dance of life
New member
אפשר להצטרף טיפה?
שלום אנשים
במקרה מצאתי אותכם אולי זה המקום..? אני אמנם צעירה, רק 18... אבל מרגישה מאד שייכת לכאן. הסיפור (בקצרה אני מקווה) הוא כזה: יש לי בחור אני אוהבת אותו, אני מאוהבת בו, אני רוצה אותו, אני צריכה אותו. הוא אומר שהוא אוהב (לא מאמינה לו) הוא אומר שרוצה (גם לזה לא מאמינה) כי: הוא מתנהגת כמו ילד קטן... אני הייתי במערכת יחסים של 3 שנים, והמערכות יחסים שלי, כמה צעירה אני, ככה הן ארוכות ואיכותיות. יש לו את הבעיות שלו, ולמרות שהוא הרבה יותר מבוגר ממני בגיל, הנסיון שלו בעניין הוא אפסי. ארני סבלנית, כבר הרבה מאד זמן. הרבה מאד.. ואני מבליגה על דברים שאחרת הייתה בורחת מהם כמו מאש. אבל... לא הולך לנו, אנחנו לא נפגשים, אנחנו בקושי מדברים. יש הרבה קצרים בקשר, יש מריבות, יש אי הבנות אינסופיות. אין קרבה נפשית או פיזית, לעיתים מבחירתנו שלנו לעיתים גם לא. אני יודעת שזה קשר דפוק מהיסוד, יודעת שהוא לא יצליח, יודעת שאין לי למה להישאר אבל לעיתים האהבה משאירה אותך עיוורת ואת מפחדת לפרק את הכל בפחד שאח"כ תתחרטי.. שאלתי היא: מה לעשות? האם לחכות..? זה כבר 7 חודשים ככה.. הסיבה שאני לא עוזבת היא שאני פשוט אוהבת עד כדי כך שאני מאמינה שהוא האדם הנכון.. האם לעיתים צריך לשכוח ממה שהלב אומר וללכת טיפה לפי ההיגיון? זה ממש נוגד את כל מה שאי פעם האמנתי בו... אפשר את דעתכם\ן?
שלום אנשים
במקרה מצאתי אותכם אולי זה המקום..? אני אמנם צעירה, רק 18... אבל מרגישה מאד שייכת לכאן. הסיפור (בקצרה אני מקווה) הוא כזה: יש לי בחור אני אוהבת אותו, אני מאוהבת בו, אני רוצה אותו, אני צריכה אותו. הוא אומר שהוא אוהב (לא מאמינה לו) הוא אומר שרוצה (גם לזה לא מאמינה) כי: הוא מתנהגת כמו ילד קטן... אני הייתי במערכת יחסים של 3 שנים, והמערכות יחסים שלי, כמה צעירה אני, ככה הן ארוכות ואיכותיות. יש לו את הבעיות שלו, ולמרות שהוא הרבה יותר מבוגר ממני בגיל, הנסיון שלו בעניין הוא אפסי. ארני סבלנית, כבר הרבה מאד זמן. הרבה מאד.. ואני מבליגה על דברים שאחרת הייתה בורחת מהם כמו מאש. אבל... לא הולך לנו, אנחנו לא נפגשים, אנחנו בקושי מדברים. יש הרבה קצרים בקשר, יש מריבות, יש אי הבנות אינסופיות. אין קרבה נפשית או פיזית, לעיתים מבחירתנו שלנו לעיתים גם לא. אני יודעת שזה קשר דפוק מהיסוד, יודעת שהוא לא יצליח, יודעת שאין לי למה להישאר אבל לעיתים האהבה משאירה אותך עיוורת ואת מפחדת לפרק את הכל בפחד שאח"כ תתחרטי.. שאלתי היא: מה לעשות? האם לחכות..? זה כבר 7 חודשים ככה.. הסיבה שאני לא עוזבת היא שאני פשוט אוהבת עד כדי כך שאני מאמינה שהוא האדם הנכון.. האם לעיתים צריך לשכוח ממה שהלב אומר וללכת טיפה לפי ההיגיון? זה ממש נוגד את כל מה שאי פעם האמנתי בו... אפשר את דעתכם\ן?
