אפליה במשפחה

[פרפרי אהבה]

אפליה במשפחה

האם אתם מרגישים שהופליתם או שמפלים אצלכם במשפחה את אחד ממכם

הכוונה למשפחה שבה נולדתם או למשפחה המורחבת יותר מ-2 הצדדים

.

ומה הכוונה באפליה

ההורים נגיד יותר משקיעים ביחסים עם האחים ומשפחתם, או שלמשל בני הזוג מעדיפים ללכת להורים מצד אחד לעומת ההורים מהצד השני וכמובן שאתם מוזמנים להוסיף דוגמאות וסיפורים

 

[הייתיאביבקיץ]

יש הבדלים ביחס, בגלל הבדלים אוביקטיבים

בגלל מקום מגורים, צרכים שונים, גילאים של הנכדים, ועוד ועוד הבדלים.
בגדול, בצד שלי אין קנאה, כי אנחנו מבינים את הסיבות להבדלים.

בצד של בן זוגי יש אופרת סבון. אני מנסה לא לקחת בה חלק. קנאות בין אחים, כעסים.

אני חושבת שחמותי חושבת שיש אפליה ושהיא מקופחת.
זה נכון.... מכל מיני סיבות בדרך כלל בן זוגי הולך אליה לבדו - בלעדיי והילדים. וגם בחגים - אנחנו כמעט תמיד אצל הוריי. אז היא מרגישה מקופחת. יש לזה סיבות, שהיא תרמה להן לא מעט, אבל אני בטוחה שזה לא מסיר מתחושת הקיפוח. היא בטח חושבת שהיא סבתא ואמא וחמות טובה.

 

[בשמת9]

היי הייתי אביב קיץ, האם לא כדאי שתפתחי בפני חמותך את

הסיבות שבעטיין את לא הולכת לשם? (שואלת גם בשבילי : ) לשמוע תגובה מכלה
&nbsp
מה אפשר לעשות כדי שכלה לא תמנע מעצמה להגיע לחמות ו/או לאהוב ללכת אליה ולעשות אצלה חגים (כדי להרגיש שלמות משפחתית והגינות מצד שני הצדדים) ?
&nbsp
שוב, שואלת כחמות שרוצה שהיחסים במשפחה יהיו הוגנים וטובים.

 

[dori78]

זה בדיוק מה שהתכוונתי אליו ב"מאחורי הגב".

לפעמים, אנשים לא מוכנים לקבל ביקורת או להקשיב לבני משפחה.
זה נכון לשני הצדדים.
אז נוצרים מצבים כמו למשל כלה ש"מלכלכת" על חמותה לבן הזוג, כשלא באמת מדובר ב"לכלוך"
אלא בפירוט הסיבות למה לא מתאים לה לבוא לארוחת שישי או שבת.
זה יכול להיות חוסר התחשבות של החמות בענייני כשרות או רגישות או סתם העדפות של הזוג לגבי מזון.
זה יכול להיות חפירות בלתי פוסקות של "מתי תביאו ילדים" או ביקורת והערות על אופן הגידול של הילדים.
זה יכול להיות זלזול בבקשות של הזוג בנוגע לאופן הטיפול בילדים כשהם נשארים בהשגחת החמות,
עד כדי שזה מגיע להחלטה שלא לאפשר לחמות לשמור על הילדים.
כל אלה מצבים שתוארו בעבר בפורום, אני לא ממציאה כלום.
בהרבה מקרים, אם אומרים לחמות משהו, התגובה היא של עלבון גדול בסגנון "גידלתי 3 ילדים, אז אני לא מבינה???"
לא תמיד מדובר בחמות שעושה שטויות, לפעמים מדובר בכלה היסטרית.
אבל בסוף - ההורים של הילדים הם אלה שמחליטים ואם החמות לא מבינה את זה - אני יכולה להבין איך מגיעים למצב
שבו יש אפליה לטובת הצד של הורי הכלה (בכל מיני דברים) ולא מסבירים לחמות למה.

את שואלת מה את יכולה לעשות כדי למנוע את זה?
לדבר, לברר, לשמור על ראש פתוח ולא להעלב כשמבקשים ממך לעשות משהו שונה ממה שאת מכירה.
לא להגיד "נסכים שלא להסכים", אלא לזרום עם הגישה החינוכית שמנסה כלתך ליישם.
לא סתם להגיד "היא מפלה אותי" אלא באמת להיות פתוחה לשינוי ביחסים מולה.

 

[הייתיאביבקיץ]

זו אכן שאלה מאד קשה. הרבה פעמים קשה לפתוח

יש בעיות שיחסית קל לפתוח, ברגע שמחליטים לעשות את זה.

אבל יש מצבים בעייתיים. נניח את חושבת שהצד השני לא יבין אותך (ואולי אפילו ייעלב והמצב יחמיר). אז אם זה מישהו קרוב לך וחשוב לך, את תעשי את המאמץ כדי לנסות להציל את היחסים.
אבל אם מדובר בחמות, לפעמים תאמרי לעצמך ״אין לי כוח, היא ממילא לא תבין. ובשביל מה שאני עכשו אסבול שיחה מעצבנת עם האישה המעצבנת הזאת? עדיף לי לנתק מגע, וזהו״.

לפעמים, מה שאולי יעזור זה לשאול מישהו מהצד. בלי להאשים, בלי לרמוז לו שאת חושבת שהכלה לא בסדר. אלא לבקש שייתן חוות דעת כמתבונן מהצד. אולי הוא יראה משהו שאת לא רואה.

 

[אורלי791]

ביקורת והתערבות בנושאים אישיים

עד כמה שאני יודעת זו הסיבה העיקרית, אם הורים מותחים ביקורת על בני הזוג של הילדים שלהם, אז הם (הכוונה- בני הזוג של הילדים) נעלבים. רוב האנשים נעלבים שמותחים עליהם ביקורת או כאומרים עליהם משהו שלילי, זה הטבע האנושי, לאף אחד לא נעים, ואפילו כואב, כשהוא שומע שמדגישים את הצדדים השליליים שלו, בין אם הביקורת מוצדקת ובין אם לא.

דוגמא לביקורת: נניח מקרה בו הורה חושב שהזוג עשה טעות בבחירת מסגרת לילד, וגרוע מכך - ייחס את הטעות והאחריות כולה דווקא לכלה/או החתן. אפילו דברים קטנים הרבה יותר כמו נדנודים בנוסח "את מניקה/לא מניקה/נותנת/לא נותנת לתינוק מוצץ" יכול להטריף את הדעת להרבה אנשים ולגרום לרצון להתרחק.

דוגמא להתערבות בנושאים אישיים יכולה להיות אפילו שאלה תמימה לכאורה עם כוונות טובות כמו "מתי תביאו ילד" (נגיד שמדובר בזוג בלי ילדים) או "אתה הולך למספיק ראיונות עבודה?" (לבן זוג מובטל), או "האם את עושה את כל הבדיקות?" (לכלה בהריון). ביקורות והתערבויות כאלה יכול לערער יחסים ולגרום לחלק מהאנשים רצון להתרחק מהורי בני הזוג כי זה עלול להרגיש כמו זריית מלח על פצעים או התייחסות לכלה או לחתן כמו לילדים לא אחראיים שצריך לחנך אותם אם רוצים לשמור על יחסים טובים לדעתי לא מומלץ להתערב לאדם בוגר כמו שמתערבים לילד קטין, ועוד יותר אם המתערבים מותחי הביקורת אינם ההורים שלו.

אגב ביקורות והתערבויות אינם טובות ליחסים לא משנה מאיזה סוג הקירבה, כי גם אם כלה/חתן יגידו דברים כאלה לחמים שלהם זה לא יהיה טוב ליחסים, לדעתי

 

[כפרקי]

או-הו...

בצד שלי יש אי שוויון שנובע מצרכים שונים של האחים, אבל אני לא חושבת שמישהו מרגיש מקופח.
בצד של בעלי אנחנו בהחלט מופלים לרעה. לא חושבת שזה נעשה בכוונה אבל ככה יוצא.
אחותו של בעלי היא היחידה שמקבלת את הסבים לימי מחלה של הנכדים או למשל לפסטיבל סוף אוגוסט. היא בהחלט המועדפת על חמותי וחמי נראה מעולם לא הפסיק להתייחס אליה כאל הילדה הקטנה שלו. אגב היא, הגיסה, באופן מובהק מעדיפה להיות עם ההורים של בעלה...
בעלי ואחיו מקבלים פחות אבל אשתו של האח יודעת לדרוש ולכפות את עצמה וכך בפועל גם מקבלת.
אני חושבת שבתא הקטן שלנו יש העדפה להורים שלי, בעיקר כי הם מעוניינים להיות עם הנכדים. גם כשלא צריך מחפשים תרוצים להוציא אותם מהגן ומציעים רעיונות לפעילות בשבת כדי שיוכלו להצטרף.

 

[בשמת9]

אולי גם תדרשי או תדברי אתם אם זה מפריע לכם

הלוואי שהיו מטילים ומאפשרים לי להביא מן הגן או לשמור כל אימת שהם יוצאים או רוצים קצת שקט (הם עובדים קשה) אבל הצד שלה מועדף למרות שאני "מתחננת" לפעמים לעזור כדי להרגיש משפחה ותורמת משהו למען הבן שלי אם לא כלתי והנכדים אבל יש מעין סירוב מוחלט.

 

[כפרקי]

זה לא פשוט

דיברנו על זה בינינו כמה פעמים.
תכלס אנחנו למדנו להסתדר בלי העזרה שלהם. יותר מפריע לנו שהילדים שלנו כמעט לא מקבלים זמן איכות עם הסבים, בלי נכדים אחרים מסביב ובלי שהסבים יהיו מותשים.
חמי וחמותי מבוגרים והבריאות שלהם לא משהו. רק בגלל זה לא הייתי מבקשת מהם להיות לבד עם הילדים כי אני יודעת איזה מעמסה זה עליהם. חמי מציע עזרה מידי פעם, אבל זה בעיקר בקניות, ולשמחתי אנחנו לא צריכים עזרה כלכלית. מה גם שהוא יצא לפנסיה וגם להם יש שקל וחצי.
נראה ששתי הגיסות שלי פשוט לא מתחשבות במעמסה שהטיפול בנכדים יוצרת על הסבים. אנחנו מאוד משתדלים ליצור הזדמנויות למפגש בלי נכדים אחרים ובנוכחותנו כך שבכלל אין עומס טיפולי בנכדים, רק כייף. לרוב, הסבים פשוט עייפים מידי, או תפוסים בסינג'ור של הגיסות האחרות (זה לא רק לשמור על הנכדים זה גם תיקונים בבית ועוד...).
היה שלב שחשבנו שאולי גם אנחנו נתחיל לדרוש ולכפות אבל החלטנו שזה לא אנחנו. נמשיך לנסות ליצור הזדמנויות מוצלחות, אחת לכמה חודשים זה מצליח.

 

[עדשים כתומות]

משלמת על כך מחיר כבד-תרתי משמע

למרות שהתגרשתי
למרות שהגרוש לקח על עצמו את החובות שהוא יצר
אכלתי מרורים מהמשפחה שלו
בעדה שלהם הבן הבכור הוא הכל, וכולם עושים הכל למענו
שנים אופליתי לרעה ע"י המשפחה שלו- הם העדיפו את האישה של הבן הבכור
שנים הייתי שקופה ובלתי ניראת

לפני עשור הבן הבכור התגרש- מיכוון שאין עוד אחים זכרים, הפכתי לתקופה לכלה המעועדפת- הייתי גם היחידה

בשביל הבן הגדול מישכנו את הבית, ולקחו חובות ענק
מאיתנו לקחו כסף

ועוד הטיחו בי שאני לא בסדר

 

[בשמת9]

עצוב.

 

[siv30]

באופן אובייקטיבי תמיד הרגש נוטה לצד כזה או אחר

וכך גם עם בני משפחה ועם ילדים.
זו לא אפליה זו פשוט מציאות שבה כשפועלים מתוך רגש, תמיד הנטיה תהיה לצד המועדף עלינו.
&nbsp

 

[אורלי791]

בצד שלי היו מקרים

מקרים שהורים אהבו והשקיעו יותר באח אחד וקיפחו אח אחר, במקרים שאני מכירה זה תמיד נגמר רע, עד כדי סכסוכים מרים וניתוקי קשר: הצד המקופח נפגע קשה וכתוצאה מכך הפגיעה השליכה על כל המשפחה.

כשיש קיפוח בין אחים כולם נפגעים - האח המקופח יכול לסחוב איתו שנים את העלבון והכאב, עניינים שקשה לפתור אפילו אחרי טיפולים ממושכים פסיכולוגיים וכד'. הוא עלול לנטור טינה להורים וביום מן הימים אם יזדקקו לו עלול להפנות להם עורף, אם לא יצליח להתגבר על הפגיעה.

האח המועדף עלול להפנים וללמוד מההורים את חוסר הרגישות שלהם לאח המקופח וכתוצאה מכך ייטה להפוך לאדם בוגר חסר רגישות והתחשבות, "נסיך"מפונק ואגוצנטרי שחושב שהכל מגיע לו והשהעולם סובב סביבו, דבר שגם כן עלול יום אחד להתפוצץ בפני ההורים שלו.