"אפס ביחסי אנוש"

[מצרפת המקרים]

"אפס ביחסי אנוש"

יצא לי לראות את הסרט "אפס ביחסי אנוש" בשבוע האחרון (באיחור "קל" יש לומר

)- אני חושבת שהוא סרט מקסים ומומלץ לכולם!

אבל לענייננו- בסרט יש חיילת שרוצה להיפטר מהבתולין שלה בעקבות לחץ מחברותיה בבסיס (לפחות ככה אני ראיתי את זה). זה קצת הזכיר לי את זמן הצבא שלי והדיבורים על סקס במשרד, ודי הזדהיתי איתה, עם הרצון להפסיק להיות "שונה" מכולם.

אז יצא לכם שחשבתם לעשות צעדים "מפגרים" בעקבות לחץ של אנשים אחרים?
או לחיוב- בעקבות לחץ חברתי עשיתם דברים שלא הייתם מאמינים שתעשו וזה דווקא עזר לכם? לא מדברת רק על סקס, אפילו דייט/נשיקה/כל מה שעולה על דעתכם. אני יכולה להגיד על עצמי שדווקא כשאנשים אומרים לי ש"אין מצב שתעשי את זה", אני כמובן חייבת ללכת לעשות את זה- כמו למשל להתחיל עם בחור, שזה תמיד מעלה את הביטחון העצמי

ולכאלה שראו את הסרט- מה חשבתם? האם הזדהתם עם מישהו מהדמויות?

שיהיה לילה טוב! תמיד כיף לחזור לכתוב כאן

 

[היתקליף]

אני כל החיים פעלתי לפי לחץ חברתי

לפי מה שחינכו אותי ולפי מה שצריך לעשות ומה שנחשב לראוי.
כולל זוגיות ומין, לימודים, צבא, עבודה. כל דבר.
אם יצא טוב או לא רק אלוהים יודע.

 

[Bs Bane]

מה זאת אומרת?

אתה מרוצה מדרך ההתנהלות שלך או לא?

 

[היתקליף]

זו בכלל לא הנקודה אם אני מרוצה או לא

אפילו בגיל 18 לא חשבתי שזו הנקודה, ואני בטח לא חושב כך היום.

 

[Bs Bane]

אז מהי הנקודה?

 

[היתקליף]

אם הבחירות שעשיתי הובילו לטוב או לרע

לא לי דווקא. הבחירות שעשיתי, כמו שהבחירות שעושה כל אחד, משפיעות על המון אנשים אחרים. לפעמים בצורה עמוקה ומהותית יותר משהן משפיעות עלינו.
זו שאלה שאין לה תשובה (אלא אולי בידי אלוהים).
כי אי אפשר לדעת מה היה קורה לו בחרתי אחרת.

 

[Bs Bane]

אוקי,

אבל לא שאלתי על התוצאה אלא על הדרך. כתבת שכל חייך עשית את המצופה ממך. אתה חושב שזו דרך טובה להתנהל ככלל?

 

[היתקליף]

אני חושב שצריך לנהוג לפי מה שמרגיש נכון

גם אם הוא עומד בניגוד לדחפים ולרצונות באותו רגע.
מה שמרגיש מוסרי, הוגן, ראוי, לאו דווקא לך אישית אלא לזולת, לסביבה, לעתיד.
בתור אדם צעיר חשבתי שהסביבה צודקת. גם החינוך שלי היה חינוך למילוי חובה. אבא שלי מאד החשיב את מילוי החובה. אתה עושה מה שנדרש ממך ולא מה שאתה רוצה. הפנמתי את החינוך שלו ואני מאמין בו.
גם היום אני חושב שבסה"כ המסורת והתרבות צודקות בתפיסות שלהן של מה שנכון וראוי לעשות.
&nbsp

 

[הקוסמת הורודה2]

כן אבל תסלחי לי לא רוצה לפרט אישי

 

[יוצרת עתיד]

לא

אומרים אנשים מושפעים מלחצים חברתיים הם חלשי אופי
האמת זה לא בהכרח נכון
בתור אחת שלומדת פסיכולוגיה, אני מבינה את המושפעות החברתית על הפרט.
&nbsp
למזלי לא הסתובבתי בחברה מלחיצה
ככה שלא היו לי שום לחצים שמופעלים עלי.
&nbsp
ובאופן כללי לא מעניין אותי דברים אחרים שעושים אנשים (עישון שתייה-לא ניסיתי כי לא מעניין אותי)
מה שמעניין אותי אז אני מנסה (למשל חוגי אומנות השונים שאני למדתי)
&nbsp
לחץ חברתי קיים בכל דבר
למשל אמא שלי זללה בפניי שוקולד
ואני לא אוכלת אחרי ארוחה מלוחה מתוק (לא בריא)
ואתמול לא יכלתי לעמוד בפיתוי וזללתי את השוקולד אחרי הארוחה (והתהפכה לי הבטן)
היא אמרה לי : ''מה את חלשת אופי'
&nbsp
מה שהיא לא יודעת
זה הניסויים הפסיכולוגיים שקראתי -שדווקא דיברו על שוקולד וכוח רצון
בקיצור לא אוכלים באותו שולחן שוקולד ואחר כך אוסרים על האדם לאכול אותו

 

[Bs Bane]

למה לא בריא מתוק אחרי מלוח?

 

[יוצרת עתיד]

אממ

קשה להסביר
אולי להמחיש זאת
תדמיין שבבלנדר מעורבבים לחם,
מנה ראשונה נגיד שעועית (לא מנה בשרית) ואז סלט, ואז שוקולד חלבי
&nbsp
האם היית טועם מהלנדר הזה?
&nbsp
אני לא

&nbsp
ככה גם זה קורה בכיבה המסכנה
הכל מעורבב.
&nbsp
אצלנו בבית למדנו לאכול מתוק שעתיים אחרי האוכל.
ואם אוכלים מתוק אחרי הארוחה אז תמר אחד וזהו.
&nbsp
בהחלט לא שוקולד

 

[airtruck]

מזכיר לי כמו

בית עם חוקים ועשרת הדברות ל do and do not do after you eat (כמובן הכול בצחוק)
אישית אין לי בעיה לאכול משהו קטן מתוק לאחר האוכל
אולי אפילו מעדיף לאחר מתוק מלוח אבל זה כבר אני שמשוגע השאר שפויים לגמרי

 

[Bs Bane]

הא

חשבתי זה משהו כמו "Liquor before beer, you're in the clear. Beer before liquor, never been sicker".
&nbsp
שמעי, גם אם בבלנדר היה רק תפוחי אדמה, שניצל, ואפונה, לא הייתי נוגע כי זה לא יהיה טעים וזו תועבה כשהאפונה נוגעת בפירה על הצלחת. אבל כשזה כבר בבטן שלי... מאכפתלי.
&nbsp
בכל מקרה, כל העולם במנהג של לקנח עם משהו מתוק. ואצלנו במשפחה אוכלים פירות ישר אחרי האוכל*
&nbsp
*זה מזכיר לי שמישהו אמר לי פעם לא לאכול מנדרינה אחרי לחם כי היא תהפוך לפחמימות. אמרתי לו שזה כבר פחמימות עוד מהעץ והתחיל דיון נלהב אך לא מושכל על פחמימות בזמן שאני אכלתי את הקלמטינה (זו היתה קלמטינה לניגוד מה שהוא קרה לה). הדיון היה מסביבי... בחיים לא הייתי נכנס לאחד כזה.

 

[פורשת כנפיים10]

אצלי זה לא היה ככה

להיפך הפינוק המיוחד של אימא שלי בתור ילדה היה בייגלה עם שוקולד והאמת כי אני אוהבת את השילוב הזה

ממתקים היה מותר רק אחרי האוכל וזה.
בין ארוחות היה מותר רק פירות וכאלה.
אבל הסיטואציה שאת הבאת הזכירה לי סיטואציה אחרת...
אני קשה עם אוכל, לא אוכלת כל דבר או בכל מקום.
ותמיד כשנפגשים ביחד כמה אנשים יש את אלה שמסתכלים לי בצלחת כמה אכלתי או לא אכלתי ויש לחץ אדיר שמופנה עליי לאכול דברים שאני לא רוצה או לאכול יותר.
לימדו אותי מקטנות שלא זורקים אוכל , שלוקחים קצת ואם זה טעים אז מבקשים תוספת והרבה פעמים אני לוקחת תוספת או יותר אבל אני שומעת המון הערות על תוכן הצלחת שלי ולחץ לקחת עוד אוכל.
אני יודעת שזה מרצון טוב ולרוב אני מקבלת את זה בצחוק ומעבירה את זה אבל זה לחץ חברתי שמעצבן אותי.
וכן קרה שנכנעתי עליו ו"לכלכתי" את הצלחת ככה שיראה שאכלתי יותר.
לא חושבת שאוכל צריך להיות מקום ללחץ, חברתי או אחר ושונאת להתחיל להסביר למשהו שאני בקושי מכירה שלא אכלתי את הקישואים, הפלפלים או מה שזה לא יהיה כי אני פשוט לא אוהבת ולא אני לא רוצה לטעום וכן אני בטוחה וזהו.
ולמי שלא הבין יש לי טראומות מארוחות משפחתיות ודודות עקשניות במיוחד

 

[הקוסמת הורודה2]

 

[airtruck]

לרוב לא אבל כשכן

הצטערתי על כך מאוד כי לפעמים אתה עושה דברים מטומטמים שאצל אחרים זה אולי הגיוני אבל אצלך זה לא וגם מבחינה מציאותית...בקיצור כשנגררתי אז לא היו דברים טובים-למזלי לא היו הרבה כאלו והתבגרתי והבנתי שאם אני עושה טעות עדיף לעשות אותה לאחר שחשבתי וטעיתי בעצמי ולא עקבתי אחר טעויותיו של מטומטם אחר .
&nbsp
לגבי דברים טובים ..לא יודע

 

[dori78]

סרט מעולה!

בגדול - לא.
הרבה פעמים הרגשתי "שונה", "מוזרה", או סתם לא מתאימה לקבוצה.
יש לי את הקצב שלי, את הדרך שלי להתמודד עם אתגרים, בין אם מדובר בעניין טכני (למשל משהו שקשור לרכיבה) או ב"קפיצת מדרגה" בחיים האישיים שלי. לפני קצת יותר משבוע השתתפתי בקורס רכיבה, כאשר שאר המשתתפים היו אופנוענים "טיפוסיים", מהסוג שבודק את הקצה ונהנה מכל רגע של אדרנלין. אני הייתי צריכה את הזמן שלי, לבדוק את התחושה כשאני מטה את האופנוע כמו שהסבירו, לא בהכרח באותה מהירות כמו השאר. זה הציק לי, אבל לא גרם לי לסכן את עצמי או "לקפוץ מעל הפופיק" בכל הנוגע למיומנות טכנית שעוד אין לי.
באותו אופן בדיוק, הדפתי מעלי את כל המציקנים ששאלו איך יכול להיות שבגילי המתקדם אני עוד לא נשואה, לא גרתי מעולם עם בן זוג ו"מה, לא מתחיל לתקתק לך השעון הביולוגי, את לא רוצה ילדים?"
כשהבחור הנכון הגיע - לפני קצת פחות משנה - זה הרגיש "נכון" ובדיוק בזמן.
המגורים המשותפים, שכל כך הלחיצו אותי לפני שזה קרה - עכשיו זה מרגיש כאילו לא יכול להיות אחרת.
כשמלחיצים אותי ומציקים לי, זה לא משפיע עלי לטובה, זה רק גורם לי ל"אנטי" כלפי המעשה שעל הפרק וכלפי מי שמציב לי את האתגר.

ובנוגע לסרט - אני מניחה שהזדהיתי עם הגיבורה, למרות שאף פעם לא שיחקתי "שולה מוקשים"...