שאלה דומה היא מדוע אנשים בכלל מרגישים צורך לעסוק באמונותיהם של אחרים. אני מאמין, נקודה. מה זה עניינו של מישהו אחר? אז במהלך דיונים כמובן שהדברים האלה עולים וזה בסדר גמור. אבל מדוע מישהו מרגיש צורך לא רק לנסות לשכנעני שאני טועה באמונתי כמו שאתה מעלה, אלא אף לתקוף אותי על אמונתי (ראה למשל בשרשור מקביל כיום עמדה לפיה מתדיין כזה "משתדל להעמיד את האחר על מקומו", משל הנ"ל עושה טעות איומה ונוראה שפוגעת בכל סביבתו וצריך דחוף לעצור בעדו ולתקן לו את החשיבה)? כמוך לא מבין את זה, לא מבין את הצורך הזה, וסבור שזאת בעיקר בעיה אצל התוקפים הללו וכמובן לא אצל מושאי התקפותיהם (ולא משנה מאיזה צד לאיזה צד אנחנו מדברים).
זה דווקא הגיוני על פניו. אם הקל קיים מן הסתם הכוונה היא לקל שהיהדות מדברת עליו, שהרי זה הדיון (אלא אם כן זה לא
). או אז מן הסתם גם הוראות התנ"ך ומצוות התורה נכונות וכו'.זאת שאלה עתיקת יומין
. התשובה מצויה כבר במקורות הקדומים ביותר. אם אנחנו מאמינים בקל ובתנ"ך והאמור בו, אנחנו מקבלים גם את התשובה הזאת כ'תורה מסיני' ופועלים לפיה. מי שלא מאמין בנ"ל, אכן אין סיבה שיקבל או יבין זאת.דווקא מתקשר גם מתקשר איתנו. הדברים כתובים במפורש כולל דרכי התקשור והכל. אכן מי שמתיימר לדבר בשמו הוא פר הגדרה רמאי, ודאי כך בימינו. אבל מי שמפרש ומסביר (מתוך מקצועיות ולימוד מעמיק) את מה שהקל עצמו אמר, כך על-פי המסורת, הגם שבעבר הרחוק יחסית, זה משהו אחר לחלוטין כמובן. מומחה כזה לא מדבר בשם האלוקים (משהו שלא קיים ביהדות בת ימינו), אבל כן יודע לייצג או ליתר דיוק להציג נאמנה את דבריו.
לא, כי זה פשוט לא נכון. זאת עצימת עיניים וטמינת הראש בחול. הוא הודיע לנו בצורה מפורשת ביותר בדיוק מה הוא מצפה מאיתנו. כל שעלינו לעשות, זה לפקוח את עינינו ולקרוא/לשמוע את הנ"ל. כמובן שזה לא רלוונטי למי שלא מאמין בזה. אבל מי שכן מאמין, איך יכול לטעון בכנות שאינו יודע למה הוא מצפה?
בהחלט יתכן שלפחד יש נדבך בעניין. אבל לענ"ד כאמור מעלה, זה יותר עניין של אופי של אותם אנשים שמתעקשים לשכנע אחרים בצדקת אמונתם (או היעדרה) ולהוכיח אותם על מה שהם רואים כטעותם.
אבל זו כל מהות האמונה. פר הגדרה אמונה זה משהו שלא ניתן להוכחה. בכל זאת מתקיימים דיונים בנושאי אמונה וזה בסדר גמור. כל עוד זה נעשה בדרך מכובדת, בוגרת ומנומסת, זה יכול להיות מרתק לכל המתדיינים. הבעיה מתחילה רק כאשר צד כלשהו לדיון שולל את זכותו של צד אחר בו להחזיק בדעה/אמונה שבה הוא מחזיק.
נערך לאחרונה ב: