תת מודע זה שטויות
קרוב לודאי שבקושי להפסיק לגמגם יש גם אספקטים רצוניים, אבל המקור העיקרי לקושי הוא פשוט ההרגל. במשך שנים של גמגום אנחנו צוברים עוד ועוד התניות ואלה מתקבעות אצלנו ומקשות מאוד על שינוי. אנחנו רגילים לגמגם במצב א', רגילים לגמגם במצב ב', יודעים שעם פלוני אנחנו "תמיד מגמגמים" ועם אלמוני רק קצת, והמוח שלנו יוצר קישורים סמויים אפילו בין מקומות אלה ואחרים ובין הגמגום, אפילו אם לא תמיד אנחנו מודעים לזה. לצד הזה של הגמגום אין שום מרכיב רצוני אמיתי; להיפך - צריך הרבה כוח רצון והמון תרגול בשביל לשבור אותו, וגם אז כלום לא בטוח, והמאבק בהתניות הקודמות הוא בלתי פוסק. ובודאי שטיפולים של קלינאי תקשורת יכולים לעזור - אבל זה דורש הרבה עבודה, הרבה התמדה, נסיבות מתאימות וטיפול שמתאים לאופי שלנו. זה גם תלוי איך אנחנו מגדירים "לעזור" - אף טיפול לא "יירפא" את הגמגום, אבל בהרבה מקרים אפר ללמוד טכניקות ותפיסות שפשוט מפרות את איכות החיים. מבחינתי גם זה הצלחה.