אפילו אל תשאלו למה אני ער עכשיו ../images/Emo13.gif
בכל מקרה, גם אני הגעתי לפה "בטעות", אבל נראה לי שזה פורום שיכול להתאים לכל אדם חושב. את הבעיה שלי כתבתי בהרחבה די רצינית (כמעט הגעתי למגבלת ה - 65 אלף אותיות פעמיים כשתיארתי את זה) בפורום "אהבה ורומנטיקה". באמת שאין צורך לקרוא את כל זה הואיל ואתמצת את שאלתי ואת המקרה. לפני כשנה חוויתי מקרה יחסית "קשה" (הכל יחסי בחיים, לי היה קשה) של אהבה נכזבת. זאת היתה פעם ראשונה עבורי, וההתאהבות היתה ברמה גבוהה יחסית. הבעיה שהיתה לי אז היא שהייתי חייב (בשל סיבות כאלו ואחרות שאינן תלויות בי) להיות לידה במשך רוב שעות היממה למשך שבועות רבים בלי הפסקה (רק בסופי השבוע). לא חשבתי שזה אי פעם יעבור לי, מתוקף עוצמת התחושה שהרגשתי - ואז דרכינו נפרדו לחודשיים והכל עבר. באופן מטריד למדיי. היום, כמה חודשים לאחר מכן, אני עדיין רואה אותה מדיי פעם, אבל אם היא תציע לי לצאת, לדוגמא, איני חושב שאסכים. עד כדי כך. אז זאת הייתה ה"טעות" - כלומר, איכשהוא נסחפתי למערבולת של דכאונות, מצבי רוח, אכזבה ורוח נכאים ששטפה אותי באופן מוחלט - במשך מספר חודשים, והכל בגלל המצב שנקלעתי / נתתי לעצמי להיקלע אליו. "למדתי" שבמצב כזה - שזה חד צדדי - הדבר הכי טוב הוא ניתוק. עכשיו לא מכבר נתקלתי בסיטואציה דומה ואף קשה הרבה יותר שבה התאהבתי בידידה שלי, והיא מצידה התחילה לצאת עם מישהו אחר (וגם לספר לי על זה, בפרוטרוט), בדיוק בתקופה שזה התפרץ. מתוקף העובדה שהרגשות שלי כלפיה חזקים הרבה יותר, גם האכזבה קשה הרבה יותר. אז עשיתי בלית ברירה את מה שנסיבות המציאות עשו בפעם הקודמת. פשוט ניתקתי איתה את הקשר - בצורה שלא תיראה רע - ולתקופה של לפחות כמה חודשים. השאלה שלי היא - האם מה"ניסיון" וה"ידע" הקודם שלי, בעצם הרווחתי הפעם, כש"השכלתי" לחתוך בזמן, או שאני מפסיד איכשהו? ההשוואה בין שני המצבים, נכונה? הניסיון עוזר? זה מזכיר לי משפט שאיני זוכר מי אמר אותו... שניסיון הוא שם שאנשים נתנו לטעויות שלהם :-\ תודה, ר.
בכל מקרה, גם אני הגעתי לפה "בטעות", אבל נראה לי שזה פורום שיכול להתאים לכל אדם חושב. את הבעיה שלי כתבתי בהרחבה די רצינית (כמעט הגעתי למגבלת ה - 65 אלף אותיות פעמיים כשתיארתי את זה) בפורום "אהבה ורומנטיקה". באמת שאין צורך לקרוא את כל זה הואיל ואתמצת את שאלתי ואת המקרה. לפני כשנה חוויתי מקרה יחסית "קשה" (הכל יחסי בחיים, לי היה קשה) של אהבה נכזבת. זאת היתה פעם ראשונה עבורי, וההתאהבות היתה ברמה גבוהה יחסית. הבעיה שהיתה לי אז היא שהייתי חייב (בשל סיבות כאלו ואחרות שאינן תלויות בי) להיות לידה במשך רוב שעות היממה למשך שבועות רבים בלי הפסקה (רק בסופי השבוע). לא חשבתי שזה אי פעם יעבור לי, מתוקף עוצמת התחושה שהרגשתי - ואז דרכינו נפרדו לחודשיים והכל עבר. באופן מטריד למדיי. היום, כמה חודשים לאחר מכן, אני עדיין רואה אותה מדיי פעם, אבל אם היא תציע לי לצאת, לדוגמא, איני חושב שאסכים. עד כדי כך. אז זאת הייתה ה"טעות" - כלומר, איכשהוא נסחפתי למערבולת של דכאונות, מצבי רוח, אכזבה ורוח נכאים ששטפה אותי באופן מוחלט - במשך מספר חודשים, והכל בגלל המצב שנקלעתי / נתתי לעצמי להיקלע אליו. "למדתי" שבמצב כזה - שזה חד צדדי - הדבר הכי טוב הוא ניתוק. עכשיו לא מכבר נתקלתי בסיטואציה דומה ואף קשה הרבה יותר שבה התאהבתי בידידה שלי, והיא מצידה התחילה לצאת עם מישהו אחר (וגם לספר לי על זה, בפרוטרוט), בדיוק בתקופה שזה התפרץ. מתוקף העובדה שהרגשות שלי כלפיה חזקים הרבה יותר, גם האכזבה קשה הרבה יותר. אז עשיתי בלית ברירה את מה שנסיבות המציאות עשו בפעם הקודמת. פשוט ניתקתי איתה את הקשר - בצורה שלא תיראה רע - ולתקופה של לפחות כמה חודשים. השאלה שלי היא - האם מה"ניסיון" וה"ידע" הקודם שלי, בעצם הרווחתי הפעם, כש"השכלתי" לחתוך בזמן, או שאני מפסיד איכשהו? ההשוואה בין שני המצבים, נכונה? הניסיון עוזר? זה מזכיר לי משפט שאיני זוכר מי אמר אותו... שניסיון הוא שם שאנשים נתנו לטעויות שלהם :-\ תודה, ר.