אפשר בכלל לגשר על המרחק?

[tlingit]

אפשר בכלל לגשר על המרחק?

מה עושים באימון שבו יש מתאמן/מתאמנת שבאמת מאד רוצים שינוי אפשר להרגיש מאד בכל מעשיהם ודבריהם את הרצון הכן לשינוי אבל כמאמן/מאמנת אנחנו רואים שהם לא בשלים לשינוי? כלומר האדם עוד זקוק לזמן הבשלה פנימית, עבודה והתגברות על הרבה מאד נושאים, פחדים ומעצורים פנימיים ברור שאימון יעבוד בדיוק על נושאים אלה, אבל זה יקח זמן, ובינתיים השגת המטרות ובעיקר השגת השינוי יתעכבו.. האם אימון כזה הוא לא קצת לא הוגן? מה באמת עושים באימון כשהמתאמן לא בשל לשינוי?

 

[עמירם אחד על אחד]

רוצה זה לא מספיק...

זה שמתאמן נורא נורא רוצה שינוי זה לא מספיק... האימון מתחיל רק במקום שהמתאמן לוקח אחריות ובוחר לצאת ולממש את השינוי שהוא רוצה. לפעמים כשהבחירה מהוססת, צריך כמה פגישות כדי לאפשר למתאמן לחזק אותה ולצאת לדרך. אבל אם העסק תקוע... האם לא נכון להפסיק את האימון? כי זה לא מעצים את המתאמן ( וגם לא את המאמן ). כאשר יגיע הרגע המתאים הוא יבחר מחדש לצאת לדרך. יש איזו פנטזיה של מאמנים "להושיע את העולם" - פנטזיה הגורמת למאמן לקחת אחריות על המתאמן. פנטזיה מסוכנת... תמיד תמיד התוצאות של האימון הן באחריות המתאמן. ילד מאחר לבית הספר. שואלת אותו המורה: "למה איחרת", עונה הילד: "אתמול למדנו שצריך לעזור לאנשים, אז היום בבוקר עזרתי לזקנה לחצות את הכביש". "אז למה זה לקח כל כך הרבה זמן" שואלת המורה, עונה הילד "היא לא רצתה לעבור...". עמירם.

 

[einatgross1]

והעיקר לא להתייאש כלל

אני תוהה של מי הבעיה שהועלתה? של מי חוסר הנוחות הגדול יותר במצב כזה, של המאמן או המתאמן? מתוך ניסיוני, בשני מקרים מאוד קיצוניים, כאשר היה ברור שלמתאמנים יש בעיה נפשית של דכאון, כל עוד המתאמן רוצה, צריך להמשיך עם האימון. בשני המקרים הללו המשכתי להאמין בשביל המתאמן ביכולת שלו לזוז, גם במשך חודשים ארוכים ששום דבר, כביכול, לא קרה. במקרים אלו האימון ארך הרבה מעלה הממוצע (4 חודשים עד חצי שנה), אך בתום תקופת השפל וחוסר התקווה, לראשונה בחייהם הם חוו שליטה עצמית. הם החליטו לאן הם יגיעו, והם הגיעו לשם. אני שימשתי בתפקיד המאמין ללא סייג, בתפקיד המשקף את התוצאות (הלא טובות) במציאות, שואל הקושיות ובתפקיד המעודד בדרך. לדעתי, לנו כמאמנים אסור להפסיק אימון. ברגע שאנו יוזמים הפסקה כזאת אנו מפרים את החוזה הבסיסי שבגינו הגיעו אלינו. יתר על כן אנו עברנו לתחום שאינו שלנו והוא תחום שיפוט יכולות האדם. סוף שבוע של אמונה ושבת מנוחה,

 

[אבי בכר 2005]

נהנתי לקרא ../images/Emo140.gif

אהבתי את ההסבר, לוקח כל מילה. סוף שבוע מקסים לכולם

 

[ruthei]

העיקר לא להתייאש כלל

מסכימה עם כל מילה שלך. הקצב של כל אחד הוא שונה. וזה בהחלט יכול להתפרש כחוסר בשלות. מלבד זאת אני מאמינה שעידוד וחיזוקים נדרשים לכל אחד, וכאן נעשית עבודה עם המתאמן. התהליך שלו הוא פנימי. כלפי חוץ אולי אין רואים דבר, ונדמה שדברים "תקועים", אבל אני מניחה שיש שינוי פנימי, והוא שמוביל בסוף לתחושה שהנה הגיעה השעה... גם כדי להגיע לבשלות צריך מישהו שיגרום לכך (שיבשל). רותיא. מאמנת אישית בכתיבה

 

[אבי בכר 2005]

אני לא רואה כאן עניין של בשלות

כי אם חוסר התאמה בין המצב המצוי וההתנהלות (אפשר לקרא לזה " הרבה מאד נושאים, פחדים ומעצורים פנימיים ") לבין המטרה המוגדרת. מתאמן ששם לעצמו מטרה כלשהי ומצהיר שהוא רוצה להגיע אליה בעוד 4 חודשים נניח ודרך ההתנהלות שלו כפי שהמאמן רואה אותה תביא אותו לשם, אם בכלל, בעוד שנתיים, כדאי למאמן לשקף את המצב הזה למתאמן ולברר איתו מה בכוונתו לעשות ואולי משם יגיע לכך שהוא בוחר בדרך אחרת או מציב מטרות ביניים מתוך הבנה שיש עוד עבודה לעשות לפני שיוכל לגשת "לעיקר". בכל אופן זו צריכה להיות הבחירה של המתאמן, אלא אם כן זה לא מתאים למאמן וזו שיחה אחרת. אם אני אדע שמאמן יעץ לי (כבר חרג מסמכותו) להפסיק אימון כי הוא חשב שאני "לא בשל" לאימון זו תהייה בעיני יהירות. ממאמן אני מצפה שישקף לי את המציאות, את העובדות, שיזכיר לי לאן בחרתי להגיע ומה אני עושה כדי להגיע לשם והאם בראות עיניי הדברים תואמים. אם יש בהירות בשיחה הזו אין אפשרות אחרת אלא שהמתאמן יגיע למסקנות המתאימות לו בעצמו. מעובדות אי אפשר להתחמק.

 

[ינון עמית]

../images/Emo133.gif לפעמים דרוש זמן...

אני באמת תוהה מה מקומו של המאמן בהיבט זה. האם על המאמן לנסות ולזרז תהליכי הבשלה ו"אזירת אומץ" של המתאמן? או האם על המאמן לשקף, להעלות למודעות, לשוחח, ללבן, לפרט את ההזדמנויות והחלופות לשינוי........ כולנו עמדנו על שפת הבריכה ביום קר. זוכרים כמה קשה לקפוץ? יהיו אלו שיקפצו למים ללא חשש או היסוס. לאחרים שפת הבריכה גבוהה מידי או שהמים קרים מידי. אני חושב שהמחויבות לאימון היא משותפת, אולם, האחריות לשינוי חלה על המתאמן. אם דרוש לו זמן - מותר לו! מאמן בעל יושרה ידע להסביר זאת למתאמן ויאפשר לו לקבל החלטה מושכלת לגביי קצב ההתקדמות.

 

[צביקה38]

לאור הדיון הנ"ל אולי צריך לחשוב האם

תהליך ההבשלה הוא חלק מהאימון או אולי אתם חושבים שאימון מתחיל רק לאחר תום תהליך ההבשלה? האם מאמן יכול והאם רצוי לעזור למתאמן להגיע אל הבשלות לתהליך האימון? האם נקרא לשלב זה טרום אימון? חומר למחשבה.

 

[עמירם אחד על אחד]

אימון תוצאתי מול אימון חקירתי

אני מאמין שתהליך ההבשלה הוא חלק מהאימון. אני מציע לעשות אבחנה בין שני מושגים: אימון תוצאתי - אימון המכוון לתוצאות אובייקטיביות ומדידות (דוגמא - לשפר את הכנסות העסק ב-50% תוך שלושה חודשים). אימון חקירתי - אימון המכוון לתוצאות סובייקטיביות, מאפשר למתאמן להכיר טוב יותר את עמדותיו, מניעיו ופעולותיו, ולבחון מה מקדם אותו ומה לא מקדם (דוגמא - לשפר את תהליך קבלת ההחלטות האישי, להיות יותר אסרטיבי, וכד'). דוגמא - הרבה מאומנים בתחום הקריירה מגיעים עם התחושה ש"זה לא זה". הם כבר מזהים מה לא, והם זקוקים לזמן כדי להיות באימון חקירתי ולהגדיר מה כן - תשובות לשאלות כגון "מי אני, מה אני רוצה לעשות, ולמה אני רוצה לעשות זאת". רק בשלב הזה ניתן לצאת לאימון תוצאתי ולממש את השאלה "איך אני רוצה לעשות זאת" (לחפש עבודה, להקים עסק, וכד'). יחד עם זאת, ישנה אחריות שוטפת של המאמן לודא שהוא נותן ערך למאומן כל הזמן - ערך אובייקטיבי וסובייקטיבי. עמירם.

 

[ענתוצאות]

עמירם, גם לאימון חקירתי...

...יש צורך בבשלות מוקדמת. גם שם יש תוצאות וגם הן מדידות (לא באופן כמותי טהור אבל לחלוטין מדיד). לדעתי, הבשלות היא תנאי מוקדם לאימון אבל גם היא אמורה להיות כל הזמן בבדיקה ובחקירה בתוך תהליך האימון, בכל שלב שבו יש צורך להתקדם הלאה, לעבור פאזה, לקפוץ למים וכו'... שבת טובה ענת

 

[נרקיס גל]

תגובה לאבחנה

כפי שאני רואה את זה, האימון החקירתי הוא הדרך להשיג את התשובות "מה כן", כפי שאתה כותב וגם להשגת התוצאות. בכל מקרה האימון הוא חקירתי. גם כדי להשיג תוצאות נעמיק לחקור את המצב הנוכחי, נחקור את המטרה נבחן ונתבונן בה וככל שהמתאמן יבהיר לעצמו איפה בדיוק הוא נמצא עכשיו ומהו בדיוק רוצה, הדרך להשיג את המטרה תיפתח בפניו.יש בתהליך הזה של החקירה הדקדקנית המשותפת, שאינה מוותרת על שום פרט, משהו קסום.

 

[הגבירה מן האגם]

הייתי מחליפה את המילה "בשלות"

במילה "תשתית". האם יש למתאמן את התשתית הדרושה לביצוע השינוי? אחד התפקידים שלנו הוא לעזור לו לברר את זה. בברכה,

 

[ענתוצאות]

המרחק בין התיאוריה לפרקטיקה...

הוא עצום. יש מקום לדיונים ומחשבות על מוכנות ובשלות כחלק מתהליך האימון, כשלב מקדים הכרחי לפני האימון או כאחד התפקידים/משימות של המאמן/מתאמן. כל הדיונים האלה חשובים והכרחיים להתפתחות שלנו. בפועל... אנשים מחכים לתוצאות. לעשיה שתוצאות בצידה. הם באים אליך, המאמן, ושומעים ממך על יעדים ותוצאות. הם באים לאימון ומפתחים ציפיות לתוצאות (גם אם תוצאות פנימיות). ציפיות מהתהליך, מהמאמן וכמובן מעצמם. ואז, זה לא קורה. אין מוכנות, אין בשלות, אין.... התקדמות. ואז גם, מופיעה גם האכזבה. ממך, מהתהליך וגם מעצמם. וכאן באה הדילמה (שקרתה לי לא פעם). האם להקדיש זמן משותף לפיתוח בשלות (כלומר, שיחות רבות, זמן רב וגם כסף לא מועט) ולהיות חשופים לתסכול לא קטן מצד המתאמן (נו... לא זזים... רק שיחות....) לאפשרות שהאימון יסתיים בזה שלא נוצרה בשלות או שאני, כמאמנת דוחפת את המתאמן בכוחות ובעוצמות שלי הרבה יותר מאשר הוא את עצמו או לבדוק יחד את מידת המוכנות והבשלות וכשהיא לא נמצאת - להבין שלא יכול להתקיים אימון בשלב הזה ולהזמין את המתאמן לבוא שוב, כשיהיה מוכן ובשל לחקירה, עשיה, התקדמות ותוצאות. עם הנסיון, יותר ויותר אני בעד האופציה השניה. מטפל פסיכולוגי לא יעסוק בשכנוע המטופל שיש צורך בטיפול הוא הגיע לשם אחרי שהבין את הצורך. כך גם באימון. שלב האימון צריך להתחיל במקום שבו מוכנות ולא במקום בו צריך לשכנע את המתאמן. מוכנות ובשלות הם תנאי ללקיחת מחוייבות ואחריות ולכן גם תנאי לאימון. שבת טובה ענת

 

[tlingit]

הדיון עצמו מעלה עוד נושאים למחשבה

ומרתק לקרא את מגוון הדעות וזויות הראיה

כי אתם מרחיבים את נקודות הראיה לגבי נושא מהותי מאד באימון

 

[TAL CY]

זמן הבשלה

קראתי את השאלה והתשובות המעניינות והנה תרומתי הקטנה. עלה לי דימוי שבו אני רוצה לשתף: עץ או פרח או כל צמח שהוא, היה פעם זרע. הזרע, לאחר שנטמן באדמה - נדמה כי הוא אינו זז, וכלום לא קורה... אך זה לא נכון. הוא מתחמם בחומה של האדמה, מוזן ע"י מינרלים ומים ובתוכו קורים לו תהליכים שאין לנו יכולת להבחין בהם. אבל יום אחד, כשזמן ההבשלה תם - הצמח בוקע מתוך הזרע ועושה את הבלתי אפשרי מבחינת חוקי הפיסיקה - גדל כנגד כח המשיכה... ואיזה פלא!!! כל כך ברור לו לאן הוא ממשיך! אני כל יום, מאחלת לעצמי לראות את מתאמניי כחלק מהתהליך העוצמתי הזה. כולנו בו. הזרעים הם רבים בתוכינו ובזמני הבשלה שונים. וכשהזמן נכון - יש פריצה של "מסגרת הגרעין" והליכה בכיוון ברור. ומשם יש פריחה ולבלוב. בתהליך האימון, אני רואה את עצמי גם כמלווה את תהליך ההבשלה. כמו הזרע, גם המתאמן צריך חום והזנה - של חקירה, של מעשים קטנים, הצלחות קטנות, של ידע... ויודעת שעל ציר הזמן שלו, תבוא הפריצה לכיוון הנכון וגם שם - אוכל ללוותו. תודה על התזכורת... טל