אפשר לקבל עצה ??

[satin]

אפשר לקבל עצה ??

שלום לכולכם ! אני קצת חדשה כאןוהייתי רוצה לספר לכם משהו על חיי ולשמוע את דעתכם/עצתכם בנושא. אני בת 29, גרושה כבר 8 חודשים ויש לי ילד בן שנתיים וחצי. הליכי הגירושין היו מכוערים מאוד וכל הזמן הבעל איים שיסית את הילד נגדי ושהוא רוצה להיות זה שיגדל את הילד. מאז הגירושין חלה תפנית במערכת היחסים שלנו בעיקר בגלל הילד השתדלנו להשוות ליחסינו אווירה נינוחה ונעימה. הילד נמצא אצלו כל שבת שניה במשך כל השישישבת מאחר והוא דתי, ניכר שהילד קשור מאוד אל אביו, אוהב אותו וגם אביו מחזיר לו יחס דומה. מה שמדאיג אותי זה שבכל פעם שאביו מחזיר אותו הילד פשוט נכנס להיסטריה, הוא ממש לא רוצה לראות אותי, תופס את אביו וצורח בקולי קולות, או שלעיתים פשוט אומר "לא רוצה, רוצה אבא". אני שמחה על הקשר היפה וההדוק ביניהם אבל מאוד מפליא אותי שהוא ממש נהיה "אנטי-אימא", זה אפילו מעלה בי חשדות מאחר והילד מאוד קשור אליי, אנחנו מבלים נפלא ביחד, אני מפנקת אותו, משוחחת עימו, שרה, רוקדת והוא מחזיר לי יחס דומה והמון חיבוקים ונשיקות חמות, לכן זה קצת מדאיג אותי שהוא ממש לא רוצה אותי, אני חוששת שזו אחת מתוכניותיו לממש את זממו ולהרחיק ממני את הילד. כאשר הילד איתי איתי אני לא אומרת מילה וחתי מילה על אביו, ואם כן רק טוב על מנת לא לפגוע ואני מקווה מאוד שגם אביו נוהג כך. השבוע הילד נמצא אצלו במשך כל השבוע והוא סירב אפילו לשוחח איתי. ביום שיש הוא אמור לחזור ואני חוששת. אנא אימרו לי מה לעשות. satin

 

[חיפוש ית]

לא ממש עצה אבל...

לדעתי זה לא שהילד לא רוצה אותך. הוא פשוט רוצה את אבא, אבל לא ממש יודע להביע את זה.... הצורך שלו באבא, לא בא על חשבון אהבתו אליך..את אתו כול הזמן, האבא קצת פחות והוא מבין שכשהוא חוזר הביתה יקח זמן עד שהוא שוב יפגש עם האבא. גם אני עברתי שלב כזה עם האפרוח, עד שהוא התרגל והבין שאבא יחזור שוב בעוד כמה ימים.

 

[העקשנית]

סטין שלום.../images/Emo42.gif

מה שקורה לילד לא קשור אלייך. זה קשור אליו, אל תחושותיו, הוא כנראה זקוק מאד לאביו, טוב לו אצלו, וכנראה שהוא פוחד לאבד אותו כל פעם מחדש. קשה לו הפרידה מאבא וזה לא קשור אלייך. כדאי לחשוב על דרכים טובות איך לרכך את המעבר ממנו חזרה אלייך. לכך דרוש שיתוף פעולה מלא עם האבא. בגיל הזה לדעתי הם לא ניתנים להסתה. הם חשים הכל לבד, והם עובדים בעיקר לפי הרגש. לדעתי לא רוצה את אמא פירושו-רוצה להשאר עוד עם אבא. יש לו ודאי חסכים, ושוב-חרדת נטישה מאבא. את עבורו דמות בטוחה. בנוסף-הוא בן. אולי גם לכך יש קשר. לדעתי מה שזה מראה שטוב לו עם אבא. מצד שני-את בטוחה לגמרי שבאמת טוב לו שם? בואי נניח שלא טוב לו, ואז הוא כועס עליך שנטשת אותו והשארת אותו שם? ואם לא-אז אולי הוא כועס עליך בכל מקרה, כי כשאת לא איתו, מבחינתו זאת נטישה. לא יודעת. מישמש על הבוקר..... בחרי מה מתאים לך....

 

[רוממה רבע הורית]

ואני רוצה להראות צד נוסף

אולי, אולי בכלל האבא עושה לילד שטיפת מוח כנגד האמא? אולי האבא כן מממש את איומיו? לדעתי את צריכה בעדינות לדובב את הילד ולברר מה קורה שם בשבתות כשהוא עם האבא שלו.

 

[חגית אמא של אלה]

מצטרפת לדעתה של רוממה !

אני הייתי מתייעצת עם פסיכולוג איך ניתן לדובב את הילד ולהבין מה קורה שם. יש לי הרגשה לא טובה, לאור הרקע המקדים והקיצוניות בהתנהגות של הילד. יש פורומים בהם ניתן להתייעץ עם פסיכולוגים או יועצים חינוכיים. אנא עדכני אותנו!!

 

[חגית אמא של אלה]

אויייששש ../images/Emo5.gif סליחה על הכפילות...

 

[א ו ר י ג מ י]

גם את זה עברנו.

לפעמים ילד מבטא כך את כאביו ואת חרדותיו בפני פרידה מהורה אחד לטובת ההורה השני. אם הוא יראה שהוא פוגע כך בהורה, הוא בקלות מסוגל לפתח רגשי אשמה - ורגשי אשמה הם הבנזונה הגדול: קשה לאתר אותם ואת מקורם בגיל מאוחר יותר. זה לא כמו תחושת קרבן, למשל, שאפשר לאתר ולעבוד עליה גם בגיל מאוחר. מה אני עשיתי? מה לדעתי הכי נכון לעשות? לתת עוד יותר חום לילד, ברגע כזה ולקבל אותו באהבה. זה הרגע בו הוא הכי צריך את זה. זה בסדר, אתה הילד שלי ואני אוהבת אותך מה שלא תעשה.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

נשמע מדאיג ומחייב, לדעתי בדיקה.

רוממה וחגית הציעו לך לדובב את הילד אבל את מעורבת רגשית ולכן, כדאי אולי לתת למישהו ניטראלי יותר לעשות את העבודה. אם יש לך מישהו/י עם גישה טובה לילדים, חברה, אפילו נער/ה, שישבו לשחק איתו (במשפחה, למשל - חילופי תפקידים, לתת לו לשחק את אבא) ואת - צפי במה שקורה, הקשיבי למילים, לטון ועוד. משחק כזה, מאפשר לך ללמוד המון על עולמו של הילד. אולי גם את יכולה לשחק איתו - תנסי! רק שימי לב לתקוות הכמוסות שלך: שיאהב/יעדיף אותך על פני אבא שלו, שיהיה לך קל יותר לדעת ש"אבא שלו אשם", הפחד לאבד אותו. חשוב שיהיה לו המרחב להוציא הכל. הם מתוחכמים הזעטוטים הללו, הם יודעים לומר לנו את מה שאנחנו רוצות לשמוע

את תמיד יכולה לבחור לקחת אותו לריפוי באומנות, או אם את מוצאת מישהו שעובד עם ריפוי במשחק (ארגז חול) - הם מיומנים באיסוף מידע. אנחנו איתך

עדכני אותנו כדי שנוכל לתמוך בך. אני מקווה שזה "רק" הקושי שלו להיפרד מאביו. אגב, אם הוא מרשה לעצמו לומר לך שהוא לא רוצה אותך, שהוא מעדיף את אביו ובהנחה שאביו לא מסית אותו, זה סימן טוב - סימן שהוא חש ביטחון באהבתך זה סימן שהוא לא מפחד שאהבתך תילקח ממנו בגלל שהוא לא עומד בציפיות. אז, לא הכל רע

 

[נירה ב]

תסמונת הניכור ההורי

על פי הסיפור שלך נראה לי כי מדובר בתסמונת הניכור ההורי. לאחרונה עלתה שמה גם בחדשות בהקשר של החלטת השופט להוצאת הילד מהבית לאור העובדה כי הנו סובל מתסמונת הניכור ההורי . מדובר בתסמונת בה אחד ההורים מסית את הילד כנגד הצד השני- דהיינו כנגד ההורה השני.רצוי מאוד לטפל בתסמונת כמה שיותר מוקדם לפני שהילד יפנים תמונה מעוותת על ההורה השני. לפיכך ממליצה לך מאוד לפנות לאנשי מקצוע לשם קבלת סיוע -עובדים סוציאליים או פסיכולוגים אשר מכירים ומודעים לתסמונת זו.

 

[נירה ב]

סליחה על כמות ההודעות...

אני מצטערת, היתה תקלה באינטרנט. אם כבר כתבתי רציתי לציין בפנייך כי אני אשת מקצוע- עובדת סוציאלית המכירה את הנושא ,הסמפטומים,והצורך החיוני בקבלת סיוע מקצועי.

 

[רק אביגיל]

נירה ו - satin

דבר ראשון ברוכות המצטרפות

נראה לי קצת קשה לקבוע תסמונת שכזו שהיא דבר מאוד קשה וכואב בפני עצמו , לאחר כמה משפטים בהודעה כאן בפורום. לכן הייתי נזהרת קצת עם הכרזה שכזו. אבל אין ספק שסיטואציה כמו שתוארה מחייבת לפחות מעקב ובדיקה , אם היא חד פעמים או תופעה מתמשכת. ייעוץ להורים פרודים עם אנשי מקצוע בתחומם , בכל מקרה , יכול רק להועיל ולהקל על חששות למיניהם וגם הדרכה במצבים שונים להתמודדות עם בעיות שנוצרות בין כל הנפשות המעורבות (הורים וילדים). שוב אני חוזרת על מה שאני חושבת , שממש עצוב שילדים , ולא משנה גילם , מוכנסים ע"י הוריהם לסיטואצית הפרידה של ההורים והם הסובלים העקריים. בהיותם כלי משחק בין הורה אחד לשני. ובאמת יש למצוא כל דרך לעשות שזה לא יהיה כך. מצד שני יש לבדוק שאכן זה העניין ולא משו שנובע מפחדים ורגשות טבעיים של הילד (בהתאם לגילו ) שבזה יש לטפל בדרכים אחרות ואנשי מקצוע שונים. סאטין , את צריכה לנסות ולבדוק גם , אם חוץ מהאב יש עוד אנשים ממשפחתו שם , שיכולים להשפיע על הילד בלי שהאב יהיה מודע לכך? האם הוא לבד איתו? וכן , מה קורה כשהילד נשאר במקום אחר שאיננו אצל האב , כמו משפחה שלך או מטפלת/גן? מה קורה אז כשהוא שם לבד אצלם או כשאתם נפגשים בחזרה? האם יש תופעות דומות?

 

[א ו ר י ג מ י]

או קיי, מאיפה אני בא

בגירושים שלי היתה פאזה ארוכה ולא מוצלחת, ואחד השיאים היה הסיפור עם הכסא של הילדה. כשיצאתי מהבית, לקחתי איתי, פרט לחפצים אישיים, מזרון, קרש גיהוץ ותו לא. ממש מה שהיה דחוף לי לאותו ערב, וליום העבודה שלמחרת. ההסכם היה כמו אצל כולם, מה שמלפני החתונה נשאר אצל כל אחד, מה שנקנה לאחריה מתחלק שווה בשווה - אבל זה נראה לי אידיוטי לקחת את הספה מהסלון, או את המקרר או את הארון מחדר השינה. יותר ממטלטלין לא היה לנו כלום. עד מהרה קיבלתי על הראש מביתי, אז בת שנתיים וחצי, על איך לקחתי לאמא את הקרש גיהוץ... נו טוב, ילדים חוזרים על מה שהם שומעים. טוב שאת החוט המאריך לא לקחתי. אחרי כמה זמן, באחת הפעמים שבאתי לקחת את ביתי ע"פ הסכם ההתראויות המתועב שנכפה על גברים, הבחנתי שהכסא של ביתי איננו שם. זה היה אחד מאותם שילובים של כסא+שולחן, שכשמרכיבים אותם זה על זה מתקבל כסא גבוה של תינוקות, אבל הוא היא משהו יפה (ויקר) במיוחד, שסחבתי מ-Mothercare בלונדון - וגם כבד כזה, מעץ מלא. מבצע לא קל זה היה. שאלתי את האקסית איפה הכסא, והיא ענתה שהוא אצל אימה. אמרתי שזה לא מקובל עלי: לא לקחתי אותו אלי משום שרציתי שישאר בבית, אבל לסבתא? לי אין כסא לילדה אצלי, והסבתא יכולה לקנות בעצמה כסא. התחלתי לאסוף אז רהיטים לביתי לאט לאט מחברים, בתקופה שמאוד לא היתה קלה עבורי משום בחינה, ופה החלטתי לראשונה לא לוותר. נסעתי מאוחר יותר לסבתא לאסוף את הכסא, ובחוץ חיכתה לי מקהלה צורחת של הסבתא, האמא - והנכדה - כן, ביתי, פעוטתי ובבת עיני, עמדה שם וצרחה לי, "אבא חרא!" אני פשוט לקחתי את הכסא שהסבתא הוציאה בסופו של דבר אל החצר ונסעתי הביתה. מבוגרים עושים את זה לילדים; זה לא חדש. אומרים להם ומדיחים אותם ומסיתים אותם ומפתים אותם בעורמה, במסרים גלויים - וגרוע מזה, במסרים סמויים. לא התחשבנתי על זה עם ביתי, מיותר לומר. הביקור הבא והבאים אחריו התנהלו כרגיל, והשתוללנו וצחקנו ונסענו באופנים וסיפרנו סיפורים ושרנו שירים איומים שהמצאנו והתנשקנו ואכלנו והשתטינו כאילו כלום. מעולם לא ראיתי שום סימן ליום שבו היא צעקה לי ככה, אבל אני יודע שזה לא נמחק. נשכח, אולי, הודחק, הוסתר - אבל זה באיזה שהוא מקום, מגדל תחושות אשמה כמו חלודה על ברזל ויום אחד זה ייצא, מאן שהוא, באיזה שהוא אופן בלתי צפוי, ללא שליטה ובלי שאף אחד בעולם יידע מאין זה בא. הכסא והשולחן הקטנים האלה עוד עומדים אצלי בסלון, ומשמשים כמין שולחן עזר קטן כזה. שנינו אוהבים אותו מאוד. לפני שבועיים ביקשה ממני ביתי, כיום בת 11, לספר לה שוב איזה שהוא סיפור מצחיק שהיא אוהבת שקשור בכסא הזה, איך יום אחד, כשהיתה כבר גדולה, בת 4 או 5, ביקשה שארכיב אותו שוב כמו כסא לתינוקות, והיא ישבה למעלה ואכלה פירה תפ"א וכששבעה, החלה שוב להטיח כפות פירה אל הרצפה, כמו שנהגה לעשות כתינוקת, ואני צרחתי אוי ואיי וויי והיא התפוצצה מצחוק. והשיחה והסיפורים המשיכו וקלחו, כדרכם של סיפורים, וזו היתה הזדמנות פז להעלות את הסיפור של היום בו באתי לקחת את הכסא וכולן צרחו עלי. עשיתי חיקויים וצחקנו ביחד וסיפרתי לה שגם היא צרחה עלי בקולה הדקיק (בלי לצטט מה בדיוק אמרה - לא מצאתי טעם בכך), והשחלתי לתוך זה איך שלא נפגעתי באותו היום, ואיך שהיא בסך הכל התלהבה לחקות את הגדולים, ושזה היה מצחיק יותר מכל דבר אחר, ושלא כעסתי וכל הג´אז הזה. אין לי מושג אם היא באמת לא זוכרת את זה באופן מודע או שהיא סתם הכחישה, וזה לא נורא חשוב. וזהו. לא נראה לי שיהיה צורך להעלות את זה שוב. את משפט המפתח - שלא נפגעתי ואני לא כועס - הצלחתי לשרבב לתוך קונטקסט מתאים, בלי הרבה דרמות, ואני מקווה שבזה עשינו סדר בבית. ואם לא - אז גם היא תלך יום אחד לסדנאות ועבודה אישית ותוציא את הג´יפה ותרביץ לרצפה ותצרח ותקלל ותבכה כמו אביה לפניה, ותסלח ותתפייס ותתנשק עם מי שצריך ותזוז הלאה...

 

[חגית אמא של אלה]

אוריגמי- כייף לקרוא אותך !! ../images/Emo13.gif

 

[א ו ר י ג מ י]

../images/Emo135.gif (ומקווה שעזרתי במשו למישי)