Never say never ../images/Emo22.gif
לפחות כבדיקת היתכנות... אני אוהבת לבדוק מה אפשר עוד לעשות ולפעמים מתוך כיוונים שנראים מוזרים בהתחלה יוצאים דברים מעניינים
בגישור בשיטה הטרנספורמטיבית עובדים – בהעדפה, אם רק אפשר – בצמד. ברור שלכל אחד יש את החלק שלו, ולכן נדרש קצת זמן התרגלות ושפשוף, בנייה של תיאום ושל שיתוף הפעולה ודרכי העבודה המשותפת - באופן די אישי, אבל בסופו של דבר נוצר צוות שפועל ביחד ומגיע להשגים יפים מאד (וגם מאד מרשים לראות זאת בפעולה) בדיוק מהסיבה שכל אחד תורם עוד נקודת מבט או מעלה עוד אפשרויות, עוד פרשנויות או מחשבות. לעיתים תוספת זו יכולה לאפשר הרבה מאד, לפעמים היא פועלת כממתנת. (כמובן שאני מתארת לי שיש פעמים שזה מאתגר ולא פשוט...) גם בגישור הטרנספורמטיבי הנחת הבסיס החשובה ביותר היא שהאנשים הם שיודעים טוב ביותר מה מתאים ומה נכון להם, והמגשרים אינם אלה שמקבלים את ההחלטות והתהליך כולו בנוי על העצמה של הצדדים, תוך שמאפשרים להם לבדוק מה חשוב להם ולמה הם רוצים להגיע בסוף התהליך, המגשרים מוודאים "בדיקת מציאות" (ממש כמו שאנחנו המאמנים עושים) (
הנה קישור למשהו שכתבתי פעם על הדמיון בין גישור לאימון) בקיצור, הדמיון הרב במתודה ובתפישת העולם – גם אם בגישור לא מבצעים תהליך יסודי כמו באימון – מעלה את השאלה אם לא ייתכן לבנות אימון בצמד (אולי יותר באימון של צוות/צמד משימה, כי גם לי נראה ששני מאמנים על אדם אחד זה קצת אינטנסיבי מדי
)