אף אחד לא בא?

[שירה כמים 1959]

אף אחד לא בא? אז בואו נקרא שיר
בואו נאמר שיר בואו נגיד שיר בואו נקרע
שיר בואו נרקוד סביבו מריר
מריר היה השיר ועל כן
נקרע מריר היה השיר
ועל כן נרקוד סביבו
ונאיר את גווייתו
המפותתת פתותים

 

[שירה כמים 1959]

עצוב היה השיר
עצוב היה מאוד
על כי נקבר
ולא נשאר
לפרוח באויר
עצוב היה השיר
עצוב עצוב

 

[שירה כמים 1959]

קשה היה קשה
להיות קרובה כל כך קרובה
אל בני אדם קשה להיות
קרובה כל כך קרובה
ואין אף יד אף אצבע אפילו לא זרת קטנה
אפילו לא הבל פה

 

[שירה כמים 1959]

זה השיר הקורא
הצילו אני
השיר הקורא
הצילו אני
השיר המדבר בפרוזה אני
השיר המצניח עלים עם הסתיו
צהובים ויבשים על גוויותיכם הנמסות

 

[שירה כמים 1959]

היום לא אצחצח שיניים
לא אתרגל צ'י קונג לא אסע לאפריקה
במכונית דוהרת בעלת כנפיים לא אקנא
במשוררים אחרים ולא אנוח על קברי
בעיני דמיוני לא אצחצח שיניים
הגשם יפול ויפול ואני לא אתקלח ולא אצחצח שיניים
הגשם יפול ויפול ואני לא אנעל נעליים
יחפה ומסריחה אסתובב ברחובות
שיאמרו עלי המשוגעת
שאיש לא ירצה לשהות
רגע לפני שאעוף מכאן במכונית דוהרת בעלת כנפיים
לא אצחצח שיניים

 

[בן אבי 12]

היום לא אצחצח שיניים
לא אתרגל צ'י קונג לא אסע לאפריקה
במכונית דוהרת בעלת כנפיים לא אקנא
במשוררים אחרים ולא אנוח על קברי
בעיני דמיוני לא אצחצח שיניים
הגשם יפול ויפול ואני לא אתקלח ולא אצחצח שיניים
הגשם יפול ויפול ואני לא אנעל נעליים
יחפה ומסריחה אסתובב ברחובות
שיאמרו עלי המשוגעת
שאיש לא ירצה לשהות
רגע לפני שאעוף מכאן במכונית דוהרת בעלת כנפיים
לא אצחצח שיניים

יפה
יש בזה הרבה זעקה.
שיר ממש אחלה

 

[שירה כמים 1959]

יפה
יש בזה הרבה זעקה.
שיר ממש אחלה

תודה רבה בן אבי. מעריכה את תגותבך

 

[שירה כמים 1959]

כשהגשם בא דרך הסדק ונזל על המיטה
מיכל הרחיקה אותי מהגשם וחיבקה אותי
אני זוכרת זאת היטב
רגע
האם אהבתי את מיכל
מי בכלל הייתה מיכל
אני זוכרת רק את המיטה המכוסה סדין לבן בוהק
ואת עוגת הקרם עם הסוכרזית
ורק אחר כך הייתה הבירה והאישה האחרת
אבל לפני כן היה הרגע הזה הקטן שנצרב לתמיד
"הגשם יורד", אמרה מיכל וחיבקה.

 

[שירה כמים 1959]

תסתכל עלי בגובה העיניים, אמרתי לו
כשהוא רכן אלי כמו כלב
והיו לילות שמיררתי בבכי עז
פעם אחת זה היה מתחת לחלונות של בניין
על ספסל, כשהאישה שאהבתי
אמרה לי שהיא עוזבת אותי
שכנה פתחה את החלון וצרחה
ככה היה גם כשהכלב הענק הרוצח התנפל על הכלב שלי
בשעת לילה מאוחרת אין משטרה
ויש רק שכנות שרוצות לישון
במקרה הטוב
הן צריכות למחרת לקום לעבודה
ויש להבין אותן כי
כל החיים הם ערבוב בטיט
הם גשמים בטיח
הם הגשם שצורח מעל גורי חתולים
הגשם נובח
חושף שיניים
חדות

 

[שירה כמים 1959]

יש אנשים קטנים בתוך הבתים שלנו.
של כולנו.
יש.
באמת.
ובחצרות הבתים שלנו, ובתחנות האוטובוס ובפחי האשפה שליד תחנות האוטובוס. עש גם ברחובות, באיי התנועה
ובבריכות השחייה הציבוריות. וגם אלה שבמלונות. יש גם במכולת ובירקנייה. אפילו בבית של אבא שלנו
ואפילו ליד המקררים בסופרים הגדולים.
אנחנו לא רואים אותם כי הם לא גמדים או אנשים קטנים כמו שנהוג כיום לכנות אותם.
הם מיני- אצבעונים, פשוטו כמשמעו
ועל כן הם בלתי נראים על ידינו בדרך כלל
אלא אם כן נעצור
ונשתהה
ונסכים להביט.
אז נבחין בהם.
ולא, הם לא פיות.

הגובה שלהם בערך שליש זרת של אדם בוגר וההיקף שלהם שליש היקף של זרת והם מאוד מאוד שרים.
שרים ומדברים.
כמונו בני האדם.
גם הם בעצם בני אדם.
אז הם שרים ומדברים כמונו בני האדם רק שהקול שלהם ציפציפי ציפציפי והוא נבלע לנו תמיד בקולות הרחוב וציוץ ציפורים וצרצור צרצרים.
כן, כן, ככה הסיפור שלנו מתחיל.

 

[קרנף לבן 1]

יש אנשים קטנים בתוך הבתים שלנו.
של כולנו.
יש.
באמת.
ובחצרות הבתים שלנו, ובתחנות האוטובוס ובפחי האשפה שליד תחנות האוטובוס. עש גם ברחובות, באיי התנועה
ובבריכות השחייה הציבוריות. וגם אלה שבמלונות. יש גם במכולת ובירקנייה. אפילו בבית של אבא שלנו
ואפילו ליד המקררים בסופרים הגדולים.
אנחנו לא רואים אותם כי הם לא גמדים או אנשים קטנים כמו שנהוג כיום לכנות אותם.
הם מיני- אצבעונים, פשוטו כמשמעו
ועל כן הם בלתי נראים על ידינו בדרך כלל
אלא אם כן נעצור
ונשתהה
ונסכים להביט.
אז נבחין בהם.
ולא, הם לא פיות.

הגובה שלהם בערך שליש זרת של אדם בוגר וההיקף שלהם שליש היקף של זרת והם מאוד מאוד שרים.
שרים ומדברים.
כמונו בני האדם.
גם הם בעצם בני אדם.
אז הם שרים ומדברים כמונו בני האדם רק שהקול שלהם ציפציפי ציפציפי והוא נבלע לנו תמיד בקולות הרחוב וציוץ ציפורים וצרצור צרצרים.
כן, כן, ככה הסיפור שלנו מתחיל.

נפלא השיר

 

[שירה כמים 1959]

יום אחד הלכנו ברחוב. השם שלנו היה יעקב קוצנבוייך. דוקטור.
לראשנו חבשנו כובע אפור בסגנון של פעם. לסבא אריה היה כובע כזה. ובידינו אחזנו במקל הליכה חום מסותת.
אנשים שחלפו על פנינו ברכו אותנו, ואנחנו בירכנו אותם. בהסרת הכובע מראשינו ובניע ראשים.
השמיים היו אפורים.