אף אחד לא מבין

אף אחד לא מבין

והאמת שזה היה די צפוי, אבל עדיין קשה לי עם זה. תחשבו על הבנאדם שהכי פגע בכם אי פעם, מישהו שמתי שהייתם בגיל הכי פגיע השפיל אתכם כל יום בפומבי והפך אתכם לבדיחה של הכיתה. מישהו שכל פעם אמר משהו אחר שהוריד את הביטחון שלכם לקנטים. לא הייתם מאחלים למישהו כזה את כל הרע שבעולם? אז לי יש מישהי כזאת, ואותה מישהי קיבלה את עונשה מלמעלה. לפני כמה שנים נשרף לה הבית והתגובות היו דומות, אנשים שהכירו אותה אמרו שלא סתם זה קרה דווקא לה אחרי כל המרורים שהאכילה דורות של תלמידים. אז זה היה רק בית, ומהר מאוד זה נשכח, לאחרונה היא קיבלה את העונש שבאמת הגיע לה. דיברתי עם חברה טובה, חברה שיודעת מה גודל הטראומה שלי, והיא סיפרה לי שאותה גברת עברה תאונה בזמן טיול, נפלה מגובה רב ושברה כמה עצמות רגישות. עכשיו היא מרותקת למיטה כבר למעלה מחודש, סובלת מכאבי תופת. היא לא סיפרה לי את זה עד עכשיו כי ידעה איך אני אגיב, היא לא הייתה מופתעת. אז נכון שזה לא יפה ולא מוסרי לאחל לבנאדם דברים כאלו, אבל מדובר במי שהשפילה אותי על בסיס יומיומי בתקופה שהייתי הכי רגישה ויצרה לי טראומות של שנים. אני לא הייתי היחידה, היו תלונות רבות עליה, היא ידועה בתכונתה הזו, אבל בכל זאת לבטא את המחשבות יחשב למשהו לא אנושי. אני לא בנאדם רע, אבל איך אפשר להישאר אדישה כלפי מישהי שפגעה בי ככה? אחרי שנים שאיחלתי לה את כל הרע שבעולם שהאמנתי שיבוא מדי שמיים, זה באמת קרה. למה התגובות כלפי כל כך קשות.
 

n u t

New member
אני מניחה...

שגם אם יש אנשים שמבינים אותך ויודעים למה את שמחה לאיד, העניין הלא מובן פה הוא למה את חושבת שזה בסדר להגיד את זה בקול... אני מבינה אותך, ואני חושבת שלכל בנאדם קרה שחשב פעם שמשהו רע שקרה למישהו בעצם הגיע לו, אבל לא חושבת שעל זה התרעומת... בדיוק כמו שאת לא יכולה להעביר את החיים ולהגיד לכל אחד כל דבר שאת חושבת עליו בלי לקבל על זה תגובות קשות, כך גם צריך לדעת לפעמים שיש דברים, שגם אם חושבים עליהם וגם אם מרגישים אותם, לא תמיד צריך להגיד בקול... יש דברים ששומרים לעצמך, במיוחד כשלא רוצים לקבל תגובות קשות... את לא יכולה לצפות שזה יבוא לאנשים בטבעיות להגיד לך שאת צודקת, כי דברים מעין זה הם פשוט מעבר למשהו שמסכימים עליו בקול, טאבו נקרא לזה...
 

ToryMaster

New member
למה?

אני חושבת שאנשים לפעמים תקועים בראש של "נבואה שמגשימה את עצמה", וכל מיני כאלה. אני לא יודעת איך הייתי מרגישה במקומך, אבל אני חושבת שזה פשוט משהו שצריך לשתוק לגביו. [אני בכל מקרה, לא מתכננת לכעוס עלייך, אם את רוצה, את ידועת איך למצוא אותי].
 
מזכיר לי

את הסיפור על מוייש'לה שהמציל צעק עליו שלא ישתין בבריכה "מה אתה צועק דווקא עליך?" התמם מוייש'לה "כולם משתינים בבריכה" "נכון" אמר המציל "אבל לא מהמקפצה". מבינים אותך, בטח שמבינים. רק קשה לקבל אולי שמחה לאיד כל כך מוחצנת (מהמקפצה, אם תרצי). וכמו שאמא שלי אומרת: "תשמחי, אבל בשקט"
 

Rossi46 ®

New member
אני חושב

שאת אומרת בקול מה שאנשים אחרים חושבים אך מפחדים להגיד . נכון שבמבט מהצד זה לא יהיה נעים לשמוע "מגיע לה" על בחורה ששברה עצמות ומאושפזת , אבל במקרה שלך , יש לך את כל הזכות לומר את זה . What goes around - Comes Around !!! אל תשכחי את זה , היא קיבלה את המגיע לה על כל הסבל שהיא גרמה לך במשך כל השנים . מה שנותר לך זה לסגור את הדף הזה בחייך , להרים את הראש , לחייך ולהמשיך הלאה . אחרי הכל "Revenge is a meal best served cold" ואני בהחלט יכול להבין אותך , אין כאן על מה לשפוט אותך . הצדק נעשה .
 
תודה רבה ../images/Emo24.gif

אגב, היא לא בדיוק בחורה אלא אשה מעל 60 (הייתה מורה שלי...) בינתיים אני בהחלט מתנחמת בכך שיש צדק בעולם...
 

AnnabeI Lee

New member
זו אולי לא התגובה המקובלת אבל עדיין

לדעתי השמחה שלך לא במקום. אני לא יודעת את הפרטים ויכול להיות שנראה כאילו קל לי לדבר מבחוץ אבל אני יכולה לדמיין בני אדם שאני לא יכולה לסבול ושפגעו בי מאוד. אני יכולה להבין את קו המחשבה שלך (או קו הרגש), אבל אני מאמינה שיש להגיון שליטה מסויימת על הרגש ולכן נראה לי חשוב שתסתכלי על זה בצורה הגיונית. האישה ההיא אמנם גרמה לך להרבה סבל, אבל ההתנהגות שלה הגיעה מתוך מרמור, עצב וחוסר ביטחון עצמי שהיה לה. מורים בארץ הם חלק מהחברה שבאמת לא קל לו, אם כל כמה שהם נראים חזקים ובעלי סמכות. וסביר להניח שעל המורה המסויימת שלך עבר משבר רגשי ארוך טווח אם היא התנהגה בצורה משפילה כל כך הרבה זמן. עכשיו כשהחיים שלה הפכו לקשים יותר את חושבת שזה מתקזז? בכלל, את מדברת על עונש, אבל מה המטרה בעונש אם הוא לא הולך להוביל לשינוי בהתנהגות? ונראה לך שעכשיו כשעצמותיה שבורות היא הולכת להיות נחמדה ותומכת? אז אני לא אומרת שאת צריכה ללכת להקשיב לבעיותיה, לנחם אותה ולשנות לה את החיים, למרות שיכול להיות שזה מה שיוביל לשינוי אמיתי, אבל את לא חייבת לשמוח כל כך. כשחושבים על זה אחרי הכל מדובר במצב שהיה יכול להגמר במוות, ויש מעטים בהסטוריה של האנושות שבאמת הגיע להם מוות. טפלי בטראומות שנוצרו לך בצורנ פסיכולוגית ותמצאי את המקום בליבך לנתב את השמחה שלך על כאב של מישהו אחר למקומות מועילים יותר.
 
למעלה