אפשר לשתף בקושי?

[אמא של עופרי וטל]

אפשר לשתף בקושי?

זה קשור לעופרי והקושי הוא שלי. עופרי בן שלוש וחצי - מגיל שנה ועד אמצע אוגוסט הוא במסגרת מדהימה קטנה משפחתית ואמדו אישית. משנה הבאה - בעקבות זה שנסגר הגן ובעקבות החלטות כלכליות - הוא נכנס לגן בקיבוץ - שזה אומר 28 (!) ילדים - אומנם יש שם צוות קבוע של 4 מטפלות - אבל זה עדין המון ילדים. אני לא מצליחה לשחרר אותו! רק מדברים איתי על זה ואני בוכה. איך הוא יסתדר? (שזה בעצם איך אני אסתדר?) עכשיו הגננת שתהיה לו מתקשרת אלי להגיד לי על יום הכרות - והגננת עצמה מקסימה, אבל איך שהיא מתחילה לדבר אני מתחילה לבכות... אני יודעת שאני עושה לו עוול - בהתייחסות שלי אליו - שזה בטוח התחיל מהפגייה. אבל הגיע זמן שאני אתבגר ואתן לו את המרחב להתבגר גם. איך עושים את זה? איך מבינים שהילד הוא כבר גדול? והוא כבר יכול להסתדר לבד? והגן זה עוד כלום כי אח"כ יש ביה"ס שכבר גורם לי לפיק ברכיים ושלא נדבר על הצבא... טלטל לא קשורה לעניין היא בוגרת מהרגע שהיא נולדה - לה אני לא דואגת בכלל (אם כבר אני דואגת אז זה לילדים שיהיו איתה בגן...)

 

[Arfilit]

../images/Emo24.gif מזדהה עד כאב

האפונה הולכת בספטמבר למסגרת הראשונה בחייה - ואני מתעלפת רק מהמחשבה על הפעוטה העדינה, הרגישה, הנדיבה, התמה שלי - מתמודדת עם 23 ילדים אחרים. אני יודעת שהשריטה היא אצלי. יעידו חברותי דכאן (להבה איתנה - את פה?) שבעוד שהאפונה אמנם עדינונת רגישונת המפזרת סביבה ענני ביישנות קסומה, יש לה בהחלט נגיעה של אסרטיביות כשצריך. אז מה. אני עדיין חוששת לה. אני עדיין רואה בעיני רוחי סרטי אימה בהם היא הולכת - בדרכה השקטה - לאיבוד בין ים הילדים. אבל - כאמור - השריטה היא אצלי. היא תמצא את הדרך. אולי יהיה לה קצת קשה - אבל לכולם קצת קשה - כל אחד בדרכו, וכל אחד מוצא בסופו של דבר את דרכו. היא ילדה טובה, שמחה, חברותית, ואני צריכה להזכיר לעצמי שוב ושוב שאין ספק שיהיה בסדר. בקיצור - אין לי עצות טובות אלא רק הזדהות ותמיכה!

 

[להבה איתנה]

מעידה "יו!"../images/Emo123.gif(+כזה פרצוף)

למזלה של האפונה,יש לה מראה כזה מכמיר לב,שהגננות יהיו בעדה...

ולעופרי,הוא גם יהיה בסדר. מה שכן,מזדהה ביותר עם החשש מבית הספר,גם בגלל זכרונות מחורבנים שלי משם וגם בגלל היחס של מבוגר/ילדים.... עוד שנה של שקט...

 

[אשרי האשה]

תחשבי בכיוון אחר, אם הוא היה

בגן בעיר הוא היה עם עוד 35 ילדים. תשמחי שהוא בגן בקבוץ, זה המקום הכי טוב בשבילו. אצלי 2 הבנות בקבוץ וזה הכי טוב שיש, מנסיון. תשמחי שהוא כבר גדל, שעוד מעט תשמעי ממנו סיפורים על טיולים ברחבי המשק שעשו, בשדות, על החיטה, הירח, הגידולים השונים ועוד כל כך הרבה. את תראי כמה זה מרגש שהוא בגן של גדולים ובקבוץ עוד יותר מרגישים את זה.

 

[נונינקה]

קודם כל קבלי חיבוק

אני בהחלט מבינה אותך, כי נהייה בסרט הזה בספטמבר וזה מלווה בחששות. את תיווכחי לדעת שיש להם כוחות הסתגלות מופלאים ושהחששות הם בעיקר שלך. את חצי הדרך כבר עשית, בכך שאת מודעת שלך יש את הקושי לשחרר. אל תחשבי כל כך רחוק. תתחילי קודם מהגן. אל תייסרי את עצמך עד ספטמבר. תהני מהקיץ איתו. בבוא העת תהיי מופתעת לגלות כמה טוב יכול להיות לו. פשוט תעבדי על עצמך. אני יודעת, מניסיון, שזה ממש לא קל. כשהכנסנו את תומרי למטפלת היה לי קשה מאד ושקלתי התפטרות והיום, עם עוד 5 ילדים אצלה (עכשיו היא הפכה את זה למשפחתון) הוא פשוט פורח ואני כל כך שמחה שנתתילעצמי, עם כל הקושי, לסמוך עליו. קבלי חיבוק גדול

 

[טלי בארץ הלמה]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

כרגע אין לי זמן ליותר מזה. אכתוב אח"כ!

 

[sipi1]

תראי כמה טוב שיהיה לו

וכשתראי אותו מאושר ופורח - יהיה קצת יותר קל על הלב, וקצת פחות קשה לשחרר. שיהיה לכם בהצלחה !

 

[n i s h a]

סיפור עידוד

יש לי כאן חברה, הגיעו לפני חצי שנה בערך. יש לה ילד כמעט בן 3. ילד רגיש, קטן במידותיו, מתקשה להתחבר, מתקשה להבהיר רגשותיו. בנוסף לזה עברו עליו שינויים רבים, ביניהם מעבר ארץ והולדת אחות חדשה. בעקבות המלצה של אשת מקצוע - החליטה האם לשלב אותו בגן גדול על אף כל חששותיה. (25 ילדים). הילד פורח! זה פשוט כל כך יפה לראות. הרמה הורבלית שלו - השתפרה פלאים! הבטחון שלו בעצמו ובגוף שלו - מהפך! מילד שפחד מההמון, ילד שפחד לטפס ולרוץ, ילד שבוכה הרבה - הפך לילד מעז ילד מתחבר הרבה יותר, ילד שמח יותר. לפני ששילבה אותו בגן הגדול, ודיברה איתי - אמרתי לה שלי דווקא נראה שהוא צריך מסגרת קטנה. במסגרת גדולה הוא "יילך לאיבוד". אבל התוצאות מדברות בעד עצמן. ולגבי הצבא? עד אז יהיה שלום, לא?

 

[ornaok]

אני הרגשתי ככה כשנאלצתי להכניס את

לירי למסגרת בגיל 8 חודשים. היה לי קשה ביותר, אבל הקפדתי למצוא גן באמת באמת טוב ומוצלח, ולירי פורחת שם, ומהרגע שנכנסה היא פורחת. פשוט לא להאמין.

 

[עמית@]

קשה לשחרר....

גם קשה להשתחרר, בי"ס גורם לי לפיק ברכיים בעיקר מתוקף תיעובי את מערכת החינוך ,הגן עוד הרע במיעוטו, וחוצמזה, יהיה לו כל כך כיף - אתגרים חדשים, ילדים חדשים, עניין.. אני בטוחה שהוא יסתדר, לכן אני חושבת עלייך, כי לך יהיה יותר קשה מאשר לו, נכון יותר קל להתמודד עם קושי אצלנו מאשר אצלם?

 

[טלי בארץ הלמה]

כל שינוי הוא קשה

בעיקר כשזה הילד שלך. המזל הוא שהם מסתגלים לשינויים כל-כך הרבה יותר טוב מאתנו וכמובן מקרינים את זה החוצה ואז אנחנו נרגעות. קשה, קשה לשחרר. אבל גן בקיבוץ זה נפלא וזה שיש 28 ילדים בגן לא סותר את הדברים הנפלאים האחרים שיש בו. אני בטוחה שיהיה כיף לעופרי ואת מהר מאוד תראי שכיף לו ותרגעי.

 

[daldan]

עופריקי הוא ילד מקסים

ועם הקסם הזה שלו הוא יסתדר בכל מקום. את צריכה לקחת אויר וקצת להרפות, הוא זקוק לאמונה שלך בו. אני מתארת לעצמי שזה קשה לשחרר את החבל - אבל הוא גדל בסביבה כזו תומכת ואוהבת שתסמכי על עצמך שנתת לו את הכלים להתמודד גם במסגרת קצת יותר גדולה. שיהיה בהצלחה

 

[yaelia]

תחשבי שהכל הפיך

שאם תראי שיש לעופרי קשיים ושהוא לא מוצא את עצמו ו'נעלם' בגן, תמיד אפשר לשנות מסגרת. זאת המחשבה שמנחמת אותי בשליחה של הללי לגן בספטמבר, זה והידיעה שהחרדות האמיתיות הן שלי ולא שלו.

 

[rnati]

../images/Emo41.gif אפשר להשתרשר על הפוך?

ליהיא במשפחתון עם עוד שניים. רשמתי אותה לגן שנה הבאה שהיו אמורים להיות שם כ-10 ילדים. היא חברותית מאוד ונראה שחברת ילדים עושה לה המון טוב. ואני התאהבתי בגננת של הגן החדש ונראה לי שהיא תעשה לה טוב. ואז היא מתקשרת אליי ואומרת לי שיהיו לה שנה הבאה עד 4-5 ילדים ושכרגע רק ליהיא ועוד אחד רשומים. אני עדיין רוצה את הגננת אבל פתאום זה נראה לי ממש מעט ילדים

אולי אני מגזימה? הרי רוב ההורים מעדיפים מסגרות קטנות (היא תהיה בת שנה ו-5 בספטמבר) אני ממש אתבעס להעביר אותה גן אבל גם 2-3 ילדים נראה לי ממש מעט