אוהו, אני מריח פה מזימה מעניינת במיוחד.
יש שיטות שבהן משתמשים במרכיבים ויראליים למתן חומרים בגוף. הנה למשל: http://biopharminternational.findpharma.com/biopharm/Vaccine+Manufacturing+Articles/Virosomes-A-Novel-Strategy-for-Drug-Delivery-and-T/ArticleStandard/Article/detail/703605 אבל משהו כמו שאתה מתאר הוא אפילו יותר מורכב.בתור התחלה, להכניס וירוס בודד זה לא יעיל, כי חלקיק וירוס בודד הוא מאד קטן ואין בתוכו כמעט מקום. היתרון של וירוסים הוא שהם יכולים להתרבות באופן עצמאי בגוף, אבל זה אומר שאתה תצטרך להדביק את החיה שלך בוירוס ולחכות שהוא יתרבה מספיק - ואז, איכשהו, להפנות את כל הוירוסים החוצה מהתאים שאותם הם מדביקים ולתוך זרם הדם, ואז לגרום להם - איכשהו- לשחרר את האנדורפינים. העיה הבאה שלך היא איך לעזאזל מכניסים אנדורפינים לתוך וירוס. אני מניח שזה אפשרי בצורה זו או אחרת, אבל וירוסים הם לא יצרני אנדורפינים באופן טבעי (אין להם שימוש לאנדורפינים), ולגרום להם באופן מלאכותי לעשות דבר כזה יהיה סיוט לא קטן מבחינה טכנית. אם אתה מחפש מנגנון לשחרור מבוקר של חומר בגוף בשליטה מרחוק, עדיף לשקול חיידקים, אבל עדיף לא להתעסק עם אורגניזמים בכלל אלא לעבדו על בסיס מערכות מלאכותיות לשחרור מבוקר של חומרים בגוף. קיימים דברים כאלה בעולם, כך שלא יהיה צורך להמציא את הגלגל, אלא רק להנדס פנימה את האלמנט של השליטה מרחוק. איך תעשה את זה אני כבר לא יודע, בעיקר כי אתה צריך להגדיר מה זה "שליטה מרחוק". כמה רחוק ואיזה סוג שליטה? סיגנל אלקטרוני? פיזי? סביבתי? פסיכולוגי?
