אפשר עזרה ועצה מכם?

[d a n a 3 5]

אפשר עזרה ועצה מכם?

אני בת 38 בהליכי גירושין כחצי שנה, הבעל עדיין גר בבית, יחסים לרוב שקטים ו"דוממים" - מידי פעם יש "יציאות וירידות" ... אני מגדלת שתי בנות קטנות, נשואה 12 שנה, מצב כלכלי בינוני.. (מינוס של 10 אלף... וחסכונות אין....). עד כה הפרטים היבשים. אולם, אני כ"כ עצובה וכואבת את מצבי, כיוון ש: א. אני עם עודף משקל של כ-35 ק"ג, לא מצליחה לעשות דייאטה, לא מנסה, לא מתקרבת לזה אפילו לא בצעדים קטנטנים, האוכל הפך לפורקן, אין לי מוזה וכח לצאת ולצעוד בחוץ או להצטרף לאיזה הרכב מנצח זה או אחר, דהיינו: חוגים, חדר כושר, "שומרי משקל"....וכו'. מצב זה גורם לי לא לאהוב את עצמי מספיק, לא להיות מרוצה מעצמי מספיק, על כך שאין לי טיפת יכולת לשנות דברים שמפריעים לי כ"כ בעצמי, כמו העודף משקל למשל... ויש גם השלכות לגבי הצלחה עם גברים בעתיד וגם בהווה... (נכון יש כאלה שנמשכים לשמנות, אני יודעת..) השלכות נוספות הן שאני הפכתי להיות אדם שלא מעריך את עצמו, לא מחזיק מעצמו, מזלזל בעצמו כאילו אין לי שום ערך, שום אידאל, שום מטרה להגשים, מלבד להתגרש ולבנות בית חדש לי ולבנות שלי...וכל הזמן נדמה לי שרק אחרי שאתגרש אוכל להתחבר לעצמי מחדש ולאגור את כל הכוחות גם לעצמי ולחיים שלי ולפנימיות שלי, ולחפש ולמצוא את הרצונות שלי, שהיכן שהוא בדרך הלכו לאיבוד... כי ברור לי שאני צריכה לרדת במשקל, וגם ברור לי שאני לא נוקפת אצבע בכיוון הנכון. (שלא לדבר על השלכות לנזק הבריאותי שאני מסבה לעצמי עם העודף משקל המסוכן הזה...) ב. אני לא מספיק מרוצה מהעבודה שלי - היא לא מספיק מעניינת אותי ולכן אני מעסיקה את עצמי גם בגלישות באינטרנט, זה לא תורם למצפון שלי, ולהרגיש מרוצה מעצמי...מצד שני המקום הוא טוב וחביב לי עם העובדים וחשוב לי לשמור על יציבות שם לאור הגירושין הצפויים בחיי. ג. אנו פרודים וכל אחד מאתנו נפגש עם בני זוג אחרים, (זה מאוד נוח כי יש בייבי סיטר מן המוכן בבית...אבל זה לא הכי חכם שבעולם להמשיך כך וכמובן שאני מחכה לגט). שני הסעיפים הראשונים, גורמים לי להתנהג מאוד לא בחוכמה לגברים.... למשל בחור אחד שנתפסתי בו קצת ריגשית והקשר הסתיים מצידו, עדיין זוכה לקבל מיילים ופניות שנענים דיי בגסות, ובכל זאת אני ממשיכה...כאילו אין לי גבולות, אין לי מעצורים, אין לי בושה ואין לי כבוד עצמי - נמוגתי, התמוגגתי, אני לא קיימת, אין אופי - אין אישיות - אין עקרונות. גם לא מצליחה לעשות דייאטה, גם לא מצליחה לעבוד בעבודה שאוהבת, וגם משפילה את עצמה מתי שלא צריך. מה יהיה איתי? מה? אמנם, זה קרה לי רק עם הבחור הזה, ועם כל האחרים לא הסבתי לעצמי כל "נזק" של כבוד עצמי... אולי בקטן, אבל באמת בקטן לעומת הבחור הזה, שאני לא מצליחה לתת לו מנוח, כמו אובססיה, ואפילו שאני יודעת שאין כל התאמה ביננו, אני גם לא מצפה ממנו לזוגיות, כלום, אלא מעט תשומת לב, מעט ולא יותר. הקשר הזוגי שלי עם בעלי ומשפחתו וגם משפחתי בעבר לפני שנישאתי (כיום לא), דיי הרסו לי את החיים, את הכבוד ואת הערכה העצמית שלי לעצמי, ואני יודעת זאת בוודאות. למרות שאחרים יאמרו שאני אדם חזק עם תושייה ויכולת לארגן ולנהל דברים ולהוזיז ולפעול בכל תחום אחר בחיים (למשל איך לארגון ולעצור את המינוס הגואה...עם חישובים וכו'. וגם בכל מהלך הנישואין השקעתי המון בתחום ניהול וארגון הבית והכספים בלי טיפת עזרה מבעלי. אבל כשמדובר בי עצמי: למשל דיאטה, עבודה וזוגיות - על הפנים - שום יכולת ניווט ושליטה. איך יוצאים מזה איך? (ורק אל תגידו לי מטרות קטנות וצעדים קטנים, כיוון שאין לי שום יכולת לעשות צעד הכי קטן בכיוון הזה). תודה מראש לכל הקוראים. איך יש אנשים שכ"כ מצליחים להגשים את עצמם ולעשות למען עצמם, למה אין לי טיפה רק טיפה מהתכונה הזו?

 

[איילת פ]

אם בא לך...

תוכלי לערוך רשימה של דברים טובים בחייך, הצלחות אפילו הקטנות ביותר...אני כבר יודעת שיש לך שתי הצלחות גדולות בחיים - בנותייך. וכי נתברכת בתושייה ויכולת ארגון - זה לא טריוויאלי כלל וכלל .

 

[ישראל שורק]

בהמשך לאיילת (סליחה מראש על התוכן)

שלום דנה, פנית לפורום הזה. משמע שאת מוכנה להצהיר באיזו שהיא מידה של פומביות, שאת נחושה להתמודד. זה מאוד מעודד. פנית לפורום הזה. משמע שאת מבינה שגם התמודדות של האדם עם עצמו כרוכה (לא תמיד אבל הרבה פעמים) בדיאלוג. כעת נשאר לך לשאול את עצמך עד כמה תהיי מוכנה להתמסר להדרכה של אדם אחר? התהיי מוכנה לתת אמון בתהליך שבו את לא קובעת לבדך את סדר היום שלו? חשוב מאוד לדעתי שתשתמשי בעצה של ניטשה: "מעקה אני על שפת הזרם- מי שיוכל לאחוז בי יתפסני. אבל אינני משענת". מצאי לך מעקה חסון. זה יכול להיות יעוץ פילוסופי או אחר או חבר נפש קרוב. תאפשרי לעצמך במודע להתמסר כליל להדרכתו. כלומר תהפכי את נקודת החולשה שלך לכאורה (העדר כוח רצון) דווקא אותה- למנוף לשינוי.

 

[hilabarak]

דנה לעשות למען עצמך זה הרגל ויש

גם רבדים שונים לנושא. אני למשל עוסק עיסוק יתר ברמה הרגשית של חיי, אני פורט לפרטים כל "רגש שלילי " של כעס או חוסר ערך או סתם פחדים ומצליח בשל כך לקדם יכולותי הרגשיות. מצד שני אני אדם שאוהב מאוד חברים וטיולים ואינני משקיע בנושא ומצאתי עצמי בגיל 34 רק עם שני חברים מאוד טובים, במקרה הילדים לא באותו גיל כך שחסר לי ממש טיולים משותפים והנאות משותפות שהם חלק מהחיים (לאישתי זה לא מפריע). וביננו אין שום בעייה הרי להירשם לטיולי משפחות של החברה להגנת הטבע ורק עכשיו אני חושב על זה ולבצע בטח ייקח לי חצי שנה. לתכלס, אין אדם שמממש את כל מאוייו, זה בלתי אפשרי. על כל דבר שתשיג יש אלף דברים שלא הישגת, זה חוק החיים והוא נכון בפרט לחברה מערבית בה כמות האפשרויות בכל תחום היא אין סופית. יש אנשים שנעולים על מה הם לא מצליחים ויש אנשים שלוקחים את מה שהם הצליחו בו, ומשם מתקדמים הלאה. זו עבודה קשה של בגרות, כי לאדם יש נטייה להתרכז בשלילי. כולנו ללא יוצא מהכלל שוכחים מחמאות ודברים טובים שקרו לנו אחרי 5 דקות או 5 שעות, אבל עם הפחדים אנו מבלים שעות. זה טבע האדם, ואל תתני לאנשים לספר לך אחרת (בודהא היה מובטל אם אנשים לא היו פוחדים). אין אחד שלא פוחד. בקיצור עם ננתח בגרוש, את נותנת לפחדים לשתק אותך בעוד אותם אנשים אחרים פועלים למרות הפחד. כל דבר שלא הישגת (נניח בנושא המישקל) הופך למועקה קשה מנשוא, במקום למכשול. מדוע זה כך ? כי מעולם לא החלטת אחרת. ברגע שתחליטי שהפחד אמנם קשה מאוד להתמודדות, אבל התוצאות של חוסר ההתמודדות הרבה יותר קשות (תיארת אותם יפה בעצמך) אז תוכלי לשנות. ואם תרצי לשנות אני מניח שתמצאי את הדרך, בין אם בדיאלוג בפורום ממנו תקבלי זוויות שונות על איך מתמודדים עם פחד במקום לברוח ממנו. בין אם ייעוץ אישי מסוג כזה או אחר או כל דרך אחרת. חבר שלי פעם הגדיר יפה את העניין. הוא טען שיש אנשים שרוצים להפסיק לעשן ויש אנשים שרוצים לרצות להפסיק לעשן.

 

[d a n a 3 5]

תודה לכם, עלי לקרוא בשנית ולהפנים..