אפשר להעלות כאן שאלה מפורום אחר

[דרקונית סגלגלה]

אפשר להעלות כאן שאלה מפורום אחר../images/Emo35.gif

במסגרת דיון שהיה בפורום אחר בנושא לידות חוץ ביתחולימיות, מישהי סיפרה את הסיפור הבא, שמסקרן אותי מה דעתכן עליו: וסתם סיפור: אחת החברות הכי טובות שלי הגיעה ללידה טבעית שהתכוננה לה המון זמן, הכניסה איתה דולה פרטית במסווה של "בת דודה" וכו'.... הכל התקדם יפה מאוד, היא עמדה בגבורה בצירים, הפתיחה גדלה והכל זרם. הגיע שלב הלחיצות והגברת לוחצת ולוחצת ולוחצת ולוחצת והתינוקת תקועה. מכיוון שהיתה בחדר הטבעי אז לא ישר תקעו לה מוניטור ורק כשזה כבר נהיה יותר מידי זמן ופחות מידי תזוזה חיברו מוניטור וראו ירידה משמעותית. זה נגמר בקיסרי. מה שהסתבר אח"כ זה שפשוט יש לה מבנה אגן צר מידי שלא נפתח מספיק וראש של תינוק לא יכול לעבור בו. כלומר- הבחורה הזו לא יכולה ללדת וגינאלי בכלל. (אגב, היא כל כך בעניין של לידות טבעיות וכו'.. שכשהתאוששה מהלידה הלכה לעשות על זה בירור מעמיק והסתבר שככה זה ואין מה לעשות) אם היא היתה יולדת בבית (משהו שהיא רצתה ובעלה לא הסכים) התינוקת היתה מתה. דעתי האישית (שגם תואמת לתשובות שקיבלתי במפגש): א. יש נשים שלא יכולות ללדת וגינלי, יש לזה שם (ששכחתי) וזה מאוד נדיר. עם זאת, מיילדת בית מנוסה היתה מזהה את הבעיה בזמן ומפנה את היולדת לבית חולים. ככה שתסריט האימה של "בבית התינוקת היתה מתה" לא כזה ודאי. ב. יכול להיות שהיולדת כן היתה מסוגלת פיזית ללדת, אך היה צורך במיילדת מיומנת יותר שתדע לשנות תנוחות. מה דעתכן? תודה, הדרקונית

ומוסיפה קישור לשאלה בשרשור המקורי.

 

[סטיוויה]

אנ'לא יודעת

אחד המכשולים עם סיפורים שרצים ככה בין החבר'ה זה שאת לא מדברת עם היולדת עצמה וגם לא מקבלת את הדו'ח הרפואי של הלידה שלה. הרבה פעמים אומרים ליולדת שיש תקיעה בתהליך הלידה שלה שהאגן שלה צר מידי.או יותר שכיח, שהתינוק היה גדול מידי בשביל האגן שלה. אחרי זה יש עניין של יולדת,עם כל ההורמונים והרגישות,שמשתמשת בסיבה הזו כסיבה מספיק טובה ל"למה לא ילדתי כמו שרציתי".ואני יודעת כמה זה קשה להודות בפני עצמך שמשהו בתוך עצמך תקע את הלידה שכל כך פינטזת עליה. ואחרי זה הסיפור ממשיך לרוץ באינטרנט. מה שבטוח זה שהיא לא היתה יולדת בבית. בלידת בית המיילדת מקשיבה לדופק העובר ביתר תשומת לב במצבים שכאילו. אני יודעת שאצלי בלידה השנייה בבית,שהתארכה והתארכה,היתה הרבה הקשבה לדופק.אז אני מסכימה איתך שהיא פשוט היתה עוברת לבי'ח ובמידת הצורך-היו מוציאים את העובר מהרחם בניתוח קיסרי.

 

[רוני של השלוש]

../images/Emo45.gif מסכימה.

 

[שושה בלה]

אחוז הנשים שיש להן אגן צר הוא אפסי

ולרפואה הצודרנית מאוד קל להכניס הרבה נשים תחת קטוגרויה זו בין אם הן שם ובין אם לא. אני מכירה לא סיפור אחד של נשים שאמרו להן כי יש להן אגן צר והן הצליחו ללדת ואגנילית . אז רגע אחד לפני שמסיקים את כל המסקנות אולי כדאי לא להכליל. והעיקר לזכור שכל סיפור הוא סיפור של המספר בלבד. שבת שלום

 

[לירון שרון]

חברה שלי

שהיא דולה בעצמה, התחילה את הלידה בלידת בית. אחרי 2 של פתיחה מלאה שהתינוק לא ירד, הם הגיעו לבית החולים, שם חיכו עוד שעה וחצי- התינוק לא ירד בתעלה ולכן נכנסה לקיסרי. עד כמה שידוע לי לא היתה מצוקת עובר, פשוט חיכו עם המון תנועתיות לתינוק שירד תעלה. בניתוח לא היה שום ממצע אחר (חבל טבור קצר או משהו אחר).... לפני חודשיים היא ילדה שוב, הפעם לא בבית בגלל הנסיבות של הלידה האחרונה, בלניאדו היו קצת סקפטית לגבי יכולתה ללדת וגינאלית, אבל היא כל כך ידעה שהיא יכולה, שמה שהיה היה בלי לדעת למה. פשוט ככה- ו.... ילדה וגנאלית ילד מקסים. אולי אני אבקש ממנה להכנס לכאן ולכתוב. יש מעט בנות שמבנה האגן שלהם לא מתאים ללידה וגנאלית, לרוב זה בגלל הבדלים משמעותיים בין הגבר לאישה (תארי לך סינית וכושי.... אם הילד יקבל את הגנים של הכושי, יכול להיות שזה לא יתאים למבנה האישה) יש לי חברה שנשואה למישהו שהוא מאומץ וכנראה נולד לאינדאנים (בארה"ב)- ואכן זה לא הצליח ב- 2 מקרים.... ובלידת בית- כמו שכתבו, הוא לא היה מת כל כך מהר. אם היו רואים מצוקה, היו מעבירים לבית חולים, ואם היא לא היתה יולדת אחרי פרק זמן מסוים- גם היו מעבירים לבית חולים. לירון

 

[רוני של השלוש]

עוד סיפור שקצת עושה לי ../images/Emo4.gif

חברה שעומדת ללדת בקרוב שאלה אותי על דעתי ללידה עם מיילדת לעומת רופא (פה בארה"ב, בבית חולים) ומה עושים "אם משהו מסתבך" ואיך לא חששתי בלידה תמר וכו'. לראיה הביאה את לידתה הראשונה, בה הגיעה לביה"ח עם פתיחה מלאה (לידת בזק לפי דעתי אבל אני לא מומחית) והלידה הסתיימה בואקום. כמובן שהיא חוששת כי מה יהיה אם גם הפעם יהיה כך, ושוב הגישה הזו של "ביה"ח הציל אותי ובדרך עשה לי מקרמה בפירנאום". נורא עצוב לי לשמוע סיפורים כאלו כי מצד אחד, אני לא יודעת מה היה שם. ומצד שני, ההרגשה שלי היא שאם היא לא היתה מגיעה לבי"ח היא היתה יולדת בלי בעיה ובלי ואקום (תינוק קטן מאוד). ומצד שלישי זו היתה לידת בזק אז לכו דעו מה היה יכול להסתבך שם... בקיצור - מה שעניתי היה שהיא חייבת להיות שלמה עם ההחלטה שלה ולהרגיש בטוחה, כי זה בעצם מה שהכי חשוב. ואם היא כל כך חוששת ממה יהיה שלא יהיה רופא, אז שתלד עם רופא. אותי אישית רופאים בלידות מפחידים הכי הרבה

זה גם כאילו מין חשש לא ברור כזה מבחינתי (החשש של "מה יקרה אם משהו יסתבך") כי ממילא הרופא לא מגיע בשניה שאת בלידה ולא יושב איתך בחדר, אלא רק ברגע האחרון כשאת כבר לקראת יציאת התינוק ואז זה בדיוק אותו הדבר - את רק עם האחיות של חדר הלידה (שוב, מדובר פה בארה"ב). בקיצור - יצאתי אהבלה מכל הדיון, לא יודעת אם בעיניה אבל בעיני. תמיד אני רוצה עבור היקרים והחשובים לי את אותן החוויות המצויינות שאני עוברת בחיי (כולל לידת בית פעילה ומצויינה, הנקות טובות, וכו') ועצוב לי כשהם לא בוחרים כמוני. סתם פרקתי

לא צריך להגיב

 

[g a n i]

והבוקר התקשרה אלי חברה שילדה

לפני כמה ימים. כל הריון (1) היא הייתה די בנתק: לא עשתה קורס, לא רצתה לשמוע, לא קראה כלום על הנקה וכולי. שמעה ממני באופן עקיף (בעיקר הקשיבה לשיחות עם אחרים על לידת הבית שלי ועל לידה פעילה בכלל ) ומעוד בחורה שילדה בגישה שונה לחלוטין ממני. סבבה, קיבלה משני העולמות. התקשרה הבוקר וסיפרה על לידת ואקום, אפיזיוטומי באורך תעלת סואץ, טחורים וכאבים איומים בפות (ד"א, מה עושים? לא שורף מהתפרים, כואב ממש. כמו בשעות הראשונות אחרי הלידה, אבל יומיים אחרי). מדכא אותי

מתסכל אותי. לא באחריותי/עסק שלי בשום צורה ובכ"ז מייאש אותי. חוסר התוחלת מול לידה-קשה-והחלמה-כואבת-שלא לצורך בהתהוות, כשאין כלום שאני יכולה לעשות. אפשר להשתגע. למה לי אכפת מהלידה שלה יותר ממנה? נשימה עמוקה ששששששש.... להרפות.

 

[רוני של השלוש]

וכולם ביחד: אוםםםםםם... ../images/Emo189.gif

 

[רוני של השלוש]

ומה עם הנקה?

אני יכולה לחטוף שגעת מזה שנשים אהובות עליי מחליטות שלא להיניק, או מנסות פעמחת ומתייאשות, או מיניקות מעולה חודש ואז מפסיקות פתאום בלי שום בעיות שהיו להן... בעיקר אני נעצבת בגלל שבמיוחד לאהוביי ויקיריי, אני תמיד תמיד זמינה! אבל זה לא משנה, כי לא תמיד קוראים לי... רק אח"כ מספרים לי ומתנצלים בפניי שלא היניקו (שזה בכלל טפשי, כי למרות שאני כותבת פה את הגיגי נפשי, בפניהן אני תמיד פוקר פייס ומכילה ומבינה...). גם מזה אני צריכה ללמוד להרפות.

 

[bluehorizon]

קוראים לזה CPD

CEPHALO-PELVIC DYSPROPORTION. - יענו ראש גדול מידי יחסית לפתח האגן. אין דרך לדעת את זה מראש. יודעים את זה רק כשמנסים ללדת ולא מצליחים (ע"ע הלידה שלי). ברוב המקרים אין דרך להסיק מלידה אחת לבאה אחריה. יכול להיות שבפעם הבאה יהיה תינוק קצת קטן יותר, עם קצת פחות היקף ראש, עם זווית קצת שונה של כניסה לאגן, והכל יראה אחרת (אינשאללה). התינוקת היתה מתה בבית? ואללה, לא נראה לי. יותר נראה לי שהמיילדת היתה "מריחה" חוסר התקדמות ומפנה את היולדת לבית החולים הסמוך. ומצד שני - גם ב' היא אופציה אפשרית בהחלט. בקיצור - זה בדיוק הפקטור של חוסר היכולת לצפות את הכל מראש בלידות. אי אפשר באמת לדעת מה יהיה, או מה היה קורה אם - ורק קטנה לגבי המוניטור. לא תמיד האטות בדופק אומרות שהתינוק במצוקה איומה ונוראית. אותי הריצו לניתוח עם ברדיקרדיה מטורפת של הזאטוט. דופק ירד לסביבות ה-70 ונשאר שם נצח. חזר לעצמו רק כשכבר ניתקו את המוניטור בשביל הניתוח. יצא שור-בר עם אפגר 9-10, עירני חיוני וחמוד. מוניטור זה כלי די מחורבן להערכת מצב התינוק.

 

[mise]

אז למה משתמשים בו?

ועוד מתייחסים לתוצאות שלו כאל דברי אלוקים חיים?

 

[דגת הבננה]

יש לי חברה שהיתה בטוחה שלא תוכל

ללדת טבעי כי "גם אחותי התאומה ניסתה ואנחנו צרות מדי, אז למה שאסבול את כל הכאבים ובסוף בכל מקרה יוציאו אותה בקיסרי?" (היא מידה 34 אם זה משנה). וגם קיבלה חיזוק משמעותי מהרופא שלה, שטוב שיש לו נסיון אישי בלידות (חחח), שאמר לה שההתאוששות מקיסרי טובה יותר ופחות כואבת. שורה תחתונה- לידה קיסרית מתוכננת, כאבי תופת!, קיללה את הרופא ובלידה השניה (שתהיה האחרונה) יהיה אותו סיפור.

 

[הקטנה באלפי ישראל]

מידה 34 זה לא משנה

גם אני לא מאוד גדולה, וגם לי, בלידה ראשונה, המיילדות הציעו לקחת אפידורל "כי את מאוד צרה". והנה נולדו להם שישה תינוקות בריאים מהאמא הצרה והפחדנית שלהם (שעדיין משתאה לגודל הנס

)

 

[דגת הבננה]

נראה לי שהיא התחרטה, אבל עכשיו

מאוחר מדי. היא תלד רק עוד פעם אחת, ובגלל זה (לא רק...) היא תלך שוב ל-C.

 

[צימעס]

כי אין כלים (שנותנים מספר) אחרים

 

[א אוהל]

כי יש לו פלט מודפס

מוניטור הוא כלי הכסת"ח המושלם. לכי תביאי לבית משפט הוכחה מדופלר...

 

[bluehorizon]

ממש ככה

לא היתה ירידה באחוזי ה-CP (שיתוק מוחין) מאז שהתחילו להשתמש במוניטור. היה ונשאר אותו הדבר. יש המון מחקרים שמוכיחים שניטור רציף לא תורם כלום ל-outcome של הילוד או היולדת. אז מה? לכי תמצאי את הגינקולוג שיישם את זה. הפלט של המוניטור הוא מוצג משפטי פוטנציאלי.

 

[mise]

זו הסיבה שהם טוענים

שצריך להשתמש בו? כדי למנוע CP?

 

[bluehorizon]

לטענתם

צריך מוניטור כדי לעקוב אחרי ה-well being של העובר בכל רגע נתון. כדי שיהיה אפשר לזהות מצוקה עוברית בזמן, ולהתערב בהתאם על מנת למנוע מצב שבו מוח העובר לא יקבל חמצן ויפגע (ואז יהיה CP, או גרוע מכך). אבל מחקרים מראים ש- 1. ניטור רציף מגדיל את השכיחות של ניתוחים קיסריים ולידות מכשירניות. 2. מחקרים מראים שאין לניטור רציף שום יתרון על פני ניטור לסירוגין במניעת סיבוכי ילוד.

 

[א אוהל]

../images/Emo35.gifלגבי ה-CPD

יש לי חברה שהלידהה ראשונה שלה התארכה מאוד ובסוף ניתחו בקיסרי. הסיבה שניתנה: CPD בהריון השני הלכה לחוות דעת רפואית נוספת אצל רופא בעל שם (אם כי לא יודעת עד כמה מאמין ומכבד את הגוף הנשי) שנתן לה גם הוא את האבחנה הזו ואמר שכל הלידות הבאות שלה יצטרכו להיות בקיסרי עקב כך - בלי שראה את בעלה ובלי לדבר על תינוק ספציפי. הלידה היתה בקיסרי מתוכנן. לאור מה שכתבת, האם יש מצבים שבהם ניתן לתת לאשה בצדק אבחנה גורפת כזו? דרך אגב, בלידה הראשונה שלי גם היו לתינוקת ירידות דופק מטורפות (שמענו במוניטור פנימי שהיה מחובר לה לראש את הדופק יורד עד לשקט...ואז מתאושש שוב יפה וחוזר חלילה. אין לי מושג מה היו המספרים) והיא יצאה עם אפגר 9-10 אבל אני לא בטוחה שירידות הדופק לא השפיעו בכל זאת על תפקודי המוח שלה היום.