יקירה../images/Emo20.gif
אני לא יודעת מאיפה קיבלת את הרושם שלא רוצים אותך פה, אבל בכל אופן - זה רושם מוטעה.
הבית
הזה שלך בדיוק כמו שהוא של כל אחד אחר. ורק את תחליטי כמה את רוצה או צריכה לכתוב.
ולא. אהבה זו לא בקשה כל כך גדולה.
אני חושבת שכולנו רוצים להרגיש אהובים, אבל לא תמיד יודעים איך לשדר את זה כלפי חוץ. אהבה נותנת איזו תחושת בטחון, הרגשה של משהו קבוע ויציב, משהו שלא הולך להעלם כל רגע כמו תחושות אחרות שאנו חשים לעיתים. אהבה נותנת כוח. רגיעה. שלווה.
ונכון שבדרך כלל כדי שיאהבו אותך באמת את קודם צריכה לאהוב את עצמך, אבל אני יכולה להגיד לך שלא תמיד זה כך. לפעמים דווקא האהבה היא זאת שגורמת לך לקבל את עצמך. ואולי גם לאהוב. יש כל מיני סוגים של אהבה. אבל כולם טובים. כולם עושים טוב בנשמה. ואני מניחה שכולנו רוצים שאיזשהו מקום לחוש אותה, להרגיש אותה, להתעטף בה, להתגונן בעזרתה.
החיים לא קלים, יפה שלי. אהבה היא משהו יציב שעוזר לעבור גם את הרגעים הקשים. ואולי לכן כולנו צריכים אותה. אבל אני רק רוצה לומר לך, שגם אם מישהו אחר אוהב, זה לא אומר שאין לו/ה את הרגעים הקשים שלו.
ולעיתים גם הוא צריך את ההפסקה, את המנוחה, כדי להתמלא מחדש. כדי להרגיש שהוא/יא יכול/ה שוב לתת.
כדי להראות לך שוב שאת אהובה. אז אל תלכי לך לאיבוד כי היא/הוא צריך/ה לה הפסקה. זה לא אומר שאת לא אהובה
זה לא אומר שכל מה שהיה כבר לא יהיה עוד זה לא אומר שאת לבד זה רק אומר שהיא/הוא צריך/ה קצת זמן לעצמה...
כמו כולנו. ובינתיים... את יכולה להעזר בנו. כמו שאת עושה. והבית
הזה נימצא כאן גם בשבילך. הרבה בשבילך. בדיוק בשביל זה הוא קיים. אז הנה - קחי לך חיבוק אוהב
ותזכרי שגם הרגעים הקשים האלו, בהם נדמה שאת לבד ואין אף אחד מסביב , גם הם עוברים. והאהבה
...תמיד נמצאת שם כדי לחבק ולהזכיר שיש למי ויש למה.
את אהובה ילדה. אל תשכחי את זה.
שקד
לימור... שדואגת לך
