אפשר לשחרר אצבעות.

[רומי המקורית]

../images/Emo10.gif כמה עצוב. ../images/Emo14.gif

מרבי וערן - אין הרבה מה לומר - מחבקים אותכם חיבוק גדול להמשך מוצלח יותר. זה פשוט מדהים איך אנחנו כבר מכירות כל כך טוב את הגוף שלנו - עוד לפני שהוא נותן אותותיו.דבר נוסף מדהים פה בפורום הנפלא שלנו הוא המעבר בין שמחה על הריון של אחת ה"אחיות" שלנו לבין האי-הריון של "אחות" אחרת. מתוקים - תהיו חזקים!!!!!!!

 

[יונית החיננית @]

אוי מירבי שלא תידעי עוד כאב כזה ! ../images/Emo7.gif

אין מילים להגיד ולנחם ... רק לחזק ולאמר שאולי הפעם הבאה תיהיה טובה ומוצלחת יותר מקודמתה א-מ-ן

יונית החיננית +חיבוקים

 

[סוכריה על מקל]

עצוב ../images/Emo7.gif

מרב, כל-כך אני מצטערת איתכם... אי אפשר לא לפתח ציפיות אחרי שמשקיעים כ"כ הרבה מאמץ בדבר כ"כ חשוב. זה לא אנושי! ולא, זה לא כשלון, זה עוד צעד בדרך שאנחנו לא יודעים מתי תסתיים, אבל אנחנו יודעים מה יהיה בסופה. מאחלת לכם שהדבר הטוב מדי יתגשם במהרה ויעיר אתכם כל לילה...

 

[יפעתי&]

מרב ../images/Emo7.gif כל כך כואב... ../images/Emo24.gif

שולחת לך מכאן המון המון חיבוקים ויודעת שזה לא ממש מעודד אבל בשעות הקשות האלו שיהיה משהו קטן שיחמם את ה

ואל תראי את זה ככשלון שלך, זה עוד יצליח, צריך רק להיות אופטימית, אז תבכי היום תוציאי הכל ומחר צריך להמשיך לחתור כי באופק מחכה לך איש אחד קטן... ומחודש לחודש הוא מתקרב והלוואי שבחודש הבא הוא כבר יהיה אצלך שם בפנים...

ועוד

 

[נילה אוהבת]

מרב מתוקה - עצוב לי איתך

הנה ההודעה המרגשת של דנדשה, כל-כך מתאים לפתוח כך את השנה, ולנו אין ברירה אלא לחכות, רק עוד קצת. ברור שזאת השנה של כולנו. חיבוק אוהבת במיוחד מתוקה

נילה

 

[רוני@30]

מרב - כמה חבל, מאכזב ומיותר...

אני מחזקת אותך מרחוק ומקווה שאחרי עוד מאמץ קטן יגיע שלב האושר הגדול. רוני

 

[פנינה ו]

מרב יקרה

מצטערת כל כך, אבל כמו שאת יודעת וכמה שזה נשמע בנאלי חייבים להמשיך ולהיות אופטימיים גם אנחנו נהיה הורים וזה קרוב מאוד אסור לנו להתייאש מחבקת מרחוק פנינה

 

[TWEETY =^.^= 3]

אופפפ ../images/Emo7.gif מירבי,

אוי יוי יוי כמה שאני איתך ברגע זה קבלי

גדול וחם והמון המון אהבה

 

[love joy]

עצוב לשמוע ../images/Emo7.gif

מרב העצבות שלך מובנת ואני מאמינה שאיבדת משהו שכן היה שלך, ולכן מותר לבכות ולהישבר. המחשבה במשך שבועיים שיש לך תינוק קטן בבטן הייתה מאוד אמיתית ומאוד מוחשית גם אם אין לך גושפנקה של בטא! ולכן ה"אבדה" ובעקבותיה העצבות מאוד מובנת. לכן מותר לבכות ולהתפרק לרסיסים וכשהכוח חוזר, קמים וממשיכים הלאה בכל דרך הנראית לך מתאימה לאותו הרגע. מחבקת אותך חזק חזק

LOVE JOY

 

[אמא של ירין]

עידוד

מרב, לפעמים אנחנו לא קולטים כמה כוחות יש לנו להמשיך למען מטרה כל כך נישגבת , וזה שווה ושוכחים אחר כך את האכזבות רק צריך ליפול ,להתפרק לבכות ולמחרת לקום בבוקר ולהמשיך במלחמה , כי זאת ממש מלחמה , וכל הזמן לחשוב : בסוף יהיה לי ילד. בהצלחה