אפטיות והשלכותיה

[פשוט בחורה]

אפטיות והשלכותיה

התקבלתי לעבודה במקום שאמרתי ששם זה התחלה של העתיד שלי ( יכולה להתקדם לתפקידים ממש בכירים ), חברי לחדר היה באמת סבבה , היה סחב"ק משתף ..עוזר.. עד שהתגלה הפרצוף שלו , בשניה הראשונה שהפילו עליו האשמה , הוא העביר את זה אלי ועוד בצעקות וצלצולים , אני ישר הגבתי , מה שדי גרם לי לעצב ,-הכל נהרס כל החברות המזוייפת שחשבתי שיש , נעלמה ביום בהיר . אמרתי לו תודה רבה שגיליתי את הפנים שלו והחלטתי להתעלם ממנו לחלוטין , הבוס גילה שיש בנינו חיכוך , אני אמרתי שהייתה לנו חברות ..היום יש רק עבודה וזהו!, הבוס הוא אחלה , אמר שמבחינתו אין לו בעיה כל עוד העבודה נעשית
הבוס החליט להגדיל את המשרה והכניס אלינו עוד בחור...
הבחור החדש היה מדבר איתי פה ושם , הוא קלט שאני די " מתבודדת " , פעם אחת אמרתי לו שאני נפגעתי מאנשים בחברה והחלטתי לשמור על דיסטנס ואפטיות ,הוא ניסה לשאול ,מי, מה , אמרתי לו שיעזוב את זה ...לאחר מכן הוא טען " כאשר הוא בא לעבודה הוא בא לעבוד - וזהו...(לא ממש האמנתי לו..)
הבחור החדש והבחור הוותיק התחילו לדבר , ללכת לארוחות ביחד , יש להם בדיחות שלהם ...מדברים על דברים שעשו וכו'
אני לא מכניסה את עצמי לשם , אני גם לא מספרת לאף אחד כלום ..( עם הזמן אנשים קלטו שאני והבחור הישן כבר לא מדברים .. יום אחד מישהו קלט שקרה משהו , שאל אם במקרה הוא עשה לי ככה וככה , אני אמרתי בחוסר חשק שיש דברים בגו, הוא טען שזה קרה לו גם איתו, אבל זה סוג של עבר לו ..אני לא שומרת טינה אבל אני לא יכולה לחזור למה שהיה -מבחינתי זאת צביעות.
הבעיה היחידה פה שנעלמה לי האמינות באנשים בעבודה , נפגעתי , קשה לי להתחבר לאנשים כי הבנתי שרובם דורכים על אנשים , אני כל הזמן עם עצמי , הולכת החוצה לאכול לבד , מעבירה את הזמן לבד... זה לא כיף אבל אין לי ברירה
אין לי כוונה לעזוב את העבודה שלי , יש לי תפקיד מעולה .
אני יכולה לומר לכם שבכל מקום שעבדתי בו - האנשים שהכרתי הם החברים הכי טובים שלי היום !

רשמתי את זה כדי לשתף...מבקשת לא לפרסם בראשי

 

[einat162]

די מזדהה עם מה שכתבת:

אבל בסופו של דבר אני באתי לעבוד (כן, אני יודעת שאת לא מאמינה בזה) וסה"כ אני מצפה מאנשים ש"יהיו" וזהו - שיעשו את העבודה שלהם, שישתפו פעולה - בלי קטע חברתי. וכשאפילו המינימום הזה לא מתקיים- אני לא מנסה אפילו להתחבר "על אמת".
באופן כללי אני גם גרועה בלזייף דברים כאלו (לוקח יותר מידי אנרגיה...) .

אני יודעת שהשתנתי, זה בלתי נמנע- ואני לא אותו בנאדם מלפני 7-8 שנים, אבל אני מי שאני - אני לא הולכת לזייף, הגעתי לאן שהגעתי בגלל ששמרתי על עצמי כמה שיותר. אסור לי לאבד את עצמי, מי שהייתי עד עכשיו עבד רק נשאר לי להמשיך ולהישאר, לא להיסחף אחרי אחרים. זה לפעמים מאוד קשה כשרואים את כולם וחושבים "אולי אני לא בסדר". אבל כמה מאותה חברותא אמיתית? כמה מזוייפת?

 

[קופיפה טובעת]

אחח אינטריגות בעבודה...

את מתארת מצב לא נעים בכלל אבל את בראש נכון, בנחישות שלך להמשיך בעבודה.
נכון, אני מסכימה שהרבה יותר נחמד כשיש פרנטרים נחמדים בעבודה ויש יחסים חבריים גם אם זה רק ברמה השטחית, אבל לא בכל מקום זה ככה וזה מתאפשר.
את שם בשביל העבודה והחיי חברה זה רק בונוס, אז תחשבי שבמקום עבודה הזה אין לך בונוס...