אפשר לקטר פה קצת?
לפני שנה בערך עברנו לגור בצפון - ישוב קהילתי, נוף גלילי. נשמע חלום. באמת חלום, אבל לא בדיוק החלום שלי. יותר החלום של בעלי. אני בסך הכל נהנית פה, אבל אני עדיין מעדיפה את מרכז הארץ ואת העיר. כששני נולדה גרנו ברמת גן. אחרי חודשיים פגיה היא הגיעה הביתה. האמת לא הייתי זקוקה ליותר מדי עזרה, אבל אמא שלי באה אלי 3 פעמים בשבוע אחה"צ ואפשרה לי קצת לנוח (ובהמשך ללכת לחוג התעמלות). עכשיו קשה לי. אני בהחלט זקוקה לעזרה. גיא בן שבועיים יונק, כמובן שלא ישן בלילות. שני כמעט בת 3 בגיל המרד המעצבן הזה. עם שניהם ביחד ממש קשה לי (מזל שזה רק אחה"צ). ההורים של ניר גרים פה, אבל חמות זה לא אמא. אני לא אוהבת ששני נמצאת שם הרבה. הם לא מוכנים לבוא לכאן כדי לעזור. הם מעדיפים אצלם בבית. ואני ממש לא אוהבת את זה. הם גם מקלקלים לי את הילדה. כל פעם אני מצטערת אחרי שאני שולחת אותה אליהם. עכשיו ניר (בעלי) התקשר וספר לי שהחודש הוא יצטרך לעבוד מטורף, כי יש משהו שהוא חייב לסיים עד תחילת אוגוסט. הוא כל הזמן אמר לי - "אל תדאגי, אני אעזור לך..." . אז הנה גם העזרה הזו הלכה לה. ואני עדיין לא חזרתי לעצמי משום בחינה. אני די מסומרטטת. אין לי יותר מדי אנרגיות. כל דבר מעייף אותי כאילו רצתי מרתון לפחות. הא, ויש כאן עוד איזה שתיים שילדו לאחרונה, והן נראות מבסוטיות מהחיים. הכל קל להן. מן סופר - וומניות כאלה. אז במקום "צרת רבים - חצי נחמה", אני מרגישה עוד יותר רע.
לפני שנה בערך עברנו לגור בצפון - ישוב קהילתי, נוף גלילי. נשמע חלום. באמת חלום, אבל לא בדיוק החלום שלי. יותר החלום של בעלי. אני בסך הכל נהנית פה, אבל אני עדיין מעדיפה את מרכז הארץ ואת העיר. כששני נולדה גרנו ברמת גן. אחרי חודשיים פגיה היא הגיעה הביתה. האמת לא הייתי זקוקה ליותר מדי עזרה, אבל אמא שלי באה אלי 3 פעמים בשבוע אחה"צ ואפשרה לי קצת לנוח (ובהמשך ללכת לחוג התעמלות). עכשיו קשה לי. אני בהחלט זקוקה לעזרה. גיא בן שבועיים יונק, כמובן שלא ישן בלילות. שני כמעט בת 3 בגיל המרד המעצבן הזה. עם שניהם ביחד ממש קשה לי (מזל שזה רק אחה"צ). ההורים של ניר גרים פה, אבל חמות זה לא אמא. אני לא אוהבת ששני נמצאת שם הרבה. הם לא מוכנים לבוא לכאן כדי לעזור. הם מעדיפים אצלם בבית. ואני ממש לא אוהבת את זה. הם גם מקלקלים לי את הילדה. כל פעם אני מצטערת אחרי שאני שולחת אותה אליהם. עכשיו ניר (בעלי) התקשר וספר לי שהחודש הוא יצטרך לעבוד מטורף, כי יש משהו שהוא חייב לסיים עד תחילת אוגוסט. הוא כל הזמן אמר לי - "אל תדאגי, אני אעזור לך..." . אז הנה גם העזרה הזו הלכה לה. ואני עדיין לא חזרתי לעצמי משום בחינה. אני די מסומרטטת. אין לי יותר מדי אנרגיות. כל דבר מעייף אותי כאילו רצתי מרתון לפחות. הא, ויש כאן עוד איזה שתיים שילדו לאחרונה, והן נראות מבסוטיות מהחיים. הכל קל להן. מן סופר - וומניות כאלה. אז במקום "צרת רבים - חצי נחמה", אני מרגישה עוד יותר רע.
