אפשר לשתף בתחושה אישית של היום הזה?

[אנידס]

אפשר לשתף בתחושה אישית של היום הזה?

היום ממש הרגשתי ניצחון, כשראיתי את הפלא הקטנה שלי מתרוצצת בבית ומאושרת. המזימה הזדונית לא צלחה ויש דור המשך, שיכול להשתולל בבית שלו, במולדת שלו. אני יודעת שזו תחושה די פשטנית, אבל כמי שבאה ממשפחה שבחלקה הגדול נספה בשואה, זה מעין סגירת מעגל.

 

[אפרת12]

וזה מה שנקרא

ככל שיענוהו כן ירבה וכן יפרוץ, או משהו כזה. אני מסכימה עם כל מילה, למרות שביומיום אנחנו לא חושבים על זה.

 

[אנידס]

נכון מאוד, לא חושבים על זה בימים

רגילים ועכשיו כשאני אמא, פתאום התחושות קיבלו יתר חדות.

 

[עינבלית]

../images/Emo45.gifגמלי עברו מחשבות כאלו

אכן סגירת מעגל, או בעצם-פתיחת מעגלי המשך ף!תףך וזו התוטספת של ליה

 

[עינבלית]

הסבר,.ףך

החלקים המוזרים בהודעתי נעשו בעזרתה האדיבה של ליה

 

[אנידס]

../images/Emo13.gif

 

[ת ו ל]

כל מילה חקוקה בסלע!

עמדנו שלושתינו , אא אמא ותינוקת בת חודש בצפירה , ופשוט דמענו ביחד , האבא חשב על העבר , האמא על העתיד ו..התינוקת? כנראה על אוכל , אבל עשינו את זה! אנחנו כאן והקמנו דור המשך מדהים , ורק חבל שבסבאים של שנינו לא כאן כדי לראות את הבובונת המתוקה שלנו.

 

[אנידס]

עשית לי צמרמורת, גם אצלנו אור לא

תזכה להכיר שני סבאים וסבתא אחת (באשמת ניסויי הנאצים)

 

[אוזה האוזה]

דקה לפני הצפירה תינוקי התחיל לאכול

וכשהחלה הצפירה ניסיתי לנתק אותו מהבקבוק כדי לעמוד והוא צרח בכעס . המשכתי להאכיל אותו והדמעות על התינוקי הזה שאוכל מול האימהות שלא יכלו להאכיל את התינוקות שלהם מלוות אותי עד עכשיו , ואיתן הפחד הנוראי מהאפשרות שאני לא אצליח להגן עליו מהעולם הנוראי הזה

 

[אנידס]

תיארת בדיוק מה שעבר בראשי

 

[פשושולה]

בדיוק מה שחלף לי בראש. דימיינתי

מה הייתי עושה אם עדן הייתה בסכנה, וחיינו בזמן מלחמת העולם השניה. נראה לי כל כך נורא, ממש מעבר לדימיון. הפסקתי לחשוב על זה בכוח, מפחד. לא שעכשיו אנחנו בטוחים כל כך, פה בארץ שלנו, אבל כמובן שאין מה להשוות...

 

[עמית@]

מבינה ולא מבינה.

מאוד לא אוהבת שמתייחסים לילדים כאל "ניצחון" או "השג" (ברמה הלאומית, ולא ברמה האישית של ניצחתי את הפחדים/קשיים וכו') יש בעייה לאומית עם זה, אבל בהחלט מבינה את התחושה ואת הגאווה (להבדיל אלפי הבדלות, אני שונאת כשהמתנחלים אומרים שהילדים שלהם הם "סמל" להצלחה ולניצחון

)

 

[אנידס]

בגלל זה אמרתי שזה תחושה מאוד פשטנית

זו כמובן לא היתה השאיפה שלי...לנצח את הרצון להשמידנו על ידי ילודה. אלא יותר תחושה שלי מול הסיפורים, התחושות ומה שעבר על המשפחה האישית שלי. אני מודעת לבעייתיות שיש ביבוא העבר להווה ושימוש בו, אולם יחד עם זאת, הרי זה מה שהם ניסו לעשות...להשמיד אותנו (ואצל חלק רב הם גם הצליחו) והעניין מיד התקשר לי עם אורצוק שזחלה בבית וצחקה מלוא הגרון שהיא ההוכחה לכך שהם לא הצליחו.

 

[עמית@]

../images/Emo45.gif

 

[ת ו ל]

אבל ילדים הם בהחלט ניצחון...

אני מסכימה איתך (כנראה) שחלק מהניצחון הוא נצחון על הפחד האישי , מהלידה ומגידולם , אבל אני מרגישה שזה שיש לי את הזכות לחיות כאן ולהמשיך את המשפחה שלי לאחר שחלק מהענפים בה נגדעו זה בהחלט ניצחון! , זה ניצחון של חיים על פני מוות , זה ניצחון של הווה מסויים על עבר נורא , ואני יודעת שסבתא שלי , שבתי היא נינתה כמובן , אך יש לה עוד 4 נינים , מאושרת מהעובדה שהיא כאן והיא זוכה לראות את משפחתה גדלה ומתעצמת , למה זה לא ניצחון בעיניך? איזה ניצחון אחר יכול להיות על מי שמנסה למחות אותך מעל פני האדמה?.... וגם אני כמוך סולדת ממתנחלים שטוענים שילדיהם סמל להצחלה , משום שהם יוצרים המוני ילדים ללא אחריות גמורה לטפל בהם בעתיד ולספק להם את כל צרכיהם.