אף פעם אל תגיד אף פעם
לפני יומיים ראיתי את סנאץ', סרט נחמד שאומרים עליו שהוא בעצם לוק סטוק ושני קנים מעשנים 2. רק לפני שאני ממשיך, שלא תגידו שאני לא מזהיר, יש בהמשך ספויילר לסרט. הזהרתי. בכל מקרה, איזה איש רע אחד שרף את הקראוון של אמא (כן כן, אימא, אני יודע) של בראד פיט. לא חבל? חבל, במיוחד כאשר במשך כל הסרט הוא מנסה להשיג לה קראוון חדש. מה שיותר גרוע הוא שהיא הייתה ישנה בתוכו וכך בעצם היא נשרפה יחד עם הקראוון. מה הוא עושה? כמובן מנסה להכנס אבל כל החברה שלו תופסים אותו ולא נותנים לו לשרוף גם את עצמו. למחרת בבוקר הוא כבר כולו קר ונכנס לעסקים בצ'יק צ'אק. איפה תקופת האבל? איפה העצבות? ברור שמי שכתב את זה לא ביקר בפורום הזה. המצב לא היה כל כך אמין, אבל מה לעשות, זה סרט, ממשיכים לראות. ואז מה? בסוף הסרט מסתבר שהתגובה של בראד פיט הייתה מאוד אמינה, אבל בדרכו שלו. הוא סגר את עצמו לעולם ותכנן תוכנית נקמה בתוכו. לבסוף הוא נקם את מותה כמו שצריך ויצא משם גבר. בסוף אפילו גיבור הסרט (בראד פיט הוא לא הדמות המרכזית) הבין שהתגובה הראשונית של בראד לא הייתה אמינה ושבעצם הוא תכנן נקמה מההתחלה. מה המסקנה מכל הסיפור הזה? המסקנה היא לא לקחת את כל הטכניקות וכל ה"חוקים" בכתיבה כיהרג ובל יעבור. אפשר לשחק עם הדברים בצורה משעשעת. זה קצת מזכיר לי גם את התלונות של בוג'י על העורכים שמתקנים לה את השפה של הדמויות. הדמות צריכה להיות אמינה? כן, בהחלט. האם הדמות צריכה להיות אמינה לקורא מההתחלה? לא, בכלל לא. בהקשר של מדע בדיוני למשל (מוזר שדווקא את ההקשר הזה בחרתי), דמות יכולה להיות לא אמינה לחלוטין עד שבסוף הסיפור מגלים שהיא רובוט או חייזר או מה שלא יהיה ואז כבר הכל עושה היגיון (סליחה על ההשאלה מאנגלית, זה פשוט היה נוח פה). בקיצור, אף פעם לא להגיד אף פעם.
לפני יומיים ראיתי את סנאץ', סרט נחמד שאומרים עליו שהוא בעצם לוק סטוק ושני קנים מעשנים 2. רק לפני שאני ממשיך, שלא תגידו שאני לא מזהיר, יש בהמשך ספויילר לסרט. הזהרתי. בכל מקרה, איזה איש רע אחד שרף את הקראוון של אמא (כן כן, אימא, אני יודע) של בראד פיט. לא חבל? חבל, במיוחד כאשר במשך כל הסרט הוא מנסה להשיג לה קראוון חדש. מה שיותר גרוע הוא שהיא הייתה ישנה בתוכו וכך בעצם היא נשרפה יחד עם הקראוון. מה הוא עושה? כמובן מנסה להכנס אבל כל החברה שלו תופסים אותו ולא נותנים לו לשרוף גם את עצמו. למחרת בבוקר הוא כבר כולו קר ונכנס לעסקים בצ'יק צ'אק. איפה תקופת האבל? איפה העצבות? ברור שמי שכתב את זה לא ביקר בפורום הזה. המצב לא היה כל כך אמין, אבל מה לעשות, זה סרט, ממשיכים לראות. ואז מה? בסוף הסרט מסתבר שהתגובה של בראד פיט הייתה מאוד אמינה, אבל בדרכו שלו. הוא סגר את עצמו לעולם ותכנן תוכנית נקמה בתוכו. לבסוף הוא נקם את מותה כמו שצריך ויצא משם גבר. בסוף אפילו גיבור הסרט (בראד פיט הוא לא הדמות המרכזית) הבין שהתגובה הראשונית של בראד לא הייתה אמינה ושבעצם הוא תכנן נקמה מההתחלה. מה המסקנה מכל הסיפור הזה? המסקנה היא לא לקחת את כל הטכניקות וכל ה"חוקים" בכתיבה כיהרג ובל יעבור. אפשר לשחק עם הדברים בצורה משעשעת. זה קצת מזכיר לי גם את התלונות של בוג'י על העורכים שמתקנים לה את השפה של הדמויות. הדמות צריכה להיות אמינה? כן, בהחלט. האם הדמות צריכה להיות אמינה לקורא מההתחלה? לא, בכלל לא. בהקשר של מדע בדיוני למשל (מוזר שדווקא את ההקשר הזה בחרתי), דמות יכולה להיות לא אמינה לחלוטין עד שבסוף הסיפור מגלים שהיא רובוט או חייזר או מה שלא יהיה ואז כבר הכל עושה היגיון (סליחה על ההשאלה מאנגלית, זה פשוט היה נוח פה). בקיצור, אף פעם לא להגיד אף פעם.
