"אפקט המטיף"

[כנעני מתוסכל]

"אפקט המטיף"

הרבה מ"תורות" הניו אייג' מתפתחות מפה לאוזן, חבר מספר לחבר ואז הוא בודק ומעביר קדימה... סוג של פרמידה. אבל לא על זה אני רוצה לדבר. כאשר אנו מגלים לראשונה את הסוד יש לנו רצון ממש חזק לשתף את הסביבה שלנו, שגם הם יוכלו להנות ממנו. אחרי הכל כולם יכולים להנות מהשפע שהסוד מציע. השאלה שלי איפה צריך לשים את הגבול? יש לי חבר שנכנס חזק לדרך הרביעית, והוא במשך זמן ארוך מאוד ניסה להכניס את כל הסביבה שלו לזה. אני מבין שהרצון שלו הוא טוב, אבל זה הפריע לי וגם לכל שאר החברים (על שם המקרה האפקט קיבל את שמו). הפחד שלי מגיע מזה שגם אני רוצה ואפילו חשוב לי שחברים שלי יוכלו להנות מהסוד (אני אוהב אותם אחרי הכל) אבל אני מפחד להפוך להיות לאותו אדם "מטיף". מה אתם אומרים? אוהד.

 

[scorpion86]

אם בא לך לחלוק את מה שאתה יודע, עשה זאת!

מצד אחד אתה חושב את עצמך למטיף מצד שני מישהו יכול להגיד: למה אתה לא משתף אותנו? מה, אתה אגואיסט? אתה שומר דברים לעצמך? ניסית את הסוד, הצליח לך, אתה מרגיש טוב יותר, אז יאללה... רוץ וספר לחבר'ה. למה לשמור את זה לעצמך בלבד? וזה לא נקרא להטיף! אתה לא שופט אותם, אתה לא מעביר עליהם ביקורת, אתה לא לוחץ עליהם, אתה רק חולק איתם את מה שאתה יודע, ואת מה שהצליח לך, זה הכל. אם הם ירצו לקבל את המתנה שלך, אחלה. אם לא, אז לא. זה לא משנה מה התגובה שלהם, מה שמשנה זה איך אתה מעביר להם את זה- ברצון טוב, באהבה, בחמלה, בהתחשבות

 

[כנעני מתוסכל]

רצון טוב שהופך למועקה...

אני מאוד רוצה לתת לחברים שלי את המתנה שנקראת הסוד. אבל הראייה שלהם תיהיה שונה למתנה. היא תגיע עם המון שליליות בצורה אינסטקטיבית. בן אדם לא אוהב שמנסים לגרום לו לחשוב בצורה מסויימת. וגם מי אמר שהאמת שלי היא הנכונה? אחרי הכל היא פעולת לדעתי. אני אביא דוגמא של פרמידה. אדם שמצטרף לפרמידה בטוח שזה דבר חכם, גאוני ורוצה לשכל חבריו ירוויחו מזה (מעבר לרווח האישי שלו), ואז הוא מציג את הרעיון בפני חבריו וכמעט בוודאות יקבל המון תגובות שליליות כנגד. אחרי הכל מדובר בפרמידה. עכשיו אותו בן אדם בטוח שהדרך שלו היא נכונה. אני אישית נורא נזהר מלספר לחברים שלי על הסוד. אני לא רוצה לקבל מהם את התגובות השליליות האלו אבל לפעמים אני כן רואה הבעת עניין... אבל בין הבעת עניין ללראות את הסרט המרחק גדול מאוד. אוהד.

 

[גור הררי]

מה הבעיה? פשוט תקשיב לתגובות של האנשים האחרים

כל הם נשמעים מתעניינים, תמשיך. ברגע שאתה מקבל את הרושם שנמאס להם - תפסיק. מעבר לזה, אין איזושהי תשובה גורפת לשאלה "איפה צריך לשים את הגבול". אין איזושהי נקודה אבסולוטית שעד אליה זה בסדר, וברגע שחצית אותה אתה הופך להיות "נודניק". לכל בן-אדם יש את הגבול שלו. יש אנשים שישמחו לשמוע אותך מדבר שלוש שעות, ויש אנשים שיסתמו לך את הפה אחרי שלוש שניות. כבד את זכותם להחליט - איש איש כראות עיניו - וכך לא תהיה שום סכנה שתהפך למטיף.

 

[כנעני מתוסכל]

אתה צודק

אבל מה עם חשוב לי שהם יהיו מודעים לזה? יצא לי לפגוש לא מעט "נודניקים" כאלו שניסו "לשכנע" אותי בדברים שמחינתם היו נכונים ב100% קשה מאוד לדעת איפה עובר הגבול

 

[גור הררי]

אתה לא יכול לשלוט בבחירות של אנשים אחרים

תשמע, גם לי כואב לראות את הבורות של אנשים אחרים בהרבה תחומים. גם לי כואב לראות אנשים שמאמינים בשטויות שמזיקות להם, ואנשים שמפספסים את הפוטנציאל שלהם בגלל שהם יורים לעצמם ברגל. אבל זוהי הבחירה שלהם. זה המסע האישי שלהם. והתפקיד שלנו הוא לא "לשכנע" אותם שהם טועים, אלא לנסות ולעזור להם לברר את נקודת המבט שלהם באופן שיקדם אותם. כי בסופו של דבר, אין כזה דבר "מישהו שטועה ב-100%". בכל גישה ובכל דיעה יש איזשהו גרעין של אמת. החוכמה היא לזהות את גרעין האמת הזה בגישתו של האדם האחר, ולהעביר את המסר שלך דרכו. הסתמך על הדברים ששניכם מסכימים עליהם כדי לבנות בסיס לתקשורת. אם תעשה את זה, אז אף אחד לא יתייחס אליך כאל מטיף.

 

[שפי גור ארי]

לכל אדם יש את הקצב שלו ואת השלבים שלו

בהתפתחות שלו. אין טוב מדוגמה אישית. מה עדיף - שתגיד לאנשים אייך להשתמש בסוד, או שתשיג את הדברים שאתה רוצה, תהיה קשוב להם, וכשהם ישאלו תהיה לך תשובה?