AndreaCorr ©
New member
אפשר להפריע?
האמת שאני מרגישה בנוח לפנות לכאן כי זה פורום התמיכה היחיד שלא גלוי לעיני כל. אמנם הוא גלוי לעיני המנהלים, ובכל זאת כאן אני מרגישה יותר בטוחה לכתוב. אבא שלי הוזעק אתמול בערב לבית של דודה שלי כי הסתבר שדוד שלי לא מרגיש טוב והפעם זה רציני. כשהוא התקשר כעבור שעה ואמר לי להגיד לאמא שתבוא מהר כבר תיארתי לעצמי מה קרה אבל לא רציתי להאמין. בלילה לא הצלחתי להרדם וכך גם שמעתי את ההורים שלי חוזרים הביתה וגם את הבכי והבנתי כבר שאת הדוד הזה אני לא אראה יותר. אני יודעת שלכולם קשה להתמודד עם הנושא של מוות, אבל אני באמת אובר רגישה לעניין. אני חושבת על זה המון. ועכשיו זה בכלל כל כך מפחיד אותי..ועוד יצאנו לחופשה של שבועיים היום, כך שיש לי שבועיים שבהם אוכל להשאר ערה כל הלילה ורק לחשוב על דברים נוראיים כאלה. ביום שלישי חגגנו את החתונה של אחי, היה כל כך מדהים ושמח, ופתאום לעשות את הסוויץ' הזה לאבל ולצער זה כל כך קשה. וגם השבת חתן הייתה אמורה להיות שמחה וגדולה ועכשיו היא תהיה סולידית וצנועה, ככה רק בשביל המסורת. עצוב לי נורא ואף אחד לא יודע. וגם מי שיודע לא מנסה לעזור. לאף אחד לא אכפת. אני רוצה מישהו לבכות לו על הכתף, או סתם לדבר. אני רוצה שלמישהו יהיה אכפת לרגע. ובנוסף להכל אני חולה. אבל חולה באופן מתיש, חולה כזה שהכל כואב. גם הלב כואב. אני משתעלת ומתעטשת כל היום והראש שלי עומד להתפוצץ. קשה לי כואב לי לבד לי ולקחתי כדור שקצת מרדים אותי אז נראה לי שאלך לישון בקרוב. שרון
האמת שאני מרגישה בנוח לפנות לכאן כי זה פורום התמיכה היחיד שלא גלוי לעיני כל. אמנם הוא גלוי לעיני המנהלים, ובכל זאת כאן אני מרגישה יותר בטוחה לכתוב. אבא שלי הוזעק אתמול בערב לבית של דודה שלי כי הסתבר שדוד שלי לא מרגיש טוב והפעם זה רציני. כשהוא התקשר כעבור שעה ואמר לי להגיד לאמא שתבוא מהר כבר תיארתי לעצמי מה קרה אבל לא רציתי להאמין. בלילה לא הצלחתי להרדם וכך גם שמעתי את ההורים שלי חוזרים הביתה וגם את הבכי והבנתי כבר שאת הדוד הזה אני לא אראה יותר. אני יודעת שלכולם קשה להתמודד עם הנושא של מוות, אבל אני באמת אובר רגישה לעניין. אני חושבת על זה המון. ועכשיו זה בכלל כל כך מפחיד אותי..ועוד יצאנו לחופשה של שבועיים היום, כך שיש לי שבועיים שבהם אוכל להשאר ערה כל הלילה ורק לחשוב על דברים נוראיים כאלה. ביום שלישי חגגנו את החתונה של אחי, היה כל כך מדהים ושמח, ופתאום לעשות את הסוויץ' הזה לאבל ולצער זה כל כך קשה. וגם השבת חתן הייתה אמורה להיות שמחה וגדולה ועכשיו היא תהיה סולידית וצנועה, ככה רק בשביל המסורת. עצוב לי נורא ואף אחד לא יודע. וגם מי שיודע לא מנסה לעזור. לאף אחד לא אכפת. אני רוצה מישהו לבכות לו על הכתף, או סתם לדבר. אני רוצה שלמישהו יהיה אכפת לרגע. ובנוסף להכל אני חולה. אבל חולה באופן מתיש, חולה כזה שהכל כואב. גם הלב כואב. אני משתעלת ומתעטשת כל היום והראש שלי עומד להתפוצץ. קשה לי כואב לי לבד לי ולקחתי כדור שקצת מרדים אותי אז נראה לי שאלך לישון בקרוב. שרון
