תשובה
מי שמתעניין בשפות יודע, כי יש צלילים הקיימים בשפה אחת, ולא קיימים בשפה אחרת. אותו דבר ניתן לומר גם על צירופים של צלילים. לפעמים צירוף מסוים של צלילים נפוץ מאוד בשפה אחת, אך לא ניתן להיגוי על ידי דוברי שפה אחרת. ולפעמים צליל או צירוף צלילים מסוים יכול להתקיים בשפה מסוימת רק במקומות מוגדרים: למשל, רק בתחילת מלה, או רק בסוף מלה, או רק אחרי תנועה מסוימת... מה הכוונה בכל ההקדמה הזו? בעברית עתיקה לא היה מקובל לבטא צרור של שני עיצורים (כלומר עיצור, שווא נח ועוד עיצור) בראש מלה. ה-pl שב"פלטון" הוא דוגמה לכך. לכן הוסיפו לַשם הזה אל"ף תחילית, השוברת את צרור העיצורים. אותה תופעה קיימת גם במלים אקלים, אצטדיון... ואותו דבר קורה גם בספרדית: הספרדים אינם מבטאים צירוף של s ועיצור אחר (כמו sl, sp, st) בתחילת מלה, ומוסיפים תנועה תחילית. למשל, סלובקיה הופכת אצלם ל-Eslovaquia וספגטי יהיו אצלם espaguetis. בכוונה נתתי כאן דוגמאות של מלים שאולות, אבל גם במלים ספרדיות מקוריות - כלומר, מלים שהתפתחו מלטינית - יש e תחילית שלעיתים נעלמה בשפות לטיניות אחרות. למשל: estación, estudiante, especial. באנגלית, לעומת זאת, אי אפשר להגות צירוף של ps בראש מלה. שים לב שדוברי האנגלית מבטאים psychology כאילו כתוב "sychology". ככה זה - בכל שפה כללי הפונטיקה המיוחדים לה.