אפרופו חגים והורים.........

[shelycat]

אפרופו חגים והורים.........

הייתם פעם במצב שבו אחד ההורים/משפחה מתלונן שלא ראה/דיבר איתכם בחג? אז תשמעו מה היה אצלנו: עמית ואני לא שייכים לאלו שממש ממש חוגגים חגים ובעצם כשאנחנו חוגגים זה רק אם הוזמנו לחגוג אצל מישהו (הורים/סבים/חברים) כיוון שראש השנה לא ממש היה לחוץ לנו לא תכננו כלום לחג, ניצלנו הזמנה לערב החג אצל סבתא של עמית (כמו שסיפרתי כבר) ובשבת נסענו לבקר את סבתא שלי בצפון אחרי זמן רב שפשוט לא יצא לנו לבקר. היום אמא של עמית מתקשרת ובפיה תלונה (כמובן) למה אנחנו לא מתקשרים אף פעם (היא דיברה איתנו ביום חמישי בערב לאחל שנה טובה) ולהתלונן למה היא לא ראתה אותנו בחג (כי היא לא הזמינה אותנו ואפילו לא ציינה מה התכניות שלה לחגים, ובאופן כללי לא התענינה מה אנחנו עושים בחג והתחמקה מהנושא במשך שבועות לפני החג). והשאלה שלי היא: איך אפשר לנצח? איך אפשר לנצח עם אדם שלא עושה את המינימום? אם היא רצתה לדעת מה איתנו היא יכלה להתקשר בעצמה סך הכל לא התקשרנו מעבר למה שחייבים כי פשוט לא היה לנו מה לספר והיינו עסוקים, והיא הרי לא הזמינה אותנו לחג אז למה לע****ל היא נפגעת שהלכנו לאן שהוזמנו-הרי אם היתה מזמינה היינו באים? נו? איך אפשר לנצח? נלעבים סידרתיים......אי אפשר איתם ואפשר בלעדיהם!

 

[שביב שני]

אשה נפלאה ../images/Emo13.gif

 

[מאי26]

הדרך הטובה ביותר להתייחס

לאנשים כאלה: פשוט לא להתייחס. as simple as that. תקשיבו בחצי אוזן, תהנהנו בסימפטיה מול כל תלונותיה הנעלבות ותעברו הלאה. לא שווה לבזבז על זה אנרגיה...

 

[rona25]

מוכר עד כאב ../images/Emo10.gif

אני ניחנתי בחמות בעלת כל המאפיינים הפולניים הידועים - שנעלבת מכל דבר, וזה מגיע עד כדי ניתוק טלפונים (מצידה) אם לא עושי / חושבים / אומרים מה שהיא רוצה... פשוט להתעלם! בסופו של דבר היא הפסידה, ועוד תמשיך להפסיד כשיהיו לה נכדים מכם והיא לא תראה אותם לעיתים קרובות

 

[יעלי2]

שליקט

אם היא לא הזמינה אותכם לחג, אפילו מתוך נימוס אלמנטרי, אני לא מצדדת בצד שלה. אבל חשבת שאולי בגלל שאתם גרים אצל הוריך, היא מרגישה מאוימת? אולי היא חשה שהוריך מקבלים יותר ממך ומבעלך והיא מוזמחת על ידכם? אולי בגלל זה היא מצפה שאתם תיזמו גם כן קצת. שלו הייתם גרים בדירה משלכם הייתם מזמינים אותה (לא בגלל שהיא זקנה חלילה). נכון שהיא מהנעלבות הסידרתיות, ויש לה ביקורת על כל דבר שאתם עושים. אבל בעלך ואולי את חשבתם למה? יתכן שזה חוסר ביטחון עצמי שמכופה על ידי עודף ביטחון עצמי, ציניות וביקורתיות יתר. אולי היא מרגישה מאוימת ודחויה על ידיכם ולכן יצא לה החשק? אולי אני טועה ואמרתי בהתחלה שזו לא סיבה וככה אמא לא מתנהגת, אבל אולי יש סיבה מאחורי זה.

 

[shelycat]

................

א. חשבתי על כל מה שאמרת כבר בעבר ואין לי ספק שיש בדברים הללו אמת. ב. זקנה היא לא, היא בת 47 קטנת היקפים ושמורה היטב עם חיים מלאים מאוד. ג.ידוע לנו כבר מזמן שיש לה "שריטה" וחוסר ביטחון (ובנינו בצדק) לגבינו אבל חוסר הביטחון הזה שלה מופנה כלפי כל העולם ואישתו ואנחנו לא מקרה מיוחד וכך גם ההשתוללויות שלה והעלבויות שלה הן לא דבר חדש (היא הפסידה המון חברים/משפחה ואפילו את בעלה על זה בסופו של דבר). ד. די ברור לכל המשפחה המורחבת שלנו (עמית הבהיר בעבר) שאנחנו לא נהיה מהסוג שמזמין ועורך חגים אצלו. ה. היא לא הזמינה אותנו פשוט כיוון שהיו לה תכניות אחרות שלא כללו אותנו ואם אני מהמרת נכון הן היו קשורות בילדים ובמשפחה של החבר שלה, בן מבוגר ונשוי הורס את האשליה של רווקה צעירה כנראה. באופן כללי ציפיות ואכזבות הוא דבר שהיא אחראית עליו לחלוטין ואם היא לא תשאל אותנו או תספר לנו מה הציפיות שלה איך נעמוד בהן? הרי היא רק מיידעת אותנו כשאנחנו נכשלים? בכל מקרה היינו עכשיו בתקופה של כמעט חצי שנה "טובה" שבא חל שיפור, התחלנו להתקרב חזרה ואפילו יזמנו מפגשים, אבל כמו תמיד אנחנו לא מספיק טובים בשבילה. בכל אופן אין לי שמץ מה לעשות, מבחינתי הכדור עדיין אצלה, אנחנו לא מרגישים אשמים על כך שאנחנו מנהלים את חיינו לפי ראות עינינו בלי לדווח על כל צעד ושעל להורים-הרי זה בעצם לא עינינים. ואם היא בוחרת להעלב או סתם להוציא עלינו עצבים היא גם תהיה זאת שתישא בתוצאות כשזה יעבור את הגבול ושוב נחזור להתרחק ממנה בצורה קיצונית כמו בעבר, לנו נדמה שהיא פורחת ומאושרת רק כשהיא אומללה ומרגישה צורך פתולוגי להרוס הכל כשדברים מתחילים להסתדר. אם למישהו יש רעיון שלא ניסינו נשמח לכל עצה ואפילו רעיונות פרועים יתקבלו, בכל מקרה אנחנו כבר לא מתרגשים והשלמנו אם המצב שמה שלא יהיה אנחנו לא בסדר ובעיקר אני השלמתי שאני מקור כל רע בחיי אמא שלו (אני אשמה בגירושין שלה, ושהבת שלה מטורפת, ושהבן לא תפס את המקום של אבא שלו בחייהן וגם דברים פחות רציניים כמו במצב הביטחוני בארץ ובפיגוע בתאומים-מודה: אני אשמה!)

 

[rona25]

שלי הרסת אותי מצחוק

ז"א את גם אשמה שלא יורד גשם??? חמותך נשמעת באמת מעורערת ועוד יותר משועממת, כנראה שפשוט משעמם לה והיא זקוקה לדרמות בחייה ולהרגיש שכולם ירחמו עליה. אין לי עצות רק להתרחק, כמו שעשיתם בעבר - ולא לצפות ממנה כלום. אם היא באמת לא מעריכה שומדבר שאתם עושים, אז פשוט חבל על הזמן - תמשיכו כמו עכשיו, לחיות את החיים שלכם בנפרד, בלי דרמות מיותרות, ובריחוק, ואל תצפו יותר מדי ממנה, ככה גם לא תתאכזבו ולא תעלבו מקטעים כמו שהיא עשתה לכם בחג האחרון.

 

[shelycat]

כאילו דא.....?

ברור שהבצורת זאת אשמתי. אנחנו כבר המון זמן לא מצפים ממנה לכלום ולא נעלבנו אפילו קצת בעיניין החג ומאוד נהננו ממנו בחברת אלו שרצו בחברתנו ולמען האמת בכלל לא הקדשנו לה מחשבה-כנראה שזה העונש שלנו על כך שנהננו בחג שבמוצאי החג יעשו לנו נו,נו,נו. בכל אופן המצב הוא כזה שהייתי רוצה שהמצב יהיה שקט לאורך תקופות ארוכות יותר, כיוון שזה כן קריטי לגבי ההחלטות שלנו לעתיד: אנחנו צריכים להחליט אם בקיץ (ההחלטה תיפול כנראה בחצי השנה הקרובה) הזה נעבור דירה אל הדירה של עמית שמתפנה מדייריה אבל נמצאת בסמיכות קרובה מאוד למקום מגוריה של חמותי (ועוד כמה מבני משפחתה) או שאולי נמצא פתרון דיור חלופי.

 

[יעלי2]

...................

קראתי את מה שכתבת בעיון עוד יותר. א. אם היא לא אומרת לכם מה הציפיות שלה מכם, האם שאלתם אותה (אני מניחה שעשיתם שיחות מכאן ומשם). ב. יש אנשים במיוחד מסביבות הגיל הזה, שמתקבעים על משהו מסוים ולא זזים ממנו. וחבל. ג. יכול להיות שלו היה לה שכל, היא היתה מבינה שהיא זו ש"בעטה בדלי החלב עד שזה התמלה", או במילים אחרות, היא כנראה מאוד מרוכזת בעצמה, לא רואה את "הגיבנת" שלה, ולא מבינה שהיא הורסת כל חלקה טובה שניבנית לאט לאט. לו היתה מבינה, היא היתה מתייעצת עם איש משקצוע (נגיד פסיכולוג) ומקבלת עצות והכוונות או תובנות, לגבי מה היא עשתה שקילקל לה ומה היא עדין יכולה לעשות, לפני שתאבד עוד אהובים. בכל אופן, זה חבל, אבל אולי זה ישתנה כשיהיו לכם ילדים ולה נכדים. ואולי לא. (והיה עוד משהו, אבל שכחתי).

 

[shelycat]

ברור ששאלנו..........

שאלנו ברור ששאלנו ליתר דיוק, אני לא יודעת כמה פעמים עמית אמר לה וחזר והזכיר לה שהוא/אנחנו לא קוראים מחשבות אלא בני אדם והדרך של בני האדם לתקשר היא לשאול דברים ולספר ע"י דיבור, לא פעם הוא אמר לה שאם היא לא תגיד לנו למה היא מצפה ומה היא רוצה לא נוכל לעזור לה. אבל היא על בסיס קבוע מסרבת לאמר ולבהיר דברים, היא תמיד הולכת מסביב אף פעם לא עונה תשובה ישירה ואמיתית לשאלות (למשל:אנחנו עדיין לא יודעים לכבוד מה "המסיבה" שהיא עורכת היא פשוט לא מוכנה לספר למה). וגם כשהיא רוצה מאיתנו ומאחרים דברים היא לא מספרת ופשוט מפזרת רמזים שאף אחד לא יכול לאתר אפילו (עמית בכל אופן לא רואה אותם), היא גם אף פעם לא שואלת ישירות לגבי הדברים שהיא רוצה לדעת אלא פשוט שואלת מיליון שאלות מסביב ואף פעם לא מגיעה למטרה שלה כך שאנחנו עוברים איזו שהיא חקירה לא ברורה בלי להבין אף פעם מה עומד מאחוריה וכשזה קורה עמית פשוט אומר "אמא שלי שוב התקשרה לרגל". לכי תביני ראש....... לגבי העיניין של הגיל הבנתי מבני המשפחה של עמית שמכירים אותה מאז נעוריה שאלו דפוסי התנהגות לא חדשים בכלל ושתמיד היא היתה כזאת, היא מעולם לא ראתה את הגיבנת של עצמה ואלו שניסו לעזור לה (כולל חברי משפחה) או לפקוח את עיניה לנזקים לעצמה ולבני משפחתה הקרובים פשוט הועפו אחר כבוד מחייה וזאת מהסיבה הכל כך מפתיעה: היא נעלבה שמישהו העיז לרמוז שהיא והמשפחה שלה לא מושלמים.

 

[יעלי2]

את רואה! זה מה ששכחתי לשאול ../images/Emo6.gif

חשבתי שהמסיבה כבר היתה!