למה אני מספרת זאת? כי יש אנשים שהולכת בדרך של תזונה וספורט לא למען עצמם, אלא למען החברה. מדריכה אחת בחדר כושר שאני מתאמנת בו מאוד ספורטיבית. אני מאוד מעריכה את כישוריה, היא באמת ספורטאית מהשורה הראשונה. אך היא לא משלימה כי יש אנשים כמוה ואולי אף טובים ממנה, בין המדריכים ואפילו בין המנויים. נורא חשוב לה להוריד אחוזי שומן (והיא נראית כמו קיסם) כי היא רוצה לזכות במיס פיטנס ולכן היא אוכלת כמות קלורית מצחיקה ומשויצה בזה. פעם אחת התאמנתי לידה והיא לקחה את המשקולות של ה6 ק"ג. היא פנתה אלי ושאלה "מיכל, עם כמה ק"ג את עושה פרפר?" "כמוך", עניתי לה, "6 ק"ג". הנ"ל זרקה את המשקלות על הריצפה ורצה להביא את המשקולות 8 ק"ג... טוב. היום באתי להתאמן כהרגלי בקודש. הגברת פנתה אליי "מיכל, את עושה אירובי?" והיא יודעת שאני עושה, באחת הפעמים הקודמות דוושנו בקרוס טריינר אחת ליד השניה. "למה?" שאלתי אותה. הגברת ירתה "נראה לי שעלית במשקל... את כנראה לא מתאמנת טוב..." הוריד שלי בראש (הרומני, אני לא מרוקאית
) כמעט התפוצץ. שתקתי שתיקה רועמת והלכתי להביא את המשקולות. "מיכל, הכל בסדר? אל תדאגי, דווקא הבטן התחטבה לך" לא יכלתי יותר. הסתכלתי עליה ויריתי: "אם אני שונאת משהו זה צביעות. אמרת משהו, תעמדי מאחוריו עד הסוף. אני ממש מקווה שלמנויים האחרים את לא מדברת ככה, לטובתך ולטובת המכון". היא התחילה להתנצל... סליחה... לא ידעתי שכל כך תפגעי... פה... שם... 10 דקות לא ירדה ממני. ככל שהתרפסה יותר קיבלתי ממנה יותר בחילה. הייתי בהלם מעצמי. אף פעם לא התרפסו כך בפניי וזה לא הזיז לי. בילדותי ברגע שהיו מבקשים ממני סליחה, גם אם התכוונו ובעיקר כשלא - מיד הייתי סולחת. כאן ביאסתי אותה נורא. התרחקתי ממנה. המאמן האישי שלי (שבלי קשר, אתמול אמר לי שמאוד רזיתי...) עבר במקום ולא הבין למה היא מבואסת. כשסיפרתי לו את זה הוא אמר "עשית בצדק, מישהו היה צריך להעמיד אותה במקום". הייתי חייבת לפרוק את זה... אני גאה בעצמי.
החיים שלי הם בריאות. בריאות זה תזונה מאוזנת, הרבה פעילות גופנית שאני אוהבת ועשיית דברים רק כשאני שלמה איתם. עברתי הרבה עד שקיבלתי אומץ לעשות זאת. מי שרוצה יקרא זאת כאן. הבנתי גם שאיני צריכה לעשות זאת למען קבלת תקן של "את בסדר" מהחברה, אלא למען בריאטותי והרגשתי הטובה. לכן אני ממש לא מתרגשת ממשקל מסוים. ע"פ הספר אני שוקלת 10 ק"ג מה"משקל האידיאלי". המשקל ה"אידיאלי" ב*** שלי. אני מרגישה טוב ולא חיה על פי ספרים. או קיי למה אני מספרת זאת? כי יש אנשים שהולכת בדרך של תזונה וספורט לא למען עצמם, אלא למען החברה. מדריכה אחת בחדר כושר שאני מתאמנת בו מאוד ספורטיבית. אני מאוד מעריכה את כישוריה, היא באמת ספורטאית מהשורה הראשונה. אך היא לא משלימה כי יש אנשים כמוה ואולי אף טובים ממנה, בין המדריכים ואפילו בין המנויים. נורא חשוב לה להוריד אחוזי שומן (והיא נראית כמו קיסם) כי היא רוצה לזכות במיס פיטנס ולכן היא אוכלת כמות קלורית מצחיקה ומשויצה בזה. פעם אחת התאמנתי לידה והיא לקחה את המשקולות של ה6 ק"ג. היא פנתה אלי ושאלה "מיכל, עם כמה ק"ג את עושה פרפר?" "כמוך", עניתי לה, "6 ק"ג". הנ"ל זרקה את המשקלות על הריצפה ורצה להביא את המשקולות 8 ק"ג... טוב. היום באתי להתאמן כהרגלי בקודש. הגברת פנתה אליי "מיכל, את עושה אירובי?" והיא יודעת שאני עושה, באחת הפעמים הקודמות דוושנו בקרוס טריינר אחת ליד השניה. "למה?" שאלתי אותה. הגברת ירתה "נראה לי שעלית במשקל... את כנראה לא מתאמנת טוב..." הוריד שלי בראש (הרומני, אני לא מרוקאית
