יעל לא רוקדת שעצוב
New member
אפילו שאני לא הורה(עדיין (-; )
ואני רק בת 13, ברגעים אלה אני מרגישה הכי הורה שאפשר להיות, אני מרגישה את הדאגה האהבה וכל הדברים הנלווים..
אז הנה לכם סיפור או שיר או אנא ערף... אתה, מי שתמיד נראה לי כמו האיש הרע, וזה שתמיד היה מרביץ לי בצחוק או לא בצחוק, ושהיה תמיד מנצח, ותמיד השולט, זה שעליו כעסתי, והרבה פעמים יחלתי לו רע. אני יושבת בבית ומהרהרת בך, אתה יושב לך בחדר ממול, וכל מה שאני צריכה זה ללכת מספר צעדים, אבל אתה יושב שם, מרוחק, ואפילו נראה שמח מאוד, ואני... אני לא מבינה איך אפשר להיות שמח, אז נכון... זה לא סוף העולם, ואפשר לשמוח ואפילו כדאי, אבל אתה פשוט לא מבין, לפעמים אני עדיין חושבת שאתה ילד קטן, קטן כמו שאף פעם לא זכיתי לראותך, קטן משאי פעם הכרתי אותך, שאתה כבר לא מרגיש צורך להראות חזק לידי, שאתה יכול לבכות לידי, או להיות עצוב ושאולי אתה מסרב להבין- כן... שמעתי שזה קורה לאנשים, הם לא קולטים עד שזה ממש בפתח, עד שהם כבר בפנים, אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיך... איך אני אוכל לעבור על פני החדר שלך ואתה לא תהיה שם, ואני אדע שאתה לא תהיה שם תקופה ארוכה. וושיותר אף אחד לא יעיר אותע באמצע הלילה, ושיותר אני לא אצעק עלייך לנקות את השרותים אחרי שאתה גומר להתגלח, ושיותר אתה לא תדרוש ממני לא לצאת מהחדר כשהחברים שלך באים, אני יודעת שזה יבוא, וכמה שלא מכינים אותך אתה אף פעם לא מוכן, לפעמים אני חושבת אם אתה בכלל תתגעגע אלי, ואם כן אז האם אתה תראה את זה? או ששנינו נישאר שותקים, ומלאים בעצב וגעגועים, וכל אחד רק רוצה להישאר חזק, כדי שהוא לא יהיה עצוב, כי חבל סתם להעציב את הגיבור שלי, כי אם הוא יהיה עצוב אז הוא כבר לא יהיה גיבור, כי גיבורים הם כאלה... אף פעם לא עצובים. ואני מקווה שתבין אותי שאני לא אגיד לך כלום כשתלך, ושאתה תוכל להגיד לי, כי אתה תמיד תישאר גיבור ואמיץ, והכי בעולם, אתה, אחי הגדול והעוד מעט חייל!!! באהבה רבה, יעל, והלוואי שיכולת לקרוא את זה!!
ואני רק בת 13, ברגעים אלה אני מרגישה הכי הורה שאפשר להיות, אני מרגישה את הדאגה האהבה וכל הדברים הנלווים..
אז הנה לכם סיפור או שיר או אנא ערף... אתה, מי שתמיד נראה לי כמו האיש הרע, וזה שתמיד היה מרביץ לי בצחוק או לא בצחוק, ושהיה תמיד מנצח, ותמיד השולט, זה שעליו כעסתי, והרבה פעמים יחלתי לו רע. אני יושבת בבית ומהרהרת בך, אתה יושב לך בחדר ממול, וכל מה שאני צריכה זה ללכת מספר צעדים, אבל אתה יושב שם, מרוחק, ואפילו נראה שמח מאוד, ואני... אני לא מבינה איך אפשר להיות שמח, אז נכון... זה לא סוף העולם, ואפשר לשמוח ואפילו כדאי, אבל אתה פשוט לא מבין, לפעמים אני עדיין חושבת שאתה ילד קטן, קטן כמו שאף פעם לא זכיתי לראותך, קטן משאי פעם הכרתי אותך, שאתה כבר לא מרגיש צורך להראות חזק לידי, שאתה יכול לבכות לידי, או להיות עצוב ושאולי אתה מסרב להבין- כן... שמעתי שזה קורה לאנשים, הם לא קולטים עד שזה ממש בפתח, עד שהם כבר בפנים, אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיך... איך אני אוכל לעבור על פני החדר שלך ואתה לא תהיה שם, ואני אדע שאתה לא תהיה שם תקופה ארוכה. וושיותר אף אחד לא יעיר אותע באמצע הלילה, ושיותר אני לא אצעק עלייך לנקות את השרותים אחרי שאתה גומר להתגלח, ושיותר אתה לא תדרוש ממני לא לצאת מהחדר כשהחברים שלך באים, אני יודעת שזה יבוא, וכמה שלא מכינים אותך אתה אף פעם לא מוכן, לפעמים אני חושבת אם אתה בכלל תתגעגע אלי, ואם כן אז האם אתה תראה את זה? או ששנינו נישאר שותקים, ומלאים בעצב וגעגועים, וכל אחד רק רוצה להישאר חזק, כדי שהוא לא יהיה עצוב, כי חבל סתם להעציב את הגיבור שלי, כי אם הוא יהיה עצוב אז הוא כבר לא יהיה גיבור, כי גיבורים הם כאלה... אף פעם לא עצובים. ואני מקווה שתבין אותי שאני לא אגיד לך כלום כשתלך, ושאתה תוכל להגיד לי, כי אתה תמיד תישאר גיבור ואמיץ, והכי בעולם, אתה, אחי הגדול והעוד מעט חייל!!! באהבה רבה, יעל, והלוואי שיכולת לקרוא את זה!!