ROTEM30035
New member
"אפילו רעות
כתבה!"
נזיפה שהייתה באמת. בעודי מסיירת בעיר רחובות, תיק צד עמוס ספרים ופלאפון שדורש שדרוג כבר 5 שנים בערך, צדו עיני ישות מוכרת יושבת ואוכלת חומוס. עצרתי, ניתקתי את השיחה והתיישבתי לסיים את הניגוב האחרון. "נו, הגיע הזמן שנפגש באמת" אמרתי בידיעה שזו בטח אשמתי שלא נפגשנו עד כה. "באמת הגיע הזמן" החזירה במבט מאוכזב קלות. ידעתי שיש סיבה טובה יותר לאכזבה והשבתי במבט מבוייש. "את באמת צריכה להתבייש, אמרנו שנרים את הפורום, שנייצר נושאי שיחה, שנחזיר עטרה ליושנה ונפסיק את הכיבוש! לא, רגע... את האחרון בטח דמיינתי. "אני... אני... אין לי תירוצים" "א-הה" "אהה...." "קחי, נשאר גם פלאפל" לקחתי פלאפל. "אפילו בהופעה של רונה ברחובות לא היית!" "מתי היה?" "מתי היה??? אני שוקלת ברגע זה לקחת ממך את תואר הכבוד ב... ב..." "במשהו" "בדיוק" "אני באמת צריכה להכנס יותר... אני.... אני אכנס יותר.... אני אכנס היום!" "או! עכשיו את מדברת" "כן!" "ואם לא תכנסי היום, אני אציף אותך במסרים" "הא, זה דווקא טוב... מאז שאני ברחובות, אין לי חברים" "מעולה" היא לא אמרה את זה, אבל הייתי צריכה לסיים את הדיאלוג. השעות עברו, הסידורים נגמרו והנה אני מול המחשב. אפילו, אפילו הרמתי טלפון לגלית... ככה... להגיד שניסיתי. היא לא ענתה, אבל זו התחלה. שנה חדשה, התחלות חדשות, הבטחות חדשות... אני כאן. תעזרו לי להמשיך?
נזיפה שהייתה באמת. בעודי מסיירת בעיר רחובות, תיק צד עמוס ספרים ופלאפון שדורש שדרוג כבר 5 שנים בערך, צדו עיני ישות מוכרת יושבת ואוכלת חומוס. עצרתי, ניתקתי את השיחה והתיישבתי לסיים את הניגוב האחרון. "נו, הגיע הזמן שנפגש באמת" אמרתי בידיעה שזו בטח אשמתי שלא נפגשנו עד כה. "באמת הגיע הזמן" החזירה במבט מאוכזב קלות. ידעתי שיש סיבה טובה יותר לאכזבה והשבתי במבט מבוייש. "את באמת צריכה להתבייש, אמרנו שנרים את הפורום, שנייצר נושאי שיחה, שנחזיר עטרה ליושנה ונפסיק את הכיבוש! לא, רגע... את האחרון בטח דמיינתי. "אני... אני... אין לי תירוצים" "א-הה" "אהה...." "קחי, נשאר גם פלאפל" לקחתי פלאפל. "אפילו בהופעה של רונה ברחובות לא היית!" "מתי היה?" "מתי היה??? אני שוקלת ברגע זה לקחת ממך את תואר הכבוד ב... ב..." "במשהו" "בדיוק" "אני באמת צריכה להכנס יותר... אני.... אני אכנס יותר.... אני אכנס היום!" "או! עכשיו את מדברת" "כן!" "ואם לא תכנסי היום, אני אציף אותך במסרים" "הא, זה דווקא טוב... מאז שאני ברחובות, אין לי חברים" "מעולה" היא לא אמרה את זה, אבל הייתי צריכה לסיים את הדיאלוג. השעות עברו, הסידורים נגמרו והנה אני מול המחשב. אפילו, אפילו הרמתי טלפון לגלית... ככה... להגיד שניסיתי. היא לא ענתה, אבל זו התחלה. שנה חדשה, התחלות חדשות, הבטחות חדשות... אני כאן. תעזרו לי להמשיך?
