אפשר לשתף?

  • פותח הנושא nubi
  • פורסם בתאריך

nubi

New member
אפשר לשתף?

סבתא שלי. מאז שסבא שלי נפטר, לפני שנה וחצי, היא רק הולכת ודועכת. זו אישה מאוד קשה, שהיתה קשה כשהוא היה בחיים ועכשיו עוד יותר. היא לא בקו הבריאות, בלשון המעטה. יש לה לחץ דם מאוד גבוה. היא נשארת נאמנה לרופא המשפחה שלה, למרות שהטיפול שהיא מקבלת ממנו גרוע ביותר. הוא לא מצליח לאזן את לחץ הדם שלה-אבל האמת היא שהוא לא כל כך מתאמץ. באירועים של ל"ד מעל 200 היא הולכת למיון או לקופ"ח ושם מאזנים אותה. כשהיא באה אליו לביקורת-הוא אומר שהכל בסדר איתה והוא לא מבין מה הלחץ. היא מקבלת תרופות מיושנות, לא עושה לה אולטראסאונד לבדוק אם יש פגיעה בכליות, לא בודק עיניים. כלום. סבא שלי נפטר בדיוק בגלל הסיבה הזאת. חודשים של דימום פנימי, אף אחד לא בדק ובסופו של דבר נקרע לו אבי העורקים והוא מת כמעט מייד. בזמנו, כשראיתי איך הדברים מתנהלים עם סבא שלי-צעקתי ודרשתי שילך לייעוץ נוסף וסבתא שלי חסמה כל אפשרות כזאת. השיא היה היום-היא הגיעה דחוף לקופ"ח עם ל"ד 200 על 80. איזנו אותה. הרופאה נתנה לה פתק, לא חתום, עם המלצה להמשך טיפול, וביקשה ממנה לא לספר לרופא שלה מה קרה אלא לבקש ממנו המשך טיפול "כבדרך אגב". הכל כי הרופאה בעצמה מפחדת מאותו רופא. זה לא מקובל עליי בכלל! זה עלול לעלות לה בחיים שלה, כמו אצל סבא שלי. והיא? מתעקשת להמשיך עם הרופא הזה, כאילו שהוא אלוהים. אי אפשר להגיע אליה בכלל. זהו. יצא מאוד ארוך. סליחה.
 

בלינקה

New member
היא לא ילדה קטנה, ואלו החיים שלה

וגם המוות שלה. ניסית לדבר ולהסביר, היא לא מעוניינת, אז זהו.
 

nubi

New member
אבל אני לא רוצה שהיא תמות

ולמות זה המקרה הטוב. במקרה הגרוע יותר היא תהפוך סיעודית והמוות אז הוא משפיל ביותר. חוץ מזה, שאני חיה בתחושה נוראית של החמצה, כי סבא שלי נפטר בגלל השטויות שלה (ואגב, היא יודעת את זה ובגלל זה היא מתנהגת ככה).
 

daldan

New member
../images/Emo24.gif זה נשמע נורא

אולי תזמיני לה רופא שיבוא אליה הביתה ויבדוק אותה, אולי זה ישכנע אותה שיש טיפול אחר.
 
מעבר לזה שזה מרתיח

יש כאן קאץ' קטן: אם היא תודה שמה שאת אומרת, יצא מזה כאילו היא אשמה במותו של סבא שלך, או לפחות לא עשתה דבר כדי למנוע אותו. ואת זה היא בטח מדחיקה היטב היטב. ולכן לא מוכנה להכיר במה שאת אומרת. אולי כדאי לפנות לרופא או להנהלת המרפאה?
 

ו שתי

New member
לצערי, כמי שהיתה ועודנה בסיפור

כזה, אין מה לעשות. סבתא שלי חסמה בזמנו כל אפשרות לתת טיפול, ולו פרטי, לה או לסבא שלי. למה? נראה לי שנמאס לה לחיות. יומיים לפני שנפטרה, אמא שלי פינתה אותה באמבולנס לבה"ח. סבתא שלי, שאיבדה מחצית ממשקלה תוך כמה חודשים (מזל שהיה הרבה משקל
), אחזה בכח במשקוף וצעקה, וסירבה להתפנות, בתואנה שהיא מרגישה יותר טוב. כל מה שהיא רצתה, זה למות בשקט, בבית שלה. וזה כנראה, עם כל הצער והכאב, מה שסבתא שלך רוצה. אנשים מבוגרים, יש להם כל מיני קבעונות לפעמים. הם דבקים ברופאים שלא תמיד הם הרופא הכי טוב בשכונה, מתעקשים על הטיפול השמרני שהם מקבלים, ועוד כל מיני פנינים. מה את יכולה לעשות? להמשיך ולדבר אליה. אולי אפילו לקבוע ביזמתך תור להתיעצות חד פעמית פרטית, אצל רופא/ה טובה יותר, שמקבלת גם דרך קופ"ח, בתקווה שפעם אחת תרכך אותה. ואת יודעת עוד משהו? זה אימון טוב. עכשיו אני באותו סרט עם אמא שלי. מזל שיש מיומנות כבר....
 

אמיתמי

New member
קושי בשינויים

החזרת אותי בסרט לסבתא שלי שנפטרה לפני שמונה שנים. היא חיה אצל ההורים שלי שנתיים וחצי, עוד כשגרתי איתם, וכל יום שם היה בשבילה כאילו היא היתה אצלנו בשבת ונשארה עוד יום. כך היא האמינה, פשוט משום שלא זכרה יותר זכרון קצר טווח. היא גם היתה בן אדם נוקשה, וככזה נצמדה להרגלים ואלו שמרו עליה. היו לה הרגלים של אוכל, של נקיון, של תפילה. וכל עוד נצמדה אליהם היא נשארה בחיים ובמצב די טוב. כשהדודים שלי רצו להשתתף בטיפול בה וחשבו ששהות בקיבוץ, עם כל המשפחה, באויר הטוב תעשה לה טוב. הסכמנו. היא נסעה לשם לשבוע, וחזרה חולה מאוד ונפטרה. מה שדרדר את המצב שלה היה השינוי! קשישים זקוקים לשגרה, אחרת כל המערכות מתבלבלות. עוד קודם לכן, אחרי כל נסיעה היא פשוט לא חזרה לעצמה. סבתא שלך נאחזת במה שהיא מכירה, וגם אם זה נשמע לך מוזר, יכול להיות שזה מה ששומר עליה במידה מסוימת. ללכת לרופא חדש זה לא פשוט בכלל. בהריון שלי הרופאה שלי חלתה והחלפתי רופאה, לקח לי המון זמן להתרגל עליה. דווקא כי זה הריון, וזה מצב רגיש. מכל מקום, כמה שזה עצוב, היא לא תשאר אתכם לעד. וזה שהיא בן אדם קשה, לא עושה את הפרידה ממנה קלה יותר. היא סבתא שלך, ואת מתחילה להבין שלא תהיה אתך לעד. תני לעצמך את הזמן להפרד, לאסוף רגעים חיוביים איתה, לשמוע סיפורים על העבר אם היה מוכנה לספר, זה זמן שלא יחזור עוד לעולם.
 

isidora

New member
גם סבתא שלי עקשנית כזאת

היא לא מוכנה לעשות שומדבר שיקל עליה את החיים (בת 94) היא לא תתקין מזגן בדירה (למרות שכ-ו-ל-נ-ו מבקשים ממנה וסובלים בביקורים אצלה) היא אפילו לא תחליף את מושב האסלה הסדוק שלה אין מה לדבר על לעבור לגור עם ההורים שלי (והם ממשיכים להזמין אותה) או חו"ח בבית אבות (ושתבינו, היא בקושי הולכת כך שהיא כמעט לא יורדת מהדירה שלה בקומה השניה) הכל בטענה ש"כמה כבר נשאר לי" ולא עוזר שכולנו מבקשים שלפחות תחיה בנוחות בינתיים. לא נראה לי שאפשר לשכנע חוץ מלנסות לדבר על ליבה. אני חושבת שחלק מהעקשנות נובעת מהצורך שלה שיתייחסו אליה ואל ההחלטות שלה בכבוד, כמו למבוגר ולא כמו לילדה (ומה לעשות שככל שמזדקנים הופכים פחות ופחות "מבוגרים"). זה קשה, אבל אני מנסה לתת לה את הכבוד הזה שכל-כך חשוב לה ולכבד את הבחירה שלה לחיות בעצמאות בביתה (ואני חושבת שמתישהו גם למות שם ולא בבי"ח) אני אוהבת אותה
 
למעלה