על פנטזיה ומציאות
הטיעון ש"המוח שלנו מבין שזה לא אמיתי" הוא בעייתי ומסוכן. משתמשים בו לא רק כדי לצדד בפורנוגרפיה, אלא גם כדי להכניס אלימות קשה לסרטי קולנוע ומשחקי וידיאו מינסטרימיים (שרק הולכת ונהיית קשה יותר ויותר עם השנים). ההבניה של משהו כפנטזיה, או יותר נכון המכירה שלו כמשהו בלתי מזיק שמתקיים ביקום אחר משלנו רק מכהה את החושים שלנו, מבלבלת אותנו, ומאוד מאוד כן משפיעה על החיים שלנו. זה לא מקרה שחיי המין של גברים ונשים נפגעים כשיוצרים דיכוטומיה בין ה"פנטזיה" הרצויה (דימויים פורנוגרפיים, בדר"כ) לבין המציאות שבה צריך "להסתפק". אני מאמינה שגם אם במערכת החינוך היו מלמדים נערות ונערים פוטשופ וכולםן היו יודעיםות עד כמה מניפולטיבית המדיה הזו, עדיין היה להם מאוד מאוד קשה להפטר מהדימויים בתוך הראש שלהן. המוח שלהן כל הזמן מוצף בזה, העיינים שלהם כל הזמן צופות בזה, וזה משפיע, מחלחל ומאוד מאוד מזיק. המוח עובד בצורה כזו שמה שהוא רגיל לראות הוא חושב שזה יפה. (ראי ערך כל אופנה חדשה שמגיעה בהתחלה נראית מזעזעת ואז כשהעיינים מתחילות להתרגל... פתאום לפתע זה נראה בסדר..). ככה זה עובד גם עם דימויים של יופי מרוטש - עם כל הידע בעולם, רק כשנפסיק לראות את הדימויים האלה הם יפסיקו להיות הרצוי והמושך, וסתם ישארו המעוות או המוגזם או המטופש (כמו שהם באמת, בתכלס).