אפשר לשתף אתכם במשהו?
זה קצת אוף-טופיק, אבל אני חייבת לכתוב. אין לי כל כך עם מי לדבר. רק יונה לבנה שמעה את סיפוריי ולדעתי גם לא את כולם. משום מה, כל חברותיי עסוקות בבעיות שלהן בזמן האחרון. אני מרגישה כמו עובדת סוציאלית קצת אבל אני לא מתלוננת. אני מאוד אוהבת לעזור רק שיש לי שלושה עניינים שמשום מה כולם גם שייכים לבריאות, ופתאום אין לי את מי לשתף כי אני על תקן הכותל בדרך כלל וכשלמישהו יש בעיה כל כך גדולה, כמו חברות שלי, אני לא יכולה להחזיר ולהעיק בבעיה משלי. לאחרונה אני ישנה זוועה. מוצפת חלומות שבהם אני רבה עם כל העולם. אני קמה בבוקר כמו אחרי מסע כומתה בצנחנים. אחרי שרבתי כל הלילה עם ההורים שלי ועם הילדים שלי ועם אנשים שאין להם פנים ודמות בחלום. אבא שלי עובר בדיקות מאוד מקיפות כבר כשבועיים. הוא מרגיש רע כבר חודש. יש לו חום נמוך כל הזמן ושקיעת דם גבוהה. עדיין לא מצאו מהיכן זה אבל השבוע הוא ישלים את הבדיקות ואז נראה מה הסיפור. הסיכויים רבים שזה בא מאזור המעי. אני בחרדה נוראה, שלא לדבר על זה שאמא שלי בהתמוטטות ומציפה אותי בטלפונים בוכיים כל היום. גם אחותי ושני אחיי בתמונה, אבל אני יותר מעורבת מכולם. במקביל, אני צריכה לעבור בתוך חודש את הניתוח ברחם. אני פוחדת מזה פחד מוות. ביום ג' יש לי פגישה בבית חולים עם שני הרופאים שיבצעו את זה, ואני צריכה לקבל זריקה הורמונלית וגם זה מלחיץ אותי. החדשה השלישית היא שקטנצ'יק צריך לעבור ניתוח קשה ברגל באזור חנוכה, פורים. אנחנו צריכים לקבל תאריך מדויק מהפרופסור השבוע. השיקום יהיה ארוך. הוא יהיה שישה שבועות בכיסא גלגלים אחרי הניתוח, ואחר כך חודש בגבס עם קביים. כל זה חייב להעשות השנה, כי בשנה שלאחר מכן הוא יילך לכיתה א'. אין לי מושג אם נוכל בכלל לקחת אותו לגן בתקופה הזו, למרות שאני שואפת שכן, לפחות לכמה שעות. מיותר לציין שאני אוריד את מינון העבודה שלי בחודשיים וחצי שלאחר הניתוח, ואטפל בו צמוד. הכול יושב לי כמו אבן בחזה. אין לי מושג מה מצפה לנו עם אבא שלי. אני בחרדה נוראה שזה הולך להיות תחילתו של סיפור מחורבן. ואני חייבת להבריא מהר עם העניין ההוא ברחם, כי כולם צריכים אותי ואני לא יכולה להרשות לעצמי להתפנק עם זה בכלל. זהו. סליחה ששפכתי ואין לזה שום קשר למשפחות מורכבות, אני יודעת, אבל הייתי חייבת לכתוב את זה באיזה מקום. תודה שקראתם עד כאן, שבת שלווה לכולם,
זה קצת אוף-טופיק, אבל אני חייבת לכתוב. אין לי כל כך עם מי לדבר. רק יונה לבנה שמעה את סיפוריי ולדעתי גם לא את כולם. משום מה, כל חברותיי עסוקות בבעיות שלהן בזמן האחרון. אני מרגישה כמו עובדת סוציאלית קצת אבל אני לא מתלוננת. אני מאוד אוהבת לעזור רק שיש לי שלושה עניינים שמשום מה כולם גם שייכים לבריאות, ופתאום אין לי את מי לשתף כי אני על תקן הכותל בדרך כלל וכשלמישהו יש בעיה כל כך גדולה, כמו חברות שלי, אני לא יכולה להחזיר ולהעיק בבעיה משלי. לאחרונה אני ישנה זוועה. מוצפת חלומות שבהם אני רבה עם כל העולם. אני קמה בבוקר כמו אחרי מסע כומתה בצנחנים. אחרי שרבתי כל הלילה עם ההורים שלי ועם הילדים שלי ועם אנשים שאין להם פנים ודמות בחלום. אבא שלי עובר בדיקות מאוד מקיפות כבר כשבועיים. הוא מרגיש רע כבר חודש. יש לו חום נמוך כל הזמן ושקיעת דם גבוהה. עדיין לא מצאו מהיכן זה אבל השבוע הוא ישלים את הבדיקות ואז נראה מה הסיפור. הסיכויים רבים שזה בא מאזור המעי. אני בחרדה נוראה, שלא לדבר על זה שאמא שלי בהתמוטטות ומציפה אותי בטלפונים בוכיים כל היום. גם אחותי ושני אחיי בתמונה, אבל אני יותר מעורבת מכולם. במקביל, אני צריכה לעבור בתוך חודש את הניתוח ברחם. אני פוחדת מזה פחד מוות. ביום ג' יש לי פגישה בבית חולים עם שני הרופאים שיבצעו את זה, ואני צריכה לקבל זריקה הורמונלית וגם זה מלחיץ אותי. החדשה השלישית היא שקטנצ'יק צריך לעבור ניתוח קשה ברגל באזור חנוכה, פורים. אנחנו צריכים לקבל תאריך מדויק מהפרופסור השבוע. השיקום יהיה ארוך. הוא יהיה שישה שבועות בכיסא גלגלים אחרי הניתוח, ואחר כך חודש בגבס עם קביים. כל זה חייב להעשות השנה, כי בשנה שלאחר מכן הוא יילך לכיתה א'. אין לי מושג אם נוכל בכלל לקחת אותו לגן בתקופה הזו, למרות שאני שואפת שכן, לפחות לכמה שעות. מיותר לציין שאני אוריד את מינון העבודה שלי בחודשיים וחצי שלאחר הניתוח, ואטפל בו צמוד. הכול יושב לי כמו אבן בחזה. אין לי מושג מה מצפה לנו עם אבא שלי. אני בחרדה נוראה שזה הולך להיות תחילתו של סיפור מחורבן. ואני חייבת להבריא מהר עם העניין ההוא ברחם, כי כולם צריכים אותי ואני לא יכולה להרשות לעצמי להתפנק עם זה בכלל. זהו. סליחה ששפכתי ואין לזה שום קשר למשפחות מורכבות, אני יודעת, אבל הייתי חייבת לכתוב את זה באיזה מקום. תודה שקראתם עד כאן, שבת שלווה לכולם,
