פושע מחשבתי
New member
אפקט ה Bullet-Time - איך עושים?
תחילה הסבר קצר למי שלא ראה את מטריקס: אפקט ה-Bullet Time במטריקס, הוא מעין "טריק" שבו הצלם מאיט וכמעט עוצר לגמרי את הזמן, תוך כדי המשך תנועה דינמית של המצלמה סביב ההתרחשות. חשוב לציין שבפועל לא ניתן לצלם את האפקט הזה במצלמה אמיתית, שכן לא יתכן שהזמן יעצר, והמצלמה תמשיך לזוז בטבעיות במרחבי הסצנה. בשביל להבין איך עשו את אפקט ה-Bullet Time, (מעכשיו נקרא לו BT) צריך להבין איך עובד הקולנוע: מסרטת קולנוע זוהי בעצם מצלמה שמצלמת 24 תמונות בשניה על גלילים של סרט צילום. כל תמונה בפני עצמה היא תמונה קפואה שמראה את הגוף המצולם ברגע מסויים, אבל כשמקרינים את כל התמונות ברצף, במהירות של 24 תמונות לשניה, נוצרת אשליה אופטית והמוח חושב שהוא רואה תמונה אחת שזזה. אשליה זו היא אשליה מוכרת ואפשר להבחין בה כשמכבים מאוורר ולפעמים נדמה שהלהבים שלו מסתובבים הפוך. זה הקולנוע על קצה האצבע. עכשיו לצורך הבנת האפקט, אספר סיפור נחמד על האדם שגילה את הקולנוע (גילה, לא המציא): יום אחד כשאדוארד מייברידג' (Edward Muybridge) היה במירוץ סוסים יחד עם מושל ניו-יורק, בשלהי המאה ה-19, עלתה השאלה האם במהלך ריצת הסוס יש נקודה שבה ארבעת רגליו נמצאות באויר. השניים עשו התערבות, ואדוארד יצא למשימה לגלות את התשובה. אדוארד שהיה צלם (בין היתר), בנה מערך של מצלמות (12 מצלמות סטראוסקופיות אם לדייק = 24 מצלמות ברצף), שהוא סידר בקו ישר ואופקי מול מסלול הריצה. הוא שכר סוס ורוכב שדהרו על המסלול מול המצלמות, כשכל מצלמה מצלמת בתורה בדיוק כשהסוס נמצא מולה (היו זיזים שכשהסוס פגע בהם המצלמות צילמו). מה שקרה זה שרצף התמונות תיעדו את תנועת הסוס בריצה, וכשהקרינו אותן ברצף התגלה הקולנוע (לצערו של מייברידג' הוא לא חשב להקרין אותן ברצף, והאחים לומייר גנבו לו את הקולנוע...). אבל מה שמעניין אותנו זה לא שהסוס זז, אלא שנוצר אפקט, שבו גם המצלמה זזה! מה שקרה הוא, שבגלל שהמצלמות היו מסודרות בקו אופקי ומאד קרובות אחת לשניה, בין תמונה לתמונה זוית הצילום השתנתה ונוצרה אשליה שזוית הצילום זזה אף היא תוך כדי תנועת הסוס... אבל מייברידג' המשיך לעשות ניסויים עם המצלמות שלו, וצילם כל מיני רצפים של תמונות, בעיקר במטרה ללמוד על האנטומיה של בעלי חיים, אבל גם סתם בשביל להתנסות. כך קרה שהוא החליט לעשות ניסוי חדש: להעמיד שש מצלמות סביב אישה, ולצלם מכולן בו-זמנית בדיוק כשהיא שופכת את המים מהדלי שלה. כשהקרינו את התמונות ברצף, נוצרה אשליה שהאישה קפואה (כי כל התמונות קלטו אותה באותה שניה בדיוק), אבל המצלמה זזה! (כי כל תמונה מצולמת מזוית קצת שונה). וכך החליט ג'ון גאטה, איש האפקטים הויזואלים של ה"מטריקס", ליצור את האפקט הזה, שהאחים ווקווסקי החליטו לקרוא לו "זמן קליע" או "Bullet Time". -הוא הציב מספר רב של מצלמות בודדות על חצובה ענקית ומיוחדת שתוכננה במיוחד לצורך הצילום הספציפי הזה, הקיף את החדר ביריעות בד ירוקות שמוארות כך שיהיה קל "להסיר" אותן ולשתול במקומן תמונה ממוחשבת של הרקע, השתמש ב"גריפ" כדי להקל על השחקנים לבצע את התנועות המיוחדות שלהם, ובנה מערכת בקרה שתדע לתזמן את המצלמות ברצף נכון ובמהירות משתנה. בנוסף, לאחר הצילום הנ"ל, השתמשו בתוכנת מחשב והוסיפו בעזרת התוכנה עוד תמונות בין כל שתי תמונות עוקבות, כדי להאיט עוד יותר את הפעולה. לבסוף נוצרה גרסה מתקדמת ומדוייקת יותר של הניסוי שערך מייברידג' עם האישה והדלי וששת המצלמות, ואנחנו כצופים קיבלנו חוויה מדהימה שנוגדת את חוקי הפיזיקה וההיגיון. כל הכבוד למייברידג'!
תחילה הסבר קצר למי שלא ראה את מטריקס: אפקט ה-Bullet Time במטריקס, הוא מעין "טריק" שבו הצלם מאיט וכמעט עוצר לגמרי את הזמן, תוך כדי המשך תנועה דינמית של המצלמה סביב ההתרחשות. חשוב לציין שבפועל לא ניתן לצלם את האפקט הזה במצלמה אמיתית, שכן לא יתכן שהזמן יעצר, והמצלמה תמשיך לזוז בטבעיות במרחבי הסצנה. בשביל להבין איך עשו את אפקט ה-Bullet Time, (מעכשיו נקרא לו BT) צריך להבין איך עובד הקולנוע: מסרטת קולנוע זוהי בעצם מצלמה שמצלמת 24 תמונות בשניה על גלילים של סרט צילום. כל תמונה בפני עצמה היא תמונה קפואה שמראה את הגוף המצולם ברגע מסויים, אבל כשמקרינים את כל התמונות ברצף, במהירות של 24 תמונות לשניה, נוצרת אשליה אופטית והמוח חושב שהוא רואה תמונה אחת שזזה. אשליה זו היא אשליה מוכרת ואפשר להבחין בה כשמכבים מאוורר ולפעמים נדמה שהלהבים שלו מסתובבים הפוך. זה הקולנוע על קצה האצבע. עכשיו לצורך הבנת האפקט, אספר סיפור נחמד על האדם שגילה את הקולנוע (גילה, לא המציא): יום אחד כשאדוארד מייברידג' (Edward Muybridge) היה במירוץ סוסים יחד עם מושל ניו-יורק, בשלהי המאה ה-19, עלתה השאלה האם במהלך ריצת הסוס יש נקודה שבה ארבעת רגליו נמצאות באויר. השניים עשו התערבות, ואדוארד יצא למשימה לגלות את התשובה. אדוארד שהיה צלם (בין היתר), בנה מערך של מצלמות (12 מצלמות סטראוסקופיות אם לדייק = 24 מצלמות ברצף), שהוא סידר בקו ישר ואופקי מול מסלול הריצה. הוא שכר סוס ורוכב שדהרו על המסלול מול המצלמות, כשכל מצלמה מצלמת בתורה בדיוק כשהסוס נמצא מולה (היו זיזים שכשהסוס פגע בהם המצלמות צילמו). מה שקרה זה שרצף התמונות תיעדו את תנועת הסוס בריצה, וכשהקרינו אותן ברצף התגלה הקולנוע (לצערו של מייברידג' הוא לא חשב להקרין אותן ברצף, והאחים לומייר גנבו לו את הקולנוע...). אבל מה שמעניין אותנו זה לא שהסוס זז, אלא שנוצר אפקט, שבו גם המצלמה זזה! מה שקרה הוא, שבגלל שהמצלמות היו מסודרות בקו אופקי ומאד קרובות אחת לשניה, בין תמונה לתמונה זוית הצילום השתנתה ונוצרה אשליה שזוית הצילום זזה אף היא תוך כדי תנועת הסוס... אבל מייברידג' המשיך לעשות ניסויים עם המצלמות שלו, וצילם כל מיני רצפים של תמונות, בעיקר במטרה ללמוד על האנטומיה של בעלי חיים, אבל גם סתם בשביל להתנסות. כך קרה שהוא החליט לעשות ניסוי חדש: להעמיד שש מצלמות סביב אישה, ולצלם מכולן בו-זמנית בדיוק כשהיא שופכת את המים מהדלי שלה. כשהקרינו את התמונות ברצף, נוצרה אשליה שהאישה קפואה (כי כל התמונות קלטו אותה באותה שניה בדיוק), אבל המצלמה זזה! (כי כל תמונה מצולמת מזוית קצת שונה). וכך החליט ג'ון גאטה, איש האפקטים הויזואלים של ה"מטריקס", ליצור את האפקט הזה, שהאחים ווקווסקי החליטו לקרוא לו "זמן קליע" או "Bullet Time". -הוא הציב מספר רב של מצלמות בודדות על חצובה ענקית ומיוחדת שתוכננה במיוחד לצורך הצילום הספציפי הזה, הקיף את החדר ביריעות בד ירוקות שמוארות כך שיהיה קל "להסיר" אותן ולשתול במקומן תמונה ממוחשבת של הרקע, השתמש ב"גריפ" כדי להקל על השחקנים לבצע את התנועות המיוחדות שלהם, ובנה מערכת בקרה שתדע לתזמן את המצלמות ברצף נכון ובמהירות משתנה. בנוסף, לאחר הצילום הנ"ל, השתמשו בתוכנת מחשב והוסיפו בעזרת התוכנה עוד תמונות בין כל שתי תמונות עוקבות, כדי להאיט עוד יותר את הפעולה. לבסוף נוצרה גרסה מתקדמת ומדוייקת יותר של הניסוי שערך מייברידג' עם האישה והדלי וששת המצלמות, ואנחנו כצופים קיבלנו חוויה מדהימה שנוגדת את חוקי הפיזיקה וההיגיון. כל הכבוד למייברידג'!
