אפשר לקטר קצת?

[fialka3]

אפשר לקטר קצת?

שלום לכולן. אני אזכיר שאני בהריון תאומים שבוע 31+. מהיום יצאתי לחופשת מחלה כי נהיה כבר קשה מדי לעבוד. אתמול בערב הלכתי לסופר להביא למשהו קטן ונפלתי ברחוב. לא משהו רציני, סתם נתקלתי במשהו ונפלתי עקב חוסר שיווי משקל - בטן כבר ממש גדולה. לא קיבלתי מכה בבטן, אני מרגישה את העוברים כרגיל, אז נראה שהכל בסדר. בפעם הזאת. מפחיד אותי שאם יקרה לי משהו בבית - ברחוב אני מניחה שמישהו בסופו של דבר יזמין מד''א - אף אחד אפילו לא ידע על זה ולא יוכל לעזור. קרה לכן משהו כזה? איך התמודדתן?

 

[אד י]

לקראת סוף ההריון

קבעתי עם אמא שלי שאנחנו מדברות כל בוקר וכל ערב.
ככה שאם לא התקשרתי היא תדע שמשהו קרה.
כמו כן, הקפדתי שהטלפון יהיה כל הזמן עליי, גם בבית וגם בלילה.
&nbsp
וגם, מכיוון שאת יודעת ששיווי המשקל שלך בעייתי, את צריכה להיות הרבה יותר זהירה וקשובה לעצמך כשאת בתנועה.
&nbsp

 

[אמאנחל]

 

[fialka3]

תודה

אמא שלי תבוא לארץ בשבוע הבא אז יהיה לי טיפה יותר קל אני מקווה
זו פעם ראשונה שנפלתי בהריון הזה, אז עכשיו אני אדע שצריך להיזהר

 

[a morph]

תרגישי טוב!

חבל שאת גרה כל כך רחוק.

 

[fialka3]

תודה

מה איתך? איך עברה המסת סוכר 100?

 

[a morph]

הרופא ויתר לי

יצא לי ערך גבולי בהעמסה של 50 אבל אין לי שום סימנים מחשידים אחרים לסוכרת וסוכר בצום תמיד נמוך, וגם הסגרתי בפניו את האחות שלא נתנה לי לחכות שעה לפני הבדיקה ולקחה לי דם אחרי 50 דקות גג.

החלטנו שלא נעשה בינתיים העמסה מלאה אלא אם כן פתאום יתגלו סימנים מחשידים לסוכרת.
אני כמובן שומרת על עצמי מבחינה תזונתית ליתר בטחון.

 

[מרגנית2]

כן קרה לי...

זה באמת מפחיד. אני החלקתי במדרגות כשהייתי בהריון.. ונגרם נזק לברך - אחר כך את סוף ההריון ביליתי במיטה.. כי היו לי כאבים קשים.

מזל שלא נפלת על הבטן. האם יש לך נעליים טובות? סנדלים זה עוזר לחוסר יציבות..
האם הלכת לרופא?
האם יש לך אפשרות אולי לגור עם ההורים? או אחים? רק לחודש חודשיים הקרובים?
יש גם כפתור מצוקה ששמים על היד כמו שעון. למקרה שאת נופלת בבית לבד.
זה כרוך במנוי לחברה שנותנת שירות רופא עד הבית.

שיעבור לך בקלות ובבריאות..

 

[fialka3]

תודה

זו הייתה נפילה לא רצינית, קיבלתי מכה קלה ברגליים, אבל לא משהו רציני, לא כואב לי כלום ואין סיבה ללכת להיבדק לדעתי
לגבי לעבור לגור עם משפחה - נכון להרגע הורים שלי לא בארץ - אמא תבוא להיות איתי בשבוע הבא ואני בת יחידה, אז כרגע אין אפשרות כזאת
לגבי נעליים את צוקדת - הייתי עם שמלה ונעליים לא ממש מתיאמות לאישה בהריון מתקדם. יום-יומי אני עם אחרות בדרך כלל, אבל כבר יש לי בעיה עם בגדי הריון בגלל שזה תאומים - מכנסיים הכי גדולות שיש לי כבר בקשי עולים עליי...

 

[jiminit2]

מוכר

תשמרי על עצמך

הריון תאומים הוא הריון "גדול" בהרבה מובנים... שיווי המשקל מופר מאוד בקלות וזה הריון שמועד לנפילות. אני מכירה היכרות אישית כמה מקרים כאלו של נפילות שבמזל נגמרו בשלום. אישית עברתי מהר מאוד לנעלי נוחות טובות ששימשו אותי כמעט כל ההריון וירדתי מסנדלים לא יציבות ובוודאי מנעלי עקב (שעד היום לא חזרתי אליהם....) . מעבר לזה יש הרבה פחדים בהריון. אני חושבת שזה זמן טוב בשבילך לחזק קשרים עם חבורת שנמצאות באיזור, שכנות בבניין ואמהות לעתיד מהסביבה). אני מקווה שאת דואגת לעצמך גם לעזרה פיזית אחרי הלידה כי התקופה הראשונה מאוד מאוד קשה.

 

[שמש שלנו]

ג'ימינייי

מדהים איך כל פעם שאני עונה למישהי שחווה את הלבטים והחששות שלי אני נזכרת בך שענית לי בתקופתו

ורואה שאת עדיין ממשיכה בזה.
אני חושבת שאם יכולתי להמחיש למי שעומדת ללדת תאומים את גודל העזרה שהיא תצטרך אחרי הלידה הייתי מרגישה שאני נותנת את הטיפ הטוב ביותר, כי אני לא נערכתי בשום צורה לדרמה הגדוהל הזו ונראה שצריך להיות שם כדי להבין.

עד היום אני אכולת רגשי אשם שלא התארגני כלכלית טכנית, לוגיסטית לכך שיהיו איתי מספיק אנשים ברוטציות אחרי הלידה.

 

[jiminit2]

אין סיבה לרגשי אשמה

אנחנו מי שאנחנו ולא ממש משתנות באופי גם אם הופכות לאמהות. בבסיס שלי אני מאוד מאוד מאורגנת, לא ספונטנית, צריכה מסגרת ולו"ז ושליטה על החיים. כדי להפוך לאמא לתאומים ולא לטבוע בשינוי המטורף הזה - הייתי זקוקה לכמה שיותר שליטה על מה שעומד להתרחש ומבחינתי שליטה היתה התארגנות מראש על הכללללל . כל מה שהעלתי על דעתי בכל מקרה... ואל תשכחי שאצלי במשפחה תאומים זה דבר מאוד נפוץ. יש יותר תאומים מאשר ילדים ב"בודדת" ...כך שידעתי בהחלט לקראת מה אני הולכת (לדעת ולהבין זה שני דברים שונים..). בזמנו כשהצעתי לך לדאוג לעזרה התרשמתי שאת יותר חופשיה באופי, יותר גמישה.. קרוב לוודאי שזה מה שהוביל אותך וזה בסדר גמור

אי אפשר להפוך פתאום למישהו אחר רק בגלל שאדם זר אומר לך לעשות משהו. ואם זה עוזר - חצי השנה הראשונה זכורה לי כמפץ אחד ענק של בלבול ועייפות וחוסר הבנה איך העולם ממשיך להתנהל כרגיל אצל אחרים.. וזה עם עזרה ! אני באמת לא חושבת שאמהות לתאומים היא הנאה אחת מדהימה מרגע הלידה. לוקח זמן עד שמתגברים על הלוגיסטיקה, עד שלומדים את הילדים , עד שמתרגלים ובונים את החיים שלנו מחדש..
ואגב, בשנה הראשונה לחיי הילדים שלי היתה פה כותבת בשם *נינה* שלה שתי בנות. הן היו אז בנות חמש ואני זוכרת שכתבה בהמשך על העליה לכיתה אלף, על העומס בלימודים וכו'. זה היה נראה לי אז כל כך רחוק

היום אני ממש שם.
היא היתה נקודת האור שלי ומקור לעידוד בחודשים הראשונים ואני מנסה להמשיך את זה היום לאמהות חדשות כי זוכרת את התחושות היטב. וכל מה שאני כותבת, נכתב כבר לפני....